אני ממש זקנה לעומתך

לפני המון שנים הייתי בתיכון בעצמי. כשהייתי בכיתה ט׳ המעצמה של ברית המועצות קרסה, המחשב הביתי התפתח בצעדי ענק. כן, אני ממש זקנה לעומתך!! אבל אני בכל זאת זוכרת את אותם ימים ויכולה להבין את מה שאת עוברת.

אני שומעת אותך מפטפטת עם חברות חצי לילה, ואז מתקשה לקום בבוקר, ותוהה ביני לבין עצמי אם התפקיד שלי הוא להרדים אותך – כמו לפני עשור, כשהחיים היו ברורים, או לתת לך ללמוד בעצמך איך כדאי לך לנהל את החיים שלך.

כשהייתי בתיכון, מאד היה חשוב לי מה החברות חושבות עלי. עד כדי כך, שפחדתי שהן תפגושנה את אמא שלי. כן, את אותה סבתא חכמה שאת מכירה ואוהבת – ממש חששתי ממפגש כזה.

שנים אחר כך שמעתי ממישהי אמרה של איזה גוי חכם "כשהייתי בן שבע עשרה, ידעתי שאמא שלי היא ממש טיפשה. כשנהייתי בן עשרים ושתיים, לא הבנתי איך היא החכימה כל כך בזמן קצר כל כך!".

אין לי מושג עד כמה התדמית שלך משחקת תפקיד מול הצורך הבסיסי של קשר עם אמא.

תדעי לך שאני תמיד כאן בשבילך, תמיד מוכנה ורוצה לשמוע מה עובר עלייך, על מה את חולמת, ומי החברה הנוכחית שלך.

כשהייתם קטנים, היה לי חשוב תמיד שתהיו לבושים יפה ותראו נקיים, אחר כך הטרידו אותי הציונים שלכם וההצלחות בבית הספר ובחברה. אבל גם אני למדתי משהו בחיים. הציונים – נשארים על הנייר. את הבגדים – מי זוכר? מה שאת לוקחת איתך זה המידות הטובות שרכשת – סבלנות, עזרה לזולת, פירגון, ויתור, הבלגה ואכפתיות. וגם את הדברים שלמדת שנחרטים במח – תניא בע"פ, פסוקי תורה וסיפורי חסידים. כל היתר  – כאבק פורח.