אני רוצה להרגיש

אני עומדת לקראת טיסה לרבי בעז"ה. ספרנו את הימים, כל אחת אימצה לעצמה חברותא, "חייבים לעשות הכנה".. אני שומעת לא פעם ולא פעמיים את האמת שזו תחושה שמלווה אותי לא מעט זמן ושיתפתי כמה חברות והן מזדהות. לומדות עוד שיחה, ועוד נקודה חסידית, ועוד התוועדות והכול באוויר, לא מרגישות משהו מיוחד. מה אפשר לעשות כשאת רוצה להרגיש ,להתרגש שעוד רגע את שם ?לחיות את זה, ליישם הוראות של הרבי מתוך חיבור פנימי. במיוחד שלכל אחת יש את הקשיים שלה ,את הדברים שמלווים אותה, איך מתמודדים עם זה שאת טסה לרבי ואת מתכוננת ורוצה להרגיש ולהתכונן באמת לבין זה שיש את כל הקשיים ביום יום?

שלום יקרה
וואו אשריך!
מכתבך העלה בי זכרונות מתוקים של שנות הנערות, אז זכיתי לנסוע כמה פעמים לרבי בתשרי. החוויות האלו הן מבין העוצמתיות ביותר שעצבו את ההתקשרות והחיבור שלי לרבי ולדרך חב"ד.
אז קודם כל אברך אותך בנסיעה טובה ומוצלחת!

וכעת לשאלתך

אכן, צריך לעשות הכנה. וההכנה היא בדיוק מה שאת מתארת- עוד התוועדות עוד שיחה ועוד נקודה חסידית. זה בדיוק זה. עוד זיכוך ועוד חיבור כדי שנזכור לאן ולמה אנחנו מגיעים ונתכוונן באמת לשם.
כל מה שאת לומדת ועושה כעת- 'תצררי' במזוודת ההכנה לרבי ועם זה תרגישי שאת באה.

היצר הרע לא נשאר בארץ
לגבי שאלת הרגש…
וואו שאלת השאלות.. אני זוכרת את עצמי ממש באותה סיטואציה.
בחורה בכיתה יב או יא. מגיעה לראשונה לרבי. כמהה להרגיש ולא מצליחה.
הכל נראה לי כל כך טבעי ופשוט. המבנה של 770 שנראה כמו משהו אינסופי בווידאו- פתאום מקבל ממד לא גדול בכלל.
הספסלים הפשוטים… ומנהטן והחנויות שקורצים בחוץ.. אמריקה הגדולה..
כבחורה חסידית ב"ה לא הבנתי איך זה יכול להיות. איך יתכן שסוף סוף זכיתי להגיע לרבי, אני נמצאת כמעט כל היום ב770. נדחקת בתפילות יושבת בשיעורים אבל הלב… נמצא הרחק הרחק…

הייתי מתוסכלת מעצמי.
לפני שנסעתי, היה לי ברור שהיצר הרע לא נכנס ל770. הוא נשאר אי שם בארץ ומשאיר את האלוקית שלי חופשיה לשבת וליהנות מזיו השכינה.
לפועל – הוא בא וביתר שאת..

תסכול הוא מהיצר הרע
ברוך ה' את השאלה 'למה אני לא מרגישה?' לא השארתי בבטן. העלתי אותה בפני בנות שראיתי בהן כתובת טובה ב770.
לא שהיו יותר מידי תשובות, אבל הבנתי שבמקום להתעסק בחיפוש אחר הרגש – צריך להמשיך ולהיות בעוד שיעור ועוד תפילה,
ואם ירצה השם ה' זה פשוט יגיע. וגם אם לא – עלי לקבל את זה באהבה. כי תסכול הוא כלי עזר נפלא ליצר הרע (יש לו את המשפטים האלה של 'אם גם ככה את לא מרגישה אז לכי אחרי הלב שלך וצאי החוצה..')

אז כדי לא ליפול למלכודת הזו של היצר הרע, צריך לדעת לומר לעצמך 'תרפי, תנשמי, הכל טוב'. ובאמת הכל טוב. רגש זה דבר נחמד, זה כיף שיש רגש, אבל הוא לא העיקר. אל תעשי את הרגש למרכז, קבלי את עצמך באהבה גם אם את פחות מרגישה, זה לא אומר שאת פחות חסידית, זה לא אומר שאת פחות טובה, זה פשוט אומר שאת לא מרגישה. זה הכל.

לראות ולהראות
אמרתי בלבי: כתוב שעולים לרגל בשביל "לראות" ו"להראות". "לראות" זה אומר להרגיש ולחוות בעצמנו, ו"להראות" זה פשוט לבוא בשביל להיות שם. בשביל עצם העניין, בשביל הרבי.
לראות אני לא רואה ולהרגיש אני לא מרגישה, אבל להראות – להיות כאן במקום הזה, לעשות לך כבוד של חסידים, שבאים ולא מרפים וממלאים את 770 עד אפס מקום ומעידים על החיות שלך – את זה אני עושה בעצם הנוכחות שלי כאן.
מעבר לזה חושבת שהחיבור מגיע עם העשיה. עצם ההמצאות ב770 משפיעה וחודרת באופן לא מודע ולפעמים את ההשפעה רואים רק בטווח הרחוק. סופגים ונושמים, מהאוויר והאווירה. כי הרבי פשוט נמצא שם – גם אם לא מרגישים.

גילוי נאות – המשכתי לא להרגיש בחלק מהזמנים, אך ב"ה זכיתי גם לזמנים מרוממים ומרגשים.
בשנה השנייה שהגעתי (כבר לא ויתרתי..) – הייתי כבר הרבה יותר מחוברת וזכיתי לחוות עוצמות מיוחדות. מאז ככל שהגעתי, הרגשתי יותר ויותר שזה פשוט הבית שלי. כיף לי לשבת על הספסלים הרעועים ופשוט לנשום מהקירות.
(עם זאת היו בנות שסיפרו שדווקא הפעם הראשונה היתה הכי מרגשת עבורן – זה באמת אינדיבידואלי, כל אחת חווה את זה אחרת).

לרצות להרגיש
לסיכומו של דבר, לרצות להרגיש זו שאיפה מצוינת וחשובה. אם חלילה לא נרצה להרגיש – זה יעיד על כהות חושים…
יחד עם זאת – במקום להתעסק בחיפוש אחר הרגש, עדיף להתמקד בעשיה. כל דבר קטן שאת מוסיפה, הקדישי זאת כהכנה וכמתנה לרבי אותה תגישי כשתבואי.

שמחי והיי מאושרת בכל עשיה ולו קטנה, במקום לחשוב שאת לא עושה מספיק… – כי כשמתבוננים בעשיה ובהצלחה זה ממלא בכוח ובמוטיבציה.
מאחלת לך הכנה מוצלחת, שהות טובה וממלאת את הנפש, ושתזכי להרגיש ולחוות!

והעיקר, שנזכה עוד לפני כן שהרבי יבוא לכאן ויגאל אותנו, ונתראה עמו בבית המקדש.

איתך בדרך, נחמה

nechama@shutafotbaderech.co.il