אני עדיין אוהבת

היום גיליתי שחצי מהכיתה שלי שונאת אותי
מבחוץ הן מחייכות אבל בפנים הן לא סובלות אותי
הן מראות שאוהבות אותי
אבל ברגע שאני יוצאת מהכיתה הן מקללות אותי

ולא עשיתי כלום, עצם הקיום שלי מפריע.
על כל חצי משפט שלי הן מרימות גבה
ואני לא רואה את זה,
זה סמוי מדיי בשביל להצביע.

וכשהן צוחקת אני צוחקת איתן ביחד
כי תמיד חשבתי שזו סתם בדיחה

והיום חברה שלי גילתה לי
היא לקחה אותי לשיחה עמוקה
היא הסבירה לי שהן צוחקות עליי
שהיא חייבת לספר לי כי כבר אין ברירה

תמיד חשבתי שאנחנו חברות
ככה אמרתי לה שאני אוהבת אותן
הן תמיד חמודות
מפרגנות לי על הכל
לא ידעתי שזה סתם מילות הסוואה

הן היו הבנות הכי מתוקות
הייתי מבלה איתן פשוט שעות
היינו מדברות שרות וצוחקות
הן נתנו לי מקום גבוה ברף

אני לא מבינה מה קרה
אני בוכה לה
היא לא מבינה איך היא שברה
אני האמנתי בהן
לא האמנתי ששקר כזה יכול להיות

היא הביטה לי עמוק בעיניים
זה מעולם לא קרה היא אמרה
זה תמיד היה
הן ניצלו אותך.
ואני לא ילדה כזאת תמימה..

חצי שעה ישבתי כמו פסל
לא הצלחתי לזוז מהמקום
הבטתי ברצפה הנוכלת
שנתנה לי הרגשה של שלום
של כיתה שכולן אוהבת
כי באמת חשבתי שהיא כזאת
וכמה קראו לי בשמות
מאחורי הגב
רמסו אותי עד הרצפה
ולא עשיתי לכן כלום
נתתי אהבה
תמיד הייתי טובה
הלב שלי בכה
נאבד לי האמון באנשים
עכשיו אני מבינה
איך רועדת האדמה
אני רוצה להיבלע בעומקים
רק לא להביט לכן בפנים…

בסוף הן נכנסו
החבורה הכי שווה
חצי כיתה חמולה
שאני זו הבדיחה
שרק אתמול הלכתי אתכן
עוד הייתי חברה "אהובה"..

רציתי לשבור ת'קירות,
הבטתי בהן מבוישת
רציתי לצרוח שהייתן שלי חברות!
אבל הלשון שלי עצרה מלכת..
נפלתי על הכיסא שלי לאט
הייתי נראית מסוחררת
בנות שאלו מה קרה,
הבטתי בהן מנוכרת.

פגעתן בלב שלי חזק
לא בגלל שאתן שונאות, בגלל השקר.
נתתן לי המון אהבה, ובעטתן.
ניסיתי לכעוס אבל לא הצלחתי,
אני עדיין אוהבת.