אני מחפשת, ומחפשים אותי

בית ספר יסודי. בית ספר תיכון. סמינר או לימודי מקצוע אחרים. חתונה.

זה פחות או יותר הסדר. לא?!

לא אצל כולן, מסתבר. עובדה שאתן יודעות את זה וביקשתן שנראיין בנות שנמצאות הרבה זמן בשידוכים.

טוב, אז יש לנו כמה בחורות נחמדות שהסכימו בכיף לענות לשאלות. חברה הביאה חברה 😉

האמת? מרתק!

יש לך רעיון חדש למדור "רק רציתי לדעת"?

שלחי למייל המערכת: posts@shutafotbaderech.co.il

1.כמה שנים את בשידוכים?
יהודית: בערך 10

דינה: 6 ??‍♀️

מימי: +8 שנים

בסי: 15 שנה

2.עקפו אותך?
יהודית: אין מתחתיי אחים/אחיות נוספים

דינה: כן וזה בשמחה ובאהבה. לא רואה סיבה לעכב אחים/יות

מימי: כן, 3 פעמים

בסי: לא עקפו אותי

3.את גרה עם ההורים?
יהודית: כן

דינה: כן

מימי: אכן

בסי: גרה בדירה שכורה אחרי שנים במדרשה.

4.יש איזו סיבה שמעכבת את השידוכים או שזה רק בגלל שככה הקב"ה רצה?
יהודית: בגדול, הכל קורה כי ככה ה' רצה. גם בשידוכים שלי, אני לא יכולה להצביע על משהו מאוד ברור שבעיניים גשמיות גרם לכך שאני עדיין לא נשואה. מצד שני אני מודעת לכך שאנשים אוהבים סיבות ברורות לכל דבר, וגם ימציאו אותן אם צריך…

דינה: שאלה מהממת. התשובה עוד יותר מהממת- על פניו אין סיבה חיצונית. ב"ה בריאה בגוף ובנפש, מוכשרת ויפה ?הכל מאת ה'.

מימי: הסיבה ע"פ דרך הטבע – נכנסתי לעולם השידוכים 'באיחור', יש לי אחות שגדולה ממני בשנה וחיכיתי לה, חששתי מאוד להתחתן לפניה, כי אנחנו קרובות מאוד בגיל. בסופו של דבר כשהתחלתי לשמוע שידוכים ההתחלה היתה עם הצעות לא מי יודע מה, כי 'הטובים' נחטפו. וכך עם הזמן שעובר ההצעות לא הולכות ומשתבחות, אין בי חרטה על תשובות שליליות שאמרתי לבחורים, ז"א אין אפילו בחור אחד שאני יכולה להגיד לעצמי 'היום הייתי מתחתנת איתו'…

בסי: יש בטוח סיבה, לא בטוחה בה עדיין. מרגישה שעשיתי הכל ומאידך בטוח יש משהו שמעכב. עם השנים מבינים שבסופו של הדבר הכל זה הקב"ה וגם סיבות שנראות על פי טבע סיבות בגשמיות, עדיין הקב"ה יש לו את הזמן שלו.

5.זה בגלל שאת עומדת על שלך? (יש בי פחד כזה, שכשיגיע הזמן שלי להיכנס לזה לא אצליח בגלל שיש לי דרישות שאני לא יודעת אם יש הרבה בחורים שעונים עליהם… ואי אפשר מבחינתי להתפשר על זה)
יהודית: אני עומדת על שלי, וכששואלים אותי אם אני בררנית אז אני לא מתחמקת או מצטדקת, כי אני בררנית ולא נפגשת עם כל אחד. האם זה תוקע אותי? לא בטוחה שאם הייתי נפגשת עם כל אחד זה היה עובד. אני צריכה גם להתאים לו, לא רק הוא לי.

דינה: חושבת שזכותינו לעמוד על שלנו. בהחלט. לא להרגיש לרגע שויתרתי על משו חשוב או שאני לא קשובה לעצמי.
יחד עם זאת בליווי משפיעה לדייק כל הזמן את ה'עומדת על שלי' ועם המון פתיחות לשינוי/שיפור עצמי.

