תפריט
אני אקרוס אחרי שאגמור לצחוק נשימות אחרונות שהיו בי, אקפיא גופים באישונים מזוגגות, חצי מתות.
לא תראו בי ניצוץ.
לא תראו כלום.
אני אחסל אקורדים באצבעות כחולות, מקולפות בקצה. לא אבכה גם אם תצמררו לי אוזן בזיופים, גם אם תשאבו סוף של קרח מכוס שהייתה פעם אייס, תקדחו קיר בציפורן ארוכה.
אני אשב מול מסך, אהיה רובוט. ככה. שעה. שעתיים. עשר. לא אסכים לי לישון. אני לא פה. לא ילדה.
מה כן.
ואם רק. אולי הייתי רצה בלי לב, זורקת רחוק. הכי אחורה. לא מרגישה יותר.
אולי הייתי יושבת מול חושך, מנדנדת רגליים מעל תהום, לא נלחמת. צל רועד מאחורי. וירח. שניה ואין אני.
אז מה.
ואם.
לא צריכה. אל תיגעו. לא נותנת כלום כבר.
אולי
תהיו אנשים במקומי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
🫂🫂אוישש
😶
שניה ואין אני.
זה השיר
ועוד פעם אחת ואני קוראת אותו
ואין אני.
שניה ואין.
תהיי, ילדה,
מגיע לך להיות.
❤
בבקשה תחזיקי מעמד
וכן, את מדהימה לגמרי
ת..ודה, עציצית.
פצפונת.
אני..ואווו
נגמרו לי המילים.הכתיבה שלך—
את בין הבנות שאני אוהבת פה>🤍
זה לגמרי הדדי, יעל.
🤍
(ו..תעלי עוד פוסטים, טוב?)
וואו אמאלה
איזה אומנות להכניס כל כך הרבה רגש וסאבטקסט
בכל כך קצת מילים!
יש לך עולם של דימויים מהממים ועומק בכתיבה!
ויודעת לזהות נקודות חולשה
נדירררר!
וואו.
את
תודה אנונונימית אחת!!
מי את פצפונת?
ולא אין אותך.
עובדה שמילים שלך מלהטטות פה למעלה, מרעידות לב.
ואצבעות מתות לא מסוגלות לזה, בוודאות.
איך מילים שלך נגעו בי…
הרטיטו לרגעים נפש.
ויש אותי
ולא אין
עובדה.
תודה, מישהי.
פצפונת.
אני רוצה לצרוח מהפוסט שלך
לשים כאן נקודה
לצטט אותו.
מילה במילה.
כמה יש במילה שלך…
אני…אני…
את..!
נדירה
את.
כמה את. את.
תודה שאת.
אני אחסל אקורדים באצבעות כחולות, מקולפות בקצה. לא אבכה גם אם תצמררו לי אוזן בזיופים, גם אם תשאבו סוף של קרח מכוס שהייתה פעם אייס, תקדחו קיר בציפורן ארוכה.
פה כתבת אותי.
אעעהעהעההביי