תפריט
אף פעם לא הרגשתי בודדה.
ועכשיו אני כן.
כן?
מתלבטת עדיין
מה זה להיות בודדה בעצם? מה זה בדידות?
עד היום חשבתי שאם אני מוקפת באנשים שאני יכולה לספר להם בכל רגע נתון מה שעובר עלי, מה שאני חושבת.. והם יהיו שם בשבילי,
אז אני לא בודדה.
חשבתי שאני בחרתי בזה,
שאני רק לא רוצה לספר ושברגע שאני ארצה..
היה לי טוב ככה
להרגיש שאני בחרתי לא לשתף אנשים ושאני יכולה להתחרט מתי שאני רק ארצה..
אבל עכשיו
אני כבר לא חושבת ככה.
אם אני מוקפת באנשים טובים, טובים באמת, שבאמת אכפת להם ממני
אבל לאף אחד מהם אני לא יכולה לספר כלום עלי, כלום,
אז זה אומר שאני בודדה?
לא יכולה כי אני לא מסוגלת,
לא יכולה כי הם לא יבינו,
לא יכולה כי אני לא יודעת איך עושים את זה,
לא יכולה כי אני לא חושבת שיש בשביל מה אין לאף אחד מה לעשות וזה כבר לא ישנה לכלום.
לא כיף לגלות שחיית בסרט חיים שלמים
יותר מלא כיף אפילו.
אוף.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
וואו תכלת זה קשה וכואב.
קודם כל שולחת לך לב ענק🩵
וקצת מחפשת מילים ולא ממש מוצאת. המילה בדידות נוגעת בי כל כך ולמרות שאצל כל אחת זה מתבטא שונה ממש מבינה אותך. ומגיע לך טוב ואני בטוחה בזה ואמן שתרגישי פחות את הבדידות.
אני חושבת שלפעמים בדידות זה גם כן קצת קשור לבחירה שלנו. כי כמו שאמרת לפעמים אפשר להיות מוקפת חברות ועדיין זה התחושה הזאת שבלב,בפנים שהיא לגמרי לגיטמית של אין לי את מי לשתף. אף אחת לא תבין. ולפעמים הכי קשה זה אם לא יודעים איך לעשות את זה. והקושי זה הרצוי למצוי, שבתוך תוכך את מרגישה מאד צורך לשתף ומרגישה בדידות בגלל שאת לא עושה את זה. אז אם אין לך את מי לשתף זה לא אומר שאת בודדה כי אין לך חברות, זה פשוט מצב שיש אותם אבל את מרגישה בדידות למרות שהם נמצאות ושם ומה שעוזר במקום הזה זה נראלי קצת לעשות סוייצ. לדעת שהרבה במקום הזה של להרגיש בדידות זה בידיים שלנו. אם אין כמעט חברות פוטניצאליות בכלל לשיתוף זה כבר עניין אחר שהוא כואב ממש. אבל אם יש אותם זה כבר שלב שעוד יותר קשור אלינו ולבחירה שלנו:) אם יש לך את הכתובת הנכונה לשתף אז ב"ה תנסי, אל תעשי חשבונות של למה זה יועיל. זה מתנה ענקית ולאט לאט אם תתחילי לשתף את תצליחי יותר לעשות את זה וזה יקל עלייך. וחברות ישמחו להיות בשבילך. ונכון לפעמים משתפים בדברים שהחברות או הסביבה לא יכולים לעזור בכלום ואז מה הקטע?! אבל לפעמים עצם הפריקה זה משחרר. ברור שצריך איזון ולשתף בכל דבר זה ממש לא נכו וגם קשה לסביבה. אבל דברים שאת ממש מרגישה צורך לפרוק למישהו אז תעשי את זה. זה יעשה לך טוב. לא סתם כתוב "דאגה בלב איש ישיחנה". ולגבי הקטע הזה של לא לשתף כי הם לא יבינו זה גם ממש קשה. כי הכי מתסכל זה לשתף ובסוף אחת לא מבינה את הכאב הזה. מכירה את זה ממש מקרוב. ולכן באמת במצב כזה זה כבר שאלה אם כדאי לשתף או לא, אבל תלכי עם הלב שלך. אם את מרגישה שנכון לך לשתך תשתפי ותנסי להסביר את הכאב שלך. אבל לפעמים זה רק מספיק שיהיו נכון? כי את הכאב שלנו אף אחד לא יכול להבין ורק אנחנו באמת יכולות לצמוח ולקחת אחריות ולקום.תכלת יש לך מלא כוחות ואת גיבורה ואמן שבעז"ה תצליחי לשתף בצורה שתעשה לך טוב, שהסביבה תצליח להבין כמה שאפשר את הכאב שלך ולהכיל אותו ולהיות בשבילך.
כתבתי לך תכלת תגובה ממש ארוכה והיא נמחקה בהשגחה פרטית:/
שולחת לך בנתיים לב ענק🩵ואמן שפחות תרגישי את הבדידות.
אשתדל לחזור לפה להגיב בעז"ה.
וואו
מותר לי להגיד שאני כל כך מבינה אותך?
לא כיף להרגיש ככה
יותר מלא כיף אפילו
❤
יואו יואו יואו
אף פעם לא קראתי פוסט שככה הזדהתי איתו
את–
אני עוד אחזור להגיב
כרגע אני עוד באמצע לעכל
תכלת..
אני אשכרה עם דמעות בעיניים
ואני חשבתי..
אוף
❤❤