מימי: העמידה על שלי, היא בדברים שחשובים לי ועקרוניים ביותר, לאחר חשיבה ועבודה פנימית ממושכת ועמוקה.
חשוב מאוד לתרגל במח את היכולת לוותר על דברים, כי ברור לכולנו שא"א להתחתן עם רשימת המכולת הארוכה והמנופחת שלנו, ואביר על סוס לבן יש רק באגדות.
מה שכן צריך לעשות – לבדוק עם עצמך טוב טוב מהם הדברים הבודדים (בין 5-8) שחשובים לך ובלעדיהם את לא מתקדמת לשום שלב.
ברגע שיש את הדברים הקריטיים ומגיעים לשלב של פגישות מעמיקות, חובה לבדוק את הבחור טוב טוב במידות, באנושיות ביראת שמים – כי בלי זה החיים אינם חיים.
יחד עם זאת חשוב לתת מקום לרגש, לחוות משיכת הלב, ולא לפחד.

בסי: לא מרגישה שאפשר להגיד שאני עומדת שלי, פשוט רוצה להרגיש את הזיווג שלי מולי. גם אם הוא לא יהיה ה'ציור' שלי.

6.את לא מיואשת לפעמים? מרגישה שנגמר לך הכח?
יהודית: היו רגעים. היום הרבה פחות. זה הנסיון שלי, להישאר מלאת תקווה ושמחה ואופטימיות. ולהילחם בזה כשהייאוש מאיים להשתלט.

דינה: Never!! אבל לפעמים רוצה בזה מאד ולפעמים בוחרת להרפות קצת לטובתי.

מימי: מיואשת ב"ה לא, אבל ברור שלפעמים נגמר הכח ומרגישים שהאנרגיות אוזלות מהגוף, ואז עושים תקופת צינון, אני מתעסקת בתחומים נוספים ולא מתעניינת בכלל בשידוכים. ורק אחרי שאני מרגישה חזקה מספיק אני מרשה לעצמי לחזור לזה.

בסי: ברור שמרגישה יאוש גדול מאוד ותסכול וחוסר אונים

7.יש לך פחד שבחיים לא תתחתני?
יהודית: היה פחד כזה. זה פחד מצמית. אבל הבנתי שאני לא מסוגלת לחיות בפחד כזה, ומצאתי דרכים להתמודד איתו. אני בטוחה כיום שאתחתן בע"ה ויהיו לי ילדים. אין לי ספק בדבר.

דינה: אני בטוחה ב100% שאתחתן. מתי ועם מי – בזה אני פחות בטוחה 🙂

מימי: אני לא אשקר ואומר שלא עבר חשש כזה, אך יחד עם החשש הקטן הזה יש אמונה גדולה.
חשוב מאוד לדעת לחיות את הכאן ועכשיו ולא לתת לשידוכים לנהל לנו את החיים, כי אין לנו מושג מה נכתב למעלה מתי ועם מי אתחתן.
לכן חשוב להתמלא בשנים הללו, ללמוד, לחוות, להנות, חלילה אם ההמתנה תהיה ארוכה שלא תהיה תחושת פספוס של החיים.

בסי: בטח שיש את הפחד הזה אחרי שנים של תפילות שמרגיש שהן לא נענות.

8.מה את עושה כדי לחזק את הביטחון?
יהודית: משתפת אנשים שנכון לי לשתף, אנשים שיודעים לומר לי את המילים המחזקות והנכונות. מתפללת לה' במילים מפורשות. לומדת הרבה חסידות לבד ועם חברות. שומעת שיעורים באמונה וביטחון.

דינה: לימוד חסידות, הבנה שה' אוהב אותי כמו בת יחידה שנולדה להורים לעת זקנותם. אז בטוח שהכל טוב ולטובתי. לצד הרבה העצמה מהסביבה ואנשים / חברות שעושים לי טוב.

מימי: תפילה, לימוד שיחות של הרבי, קריאת אגרות קודש, לימוד 'שער הביטחון' בחובת הלבבות.

בסי: עשיתי כל מה שאפשר לחזק בטחון, שיעורים, תפילות, שיחות, אימון אישי.

