ג׳ תמוז.
יום עם מלא רגשות.
המון צער, יגון מתעטף לו.
מעיק ומציק.
הדמעות זולגות להן בחופשיות,
לא מתחשבות בסביבה בה אני נמצאת.
המבטים ששולחים אלי, מבהירים לי,
שכולם באותו המצב.
מבולבלים, תוהים, כמהים.
רעבע, הם כמהים לך, ועד כמה שאני מסבירה לכם
שאתה כאן, הם לא מבינים.
והאמת, שאני מתקשה להבין גם כן.
זה יום של החלטות.
לגבי ההמשך, לגבי העתיד.
העתיד שלי בתור שליחה, העתיד שלי בתור חסידה של הרעבע שלי.
היום אני משתנה, והלוואי שלתמיד.
מתחזקת, מחזקת.
לומדת משהו נוסף, כמהה וצמאה גם כן.
אלייך.
הולכת לחדר, בוכה את נשמתי.
כולי רועדת, כביכול ללא סיבה.
אבל הנשמה מבינה מהי הסיבה לעצבוני.
היא עצובה גם כן.
היא הרי הייתה שם, ברגעים הכי סוערים ב770.
מביטה בתמונות, מתגעגעת למשהו שאפילו לא חוויתי.
צופה בסרטונים של Jem.
הנשמה מבינה.
זה מה שבטוח.
*משהו מהלב, על השעות האחרונות.
על מה שחוויתי והרגשתי.
שתפו מה אתן מרגישות ביום הנורא הזה.
תתחזקו, וביחד ניגאל כבר!
כי די לצרות ולייסורים,
אתן לא חושבות שנמאס?
אתן לא חושבות שזה נורא?
דייייי
עד מתיייייי
עד מתיייייייייי
עד מתייייייייייייייייי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
חד משמעית!!
אוף. גאולה בקרוב ממשש
ואו
כ"כ כואבבבב
את כותבת מושלםםםם
ואוו הכתיבה שלך.
פשוט נשמה שכמהה למה שכולנו משתוקקים.
כוספת געגועים למציאות שאפשר לראות בעיניים.
כולנו בטוחות שזה הכי נורא שיש הגלות שלנו,
אין מצב יותר גרוע, ושמשיח , ברוררר, שחייב כבר להגיע!!!
ובתוך כל הצער , אני חשתי שזה יום של התעוררות , של אמונה.
להאמין שלמרות החושך, זה יום של התחלת הגאולה.
גם אם נראה הפוך, אני הולכת עם המילים של הרבי, שזה מה שהרבי אמר על היום הזה!
וצפיה ודרישה! שלא רק נדע ונאמין שזה יום של התחלת הגאולה,
אלא שנראה את זה בעיינים גשמיות ממש!!
רבי, כולנו מחכות שתתגלה! די לניסון הזה!
יום אחד גם אני ירגיש ככה???💔😥😥