אף אחד לא ידע

כשהיא התמודדה

היא הגיעה לכיתה כמו בכל יום רגיל.

סיפרה לכולם שהם עוברים דירה בעז"ה.
העיניים שלה ברקו. כנראה מאושר. מה עוד יכול להיות?
אז זהו, שלא. הן ברקו מדמעות עצובות, שמוסתרות היטב תחת מסווה של שמחה.
שחקנית טובה החברה שלי.
כל כך הרבה זמן, ואף אחד לא ידע.

לא ידע שהיא עוברת עם אמה לבדה.

בלי אביה, בלי אחיה הגדולים, ובלי אחיותיה הקטנות. רק היא.

היא הייתה מספיק גדולה כדי להחליט לבדה, שלמרות פסיקת ביהמ"ש היא רוצה לגור עם אמה.

והשופט נענה וקיבל את החלטתה והטיל עליה תוקף חוקי.

היא כבר בגירה, כלשונו.
התמודדה עם דברים, עברה סוגיות, ואף אחד לא ידע.
ועד היום אף אחד לא יודע. רק היא, והכרית.