9.מכירה בנות נוספות במצב שלך?
יהודית: לשמחתי ולצערי כן. לשמחתי כי הן נותנות לי כח ותמיד נעים יותר לא לחוש בודדה בסיטואציה. אבל לצערי, כי אני רוצה מאוד מאוד שיתחתנו ומצטערת לראות בחורות כל כך טובות מתעכבות.

דינה: כן. וזה כ"כ חשוב, זה מחזק והן הכי מבינות שיחות ורגשות בנושא. בלי שיפוטיות.

מימי: כן, ולצערי לא מעט.

בסי: מכירה הרבה בנות לצערי

10.את מרגישה שמתייחסים אלייך שונה?
יהודית: לא. מתייחסים אלי נפלא. מצד שני אי אפשר להתעלם מזה שאנשים רוצים לעזור, להתפלל, שואלים מה אני מחפשת ומזכירים לי את זה כל הזמן. אבל זה לא נחשב מבחינתי התייחסות "שונה". זו פשוט התייחסות אכפתית.

דינה: האמת שבגדול אני מרגישה אינטגרלית ורגילה בכל מקום. אבל לפעמים אני מצליחה לזהות קצת מבטים או משפטי חמלה שמעוררים אותי להזכר שאני בעצם משהו חריג ?

מימי: בעבר הרחוק הרגשתי כך מעט, ככול שהתחזקתי מבפנים ושידרתי את עצמי שונה, כך היחס אלי השתנה.

בסי: כן בטח. יש כאלה שמרחמים עליי, זהירים איתי יותר בשיח ודיבור, חברות מאוד חוששות לשתף על חיי הנישואין שמא זה יהיה לעג או יתגמד לעומת הנסיון שלי.

11.את רוצה לדעת שמתפללים עלייך? זה בסדר אם שואלים אותך לשמך המלא, בשביל להתפלל עלייך- או שאת מעדיפה שלא?
יהודית: את לא צריכה לספר לי שאת מתפללת אם זה מביך אותך. אין לי צורך לדעת את זה. מצד שני זה גם לא מפריע לי. זה אפילו מחמם את הלב כשמבקשים את השם שלי או כשמספרים לי שהתפללו עלי.

דינה: שאלה מצוינת! אני מאד מתרגשת עם כל אחת ששואלת לשמי ו/או מספרת לי שהתפללה עלי, הפרישה חלה לזכותי ואפילו שמעתי שיש קבוצה של תהילים עלי והתרגשתי עד דמעות 🙂
כל זה כנראה דווקא בגלל שאני יודעת שזה לא בגללי או באשמתי חלילה – זה של הקב"ה וכל מי שמצטרפת לדבר איתו עלי זה מרגש אותי מאד. אני חושבת שגם אותו ?

מימי: זה אפילו מרגש ומשמח אותי לדעת שחושבים עלי ועושים מעשים לזכותי.

בסי: כן בטח זה משמח ומנחם שמתפללים עליי. לפעמים זה כואב ואני יכולה להשיב בשלילה לשאלה כזו.

12.אכפת לך כששואלים אותך שאלות על זה מדברים איתך על זה?
יהודית: את האמת? תלוי מי. ותלוי מתי. ותלוי איך. אין ספק שיותר נוח לי עם נשים מבוגרות ממני. צריך גם יכולת טאקטית מסויימת לדבר איתי ושאני ארגיש עם זה נוח. בואי נסכם ונגיד שמי שיש לה תבונה לומר לי מילים כמו "את תקבלי מה שמגיע לך, אל תדאגי". או "את בחורה מיוחדת, בע"ה יבוא מישהו מיוחד כמוך" – יהיה לי הרבה יותר נעים לשמוע אותה מאשר מישהי שתגיד משהו כמו "חבל, בגיל שלך כבר אין הרבה הצעות, אז למה את פוסלת?!"

דינה: מאד תלוי מה ומי. מטבע הדברים זה נושא אינטימי ועמוס רגשות. לא מול כולם נעים ומתאים לי להיחשף.
אני בטוחה שכל מי ששואל עושה זאת ממקום אכפתי וחיובי, אני מודה ומעריכה ויחד עם זאת בוחרת למי וכמה לענות.

מימי: תלוי מי, ותלוי באופן השואל ובטיב השאלה.

בסי: תלוי מי שואל. לא כל אחת שמתיישבת לידי אני אענה לה.

13.איך מתקדמים אלה שבעצם 'תקועים' ?
יהודית: כל מי שנמצאת בשידוכים יודעת שצריך אומץ וצריך מי שיעזור וידחוף. בגיל היותר מבוגר זה עוד יותר מאתגר כי יש פחות היצע. אז איך מתקדמים? ממשיכים לפנות לשדכניות, משתדלים להיות "זורמת" ולגרום לכך שאנשים ירגישו נוח לפנות ולהמשיך להציע. מקבלים בברכה את כל השאלות, את כל ההתעניינות, כי "אולי דווקא ממנה זה יבוא". וכמובן – תפילה ואמונה וביטחון ועבודה עצמית אינסופית כדי לוודא שאני לא מפריעה חלילה למזל הנכון להגיע אלי.

דינה: יש אנשים מקסימים, אתר לשידוכים והרבה מקורות להצעות.

מימי: קודם כל לא להתייאש. לשמור על קשר עם שדכניות, להזכיר את עצמך מדי פעם, לדבר על הנושא בפתיחות ובקלילות , זה נותן לאנשים מסביב להיות יותר שותפים לחוויה ולקושי ולהיות מודעים יותר לאפשרות שלהם לעזור. לא להפסיק להתפלל.

בסי: שאלה לקב"ה

14.אם יש לך חברות קטנות ממך- היית רוצה שישתפו אותך בדברים שהן עושות (לדוג' להזמין אותך למפגשים וכו') שבעקרון רק ה"בחורות" מגיעות, או שאת מעדיפה שיתייחסו אלייך לפי הגיל שלך (כמו שלא מזמינים את הנשואות באותו גיל ?)
יהודית: זה מאוד תלוי בתקופה ובטיב ההזמנה. עקרונית אני שמחה שמזמינים ומשתפים אותי. אני לא מרגישה "אישה כבודה". אבל גם יכול לקרות שיזמינו וארגיש פתאום שזה כבר לא המקום שלי. הכל בסדר, תזמינו ותנו לי לבחור 🙂

דינה: בודאי! בכל מקום שאני רצויה – אני אשמח. בכל מקרה, להזמין זה תמיד מחמם את הלב. ואם פחות יתאים לי – אבחר שלא להשתתף.

מימי: סודות אף פעם לא דבר נחמד, הייתי שמחה לדעת ואם יתאים לי אבחר להשתתף, ואם לא יתאים אשמח שיבינו אותי ויספרו לי גם בפעם הבא…

בסי: בעקרון רק אם זה אירוע מיוחד אולי אגיע אליו, נמאס לי ממש מאירועי בנות ונאומים שחוזרים על עצמם.

15.כשאת רואה מישהי בגילך נשואה עם שיירה, מה הרגש שלך? קינאה? שמחה בשבילה? אבל דוגרי;)
יהודית: זה לא פשוט לי, אבל לא בגלל הקינאה. אני מאוד שמחה בשבילה. לא הייתי רוצה חלילה שגם היא תהיה 'תקועה'. סיבת הקושי היא משום שהמראה שלה עם השיירה שלה מציב אותי מיד בהשוואה והבנה כמה אני 'מפגרת' בתחום הקמת המשפחה. וזה לא קל לי לראות את המראה הזו. זה מכניס אותי ללחץ על הזמן שעובר. וזו עבודה שלי עם עצמי לזכור שאני לא בתחרות עם אף אחד על שום דבר. וכל מה שמגיע ונכון לי – יגיע אלי ברגע הנכון. לפי מה שה' החליט.

דינה: השמחה שלה לא סותרת את הצורך והרצון בשמחה משלי… איזה נס שאנחנו לא מתחתנים ויולדים ילדים על חשבון השני. אה? 🙂 אני מאד אוהבת את הילדים של החברות שלי, גם כאלו שכבר ממש גדולים ומזכירים לי שיכלתי להיות אמא לילדה בכיתה ג'… אני שמחה מאד בשמחתן (כמו בשמחת האחים והאחיות הצעירים שלי שנשואים) ויחד עם זאת מייחלת לשלי בעז"ה

מימי: לרוב מה שחולף לי בראש זה – איזה נס שאני לא אחראית לכ"כ הרבה ילדים – אני הרי ילדה בעצמי… ואחרי זמן אני מהרהרת במחזה שראיתי מנסה להכניס את עצמי לסיטואציה – האמת שזה מורכב לי לראות אותי שם, כ"כ רגילה להיות חופשיה לנפשי… אבל זה בהחלט מעורר את הרצון לחבוק ילד משלי.

בסי: פעם היתה לי קנאה היום אני לגמריי מבינה שכל אחת וסיפור חייה.

16.איך זה להרגיש לבד? שכל החברות כבר לא פנויות, עם בעל וילדים ורק את…?
יהודית: אני ב"ה לא מרגישה לבד. יש לי מ-ל-א חברות, בעבודה, בקהילה. נשואות ורווקות ובגילאים שונים. כמעט ואין לי קשר עם חברות שלמדתי איתן בעבר, ולא בגלל שהן נשואות. לא נראה לי שהיינו ממשיכות את החברות בכל מקרה. החיים ממשיכים הלאה וכל אחת פונה לדרכה מכל הבחינות. אה, ויש גם משפחה תומכת ב"ה. חשוב מאוד.

דינה: 'לא טוב היות האדם לבדו', נולדנו עם צורך טבעי לחיות בזוגיות משלב מסוים. יש רגעים שזה מאתגר וחסר אז אני משתדלת למלא את זה בחברות טובות, משפחה וחוויות מעניינות. והאמת היא שאני בטוחה שגם לחברות הנשואות שלי יש קנאה לפעמים בחופשיות שעדיין יש לי כרווקה ?

מימי: עד שלב מסויים שמחתי מאוד!!! הרגשתי שאני נהנית מהחיים – אני בחופש של החיים – אבל המציאות של כל יום שעובר, כל שנה שחולפת מציבים אותי מול המציאות הזו של ה'לבד'. לפעמים כשאני רואה חברה עם מס' ילדים רק אז אני קולטת איך שהזמן עובר אצל כולם, ויש אצלם התפתחויות ורק אני נשארת אותו הדבר. ה'לבד' הזה, הוא לפעמים מאוד מאוד כיף, אני אחראית לעצמי, יכולה לקבל החלטות לבד, גמישות בזמנים ועוד. ולפעמים הוא קשה מנשוא.

בסי: הבדידות הכי קשה שיש בנפש ובגשמיות.

17.ספרי פאדיחות / קטעים מצחיקים מפגישות ושידוכים שהיו לך
יהודית: היה בחור שנפגשתי איתו והיינו צריכים להיכנס למעלית. העדפתי שהוא יעלה ראשון וחיכיתי שהמעלית תגיע שוב. ואז המעלית הגיעה והוא עדיין היה בפנים… מסתבר שהוא ירד בטעות לחניון במקום לעלות למעלה. חשבתי שזה מהתרגשות אבל אח"כ שמתי לב שבכל פעם שצריך לפנות הוא פונה לכיוון ההפוך, אז אולי זה לא רק התרגשות 😉 לא נורא. לא בגלל זה לא התחתנו בסוף.

דינה: חחח נפגשתי עם בחור שהגיע לי בגובהו בערך למרפק שלי (טוב, הגזמתי חח) אבל זה כ"כ הבהיל אותי שכל הפגישה לא הצלחתי להתרכז רק חשבתי על איך לא שמתי לב בתמונה שהוא כזה נמוך.

מימי: וואו – זאת סידרה שלמה בעלת מס' רב של כרכים? ישבתי עם בחור פגישה שלמה והייתי צריכה לנחם אותו על זה שהבחורה שהוא ניפגש איתה לפני ענתה לו תשובה שלילית אחרי 7 פגישות.
ממש הרגשתי הפסיכולוגית שלו, לא באמת הבנתי למה הוא נפגש איתי.

בסי: לא חוויתי סיפורים מצחיקים בשידוכים. די פגישות נורמליות.

18.מה היתה ההצעה הכי הזויה שקיבלת?
יהודית: של בחור שצעיר ממני ב6 שנים, והשדכן התעקש שאנסה לבדוק על אף שאמרתי לו שאין סיכוי שהוא יסכים (הוא לא בדק איתו בכלל לפני שהציע לי). לבסוף נאלצתי להסכים, וכמובן קיבלתי בסופו של דבר תשובה שלילית… אני מבוגרת מידי בשבילו. אה, באמת?!

דינה: הצעות הזויות תמיד יש. ואני עדיין חושבת שהכל מונע ממקום חיובי וטוב, אז אין לי איזו הצעה שזכורה לי כהזויה במיוחד……

מימי: אדם שמבוגר ממני ב- 18 שנים

בסי: בחורים הגדולים ממני בשני עשורים לפחות

19.היו לך רגעים שחשבת להתייאש מלמצוא בשידוך וחשבת להכיר בדרכים אחרות?
יהודית: תמיד כשמנסים לעשות משהו בדרך אחת והיא לא בדיוק מצליחה, מנסים לחשוב אולי צריך בדרך אחרת. אבל בנושא של שידוכים כמעט ואין לי ספקות שזו הדרך שיש לי. משום שאני מאוד מאמינה בלברר על הבנאדם לפני שנפגשים איתו. אז מה נשאר לי? להכיר ישירות מישהו בלי לדעת עליו כלום? לא מתאים לי. מה שכן, שידוך בהחלט לא חייב להיות על ידי שדכן/ית, אפשר ורצוי מאוד שמישהו שמכיר בחור ומכיר גם אותי – יציע את ההצעה. יש לזה הרבה יותר סיכוי אם חושבים על זה לרגע.

דינה: בהחלט. אבל דווקא ככל שאני מתבגרת אני מבינה שזה מה שנכון לי ולנו ובכלל. לצד זאת עם הזמן אני מאפשרת ומוצאת יותר את הפתיחות שבעיני לא מתאימה לצעירות מאד.

מימי: המון פעמים

בסי: כן בטח, דרך אתרים, דרך חברים, בשבתות כשרואים כל מיני בחורים בשולחן שבת, דרך עבודה ובכל דרך אשר אפשר להכיר את הזיווג.

20.את חושבת שאם בציבור שלנו היו גם דרכים אחרות להכיר ולא רק בדרך השידוך הקלאסי, היה לך יותר קל?
יהודית: תיאורטית, יש מחשבות כאלו, אבל זה לא רלוונטי לכללי הצניעות (למשל בעבודה משותפת, נניח) – ואני לא מתכוונת לוותר עליהם אפילו בדמיון.

דינה: מצד אחד כן. מצד שני לא בטוח. משהו בקשר ה'לא מחייב' שמצוי ברחוב – מרגיש לי שגוי.

מימי: לא!!! אני בטוחה שהייתי נופלת קורבן לאנשים מסוכנים

בסי: בטח שהיה יותר קל. היה אפשר להכיר ולראות מעבר לפרופיל על נייר.

21.נהנית מהרווקות?
יהודית: כן בוודאי. הרווקות היא תקופה מיוחדת מאוד. יש לי הרבה עצמאות לעשות דברים שחברותיי הנשואות לא יכולות להרשות לעצמן, או שלא יכולות להרשות לעצמן בקצב שלי כי הן מחוייבות לבית. יש גם הרבה פיתוח אישי ואישיותי שאני מברכת עליו. צריך לנצל את התקופה הזו וכמה שיותר בצורה חיובית ובונה.

דינה: 99.9% מהזמן מאאאד. מבלה, מטיילת, חוגגת וישנה 😉

מימי: ברב הנקודות מאוד מאוד מאוד. יש לי חברות נשואות שגם לפעמים מקנאות בי…

בסי: יש שלב שכבר אי אפשר להנות מרווקות

22.איך את מציירת את העתיד?
יהודית: בית פשוט יפה ונקי, שעל הדלת שלו כתוב "בית חב"ד משפחת… (לא שם המשפחה שלי כרגע)", ובתוך הבית איש חסיד כמו שאני חולמת, אני וכמה תינוקות שלנו 🙂

דינה: הגיל שלי כנראה כבר לא יאפשר משפחה ברוכת ילדים, אבל אני מציירת משפחה מתוקה ומאושרת כל כך. ששכחה את שנות הצפיה והחיפוש…

מימי: ללא תלות בזוגיות שתהיה או שחלילה לא, עם הרבה אופטימיות ושמחה יומיומית. למלא את עצמי בתוכן, בהתפתחות אישית, בלימודים בעבודה, במשפחה, בחברות. פשוט לחיות בטוב ולתת לשפע להיכנס לחיים שלי, כי אני בטוחה שרק כשאני אהיה בטוב אוכל להעניק ולהיות האדם הנכון במקום הנכון.

בסי: אין לי כבר ציור מרוב כל הציורים שציירתי והם לא צלחו עם השנים. בתקווה להתחתן ולהקים בית וללדת ילדים. מתוך שלום בית ושמחה.

23. תכל'ס, למה הסכמת לענות לכתבה הזאת שכול כולה מידע לאנשים חטטנים?
יהודית: חח כי זה אנונימי. מה אכפת לי? אנשים הם סקרנים. גם אני סקרנית ושמחה לקבל מידע. וחוץ מזה, חושבת שטוב שאנשים יודעים ומבינים קצת מה עובר על השני. זה רק עוזר לשני הצדדים.

דינה: חחח אהבתי את השאלה. כי זו הזדמנות לחשוף קצת את האמת שלי ושל בנות כמוני, בלי צורך להשאיר להם לנחש… 🙂

מימי: כי אם אוכל לעזור לבת אחת לפחות לראות דברים בצורה חיובית יותר, לשנות את המבט ממצומצם לרחב, מפסימי לאופטימי, והיה זה שכרי.

בסי: הסכמתי לענות אך ורק כי חברה שלי טובה ביקשה ממני וממילא זה באנונימיות.

24. האם יפה להתעניין אצלך מה את מחפשת כדי שנחשוב על רעיונות או שזה סתם מציק? הכוונה לאנשים שיש סיכוי שיהיה להם רעיון, לא צוציקיות וכד'.
יהודית: אין ברירה אחרת. אם אני רוצה להתחתן אני צריכה לענות לשאלות כאלו. ואם רוצים להציע לי, חייבים לשאול אותן.

דינה: כן זה יפה וחשוב ואני ממש מעריכה כשפונים אלי, גם אם זו הפעם ה10,000 לחזור על עצמי.

מימי: בכללות אני בעד דיבור ישיר ופתוח. יחד עם זאת נקודת המוצא של השאלה היא המפתח להתייחסות שלי.
ואסביר, אם שואלים נטו מתוך סקרנות, ואין לשואל שום כוונה לעזור, ברור שזה לא נח ואפילו מתיש כי כבר ענינו על השאלה הזו המון פעמים. אם אח"כ מגיעה סדרת חינוך של 'מה את חושבת לעצמך' 'הרצונות שלך לא הגיוניים' 'רק מחשב יוכל לייצר לך בחור כזה' וכו' – זה כבר ממש ממש מעיק, מעצבן, מכעיס ולא לעניין (בסוגריים אספר לכן שהיו פעמים שהשאלה נשאלה סתם ללא כוונות מיוחדות, אך הצורך לענות עזר לי לחדד עם עצמי דברים).
אבל, אם השאלה נשאלת מתוך חשיבה ורצון להיות ממוקדים בחיפוש ואכפתיות למשימה, בהחלט שיש מקום לשאול ואענה בשמחה.

בסי: בטח, כל מי שתרצה לחשוב עליי לשידוך זה ישמח אותי. אבל רק אם זה באמת מתוך מחשבה ולא מתוך שמות שזורקים לכל מקום בכל מקום.

25. האם את מרגישה שמזלזלים בך או לוקחים אותך פחות ברצינות בגלל שאת בלי פאה על הראש (לעומת נשואה בגיל/מעמד/וותק שלך)?
יהודית: בוודאי שיש בזה. יכולה להיות מישהי שרק עתה נישאה והפיאה שעל ראשה "מסדרת את העניינים" על אף שהיא חסרת נסיון לעומתי באותו מקצוע. אבל הגעתי למסקנה שזה גם בראש שלי. אם אני בטוחה בעצמי, כך גם מקבלים אותי.

דינה: מה הקשר? ?

מימי: בגדול ממש ממש לא מורגש זילזול או חוסר קבלה של דברים שאני אומרת. ועוד יותר מזה, הרבה מחברותי הנשואות מתייעצות איתי עם חינוך הילדים על הקשר עם הבעל. אני מאוד שמחה על זה, וזה משאיר אותי קרובה ולא מנודה מנושאים מסויימים שמדברים ליד נשואות או ליד אמהות… אני בטוחה שזה נגזר ממה שאני משדרת החוצה.
יחד עם זאת היו פעמים, בודדות אומנם, כשדיברתי בסגנון אסרטיבי יותר, או עושה דברים מסויימים שמתאימים רק ל'גדולים' ראיתי הרמות גבה פה ושם, אבל זה זניח מאוד לעומת הקבלה וההקשבה שיש לעולם כלפי.

בסי: חד משמעי – כן.

26. את עדין מצליחה להתרגש מפגישה?
יהודית: וואי לגמרי. אני לחוצה ומתרגשת, אין כמעט מצב שאסכים להיפגש אם אין איזו התרגשות או תקווה ברקע.

דינה: בוודאי. לא רואה סיבה להפגש אם אין איזו התרגשות אפילו קטנטונת

מימי: עם השנים התרגשות מהרבה דברים קצת נשחקה אצלי, בנוגע לפגישות יש איזו אדישות קלה או יותר נכון סקפטיות, שמלווה אותי עד שאני פוגשת במועמד עומד על טיבו. אם הוא 'שווה' ורוצים להתקדם – יש התרגשות, אבל אם זה ממקום של 'נו, נלך נראה' אין התרגשות מי יודע מה.
התרגשות בפגישות קיימת גם כשיש נושא חשוב שצריך ללבן, לדבר, לבדוק, יש איזה משהו בלב שזז.

בסי: לא מתרגשת משום פגישה ואף מותשת מפגישות

27. תני לנו מסר קטן? בטוחה שיש:)
יהודית: אמונה וביטחון בה' (וממילא חשיבה חיובית ושמחה) הן הכרחיות תמיד. אני מרגישה את זה מאוד בהקשר לנסיון הפרטי שלי. אם יש לך ספקות – תרדפי ותילחמי אחרי האמונה שלך, את חייבת את זה לעצמך.

דינה: החיים שלנו דבש. צריך רק לראות זאת. מאחלת לכולן לראות את הטוב במוחש – בטוב הנראה והנגלה!

מימי: מסרים שהם חובה מבחינתי לכל בת בשידוכים:

▪️להיות קשובה לעצמך, רק את נמצאת בפגישות, ואף אחד אחר לא ירגיש ולא יבין את מה שאת מרגישה, מבינה וחושבת.

▪️כשעולות ספיקות לא להתעלם מהן, לתת להן מקום -לכתוב ולדבר אותן , לברר אותם – להתייעץ רק עם אנשים שאת בטוחה שיעזרו לך – לא בושה בכלל לפנות גם לאנשי מקצוע כשצריך, אני עשיתי את זה וזה הציל אותי מליפול בפח רציני – ולא עם אנשים שרוצים לראות אותך סוף סוף נשואה.

▪️לא למהר לשום מקום!

▪️לא להיפגש יום אחרי יום – לוקח זמן לשיחות לחלחל במח ובלב.

▪️לא לתת לאף אחד להחליט בשבילך, את היחידה שלוקחת אחריות על ההחלטה הכי גורלית לחיים שלך.
כמובן שאפשר להתייעץ ולהיעזר- אבל ההחלטה חייבת להיות שלך.
עד שאת לא בשלה ובטוחה בה, תבדקי עוד על מה ולמה זה.

מאחלת לך שילך בקלות, בשמחה, עם המון ביטחון בהשם

מזל טוב?????

בסי: להקשיב לעצמי זה מה שלמדתי עם השנים