תפריט
שואה
הם עמדו שם ברכבת בקר, דחוסים, בלי מקום, בלי אוויר, יודעים שזה הרגעים האחרונים שלהם, מי שיזכה לצאת חי מהרכבת ימות אח"כ בתאים, ופתאום קול רועד מתחיל לשיר, הקול צרוד, כמעט ולא נשמע, לאט לאט מצטרפים הקולות, קולות שבורים, מרוסקים, אנשים שרואים את הסוף, בכל זאת הם שרים, כולם, "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" מהקרון אי אפשר לראות עננים, גם לא לשמוע שופר, אבל הם יודעים, משיח צריך לבוא וזה חייב להיות עכשיו לפני שכבר יהיה מאוחר,
רק אחד הצליח להנצל,
קפץ מהרכבת הביא את הניגון.
גוש קטיף
הם עמדו שם אבא ואמא, הם וכולם
רבבות אנשים, סכום שהעיר בחיים לא ראתה
כל ירושלים חסומה, שרשרת אנושית מהכותל עד גוש קטיף, והם עומדים עכשיו, עם חולצות ושלטים
יש כבר תאריך פינוי, נגזרה הגזירה, גוש כתום מעורבב עם שחור לבן, צבעוני וירוק
וזה עכשיו כבר לא משנה וכולם ביחד שרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"
ואמא בסיפורים אומרת שכולם הסתכלו לשמיים, חפשו עננים, ניסו לשמוע שופר
לא היה אופציה אחרת, הם היו בטוחים שמשיח מגיע
אף אחד לא רצה ללכת, הם חיכו
מאוחר בלילה אבא התניע ת'רכב, הם חזרו הביתה
קורונה
העולם השתגע או שזה רק השכל של? משהו כאן לא ברור, 2020 ומרגיש כמו לפני 40 שנה, המזג האוויר בחוץ מתאים את עצמו למצב וכולם בלחץ, אפחד לא מבין, מילים מוזרות כמו סגר, מסכות וחיסונים, מרגיש קצת אבוד.
ואמא באוטו אומרת מה שאומרים בחדשות,
מה שכולם חושבים, משיח חייב לבוא זה לא הגיוני אחרת,
והרדיו מתחיל לנגן אני מאמין ואני חושבת אולי לכן התחילה סערה? עכשיו יש עננים
הגיע הלילה, הלכו העננים, נגמרה הקורונה, נשארנו כאן
תשרי, שמחת תורה
למה אני בוכה? למה הכל פה הזוי? עלמה כולם מדברים? הולכת עם חברות לעשות קידוש באשל ובורחות לדירה אי אפשר להסתובב בחוץ עם כאלה פרצופים, האוכל נשאר כמעט שלם על השולחן אני רוצה להקיא את האוכל של שילשום, ואנחנו מתחילות לשיר בהתחלה הקול שלי רועד בהתחלה כולם שקטות לאט לאט זה עוזר, מרימות ראש מסתכלות בעיניים, "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"
ופתאום תופסות את עצמינו, משיח אמור להגיע, הרגע. וזה יקרה בסווען סווענטי, לא כאן. אז לוקחות מעיל ושתי רגלים ורצות אל הבית, שלנו, האמיתי, מגיעות דוך אל הכיסא והפרצוף שלי מרוכז באדום, מחכה שהרבי יתיישב, מתחילים הניגונים והכיסא מטשטש לי בעיניים עד שנעלם.
ובסוף אנחנו חוזרות, לדירה, לשולחן ולאוכל שהשארנו לפני הריצה
#אבל אני מאמינה?!#
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
אמונה זה אולי חיוב
חיוב טוב
זאת המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל!
שמעתי על חילוני שהיה שמאלני! ודבר עם חרדי שאמר לו דברי אמונה
והוא אמר לו: אני כל כל מקנא בכם! שהכל עם סיבה ויש תכלית.
אז אם בא לך לפנק את עצמך ולדאוג ולעצמך.
אז תני לך את זה.
ציפוררר
עכשיו אני קולטת מאיפה בא לי השם הקצוץ הזה…
🤣
צמררת ברמות.
כתבת את הרגשות שלי, בצורה כזו יפה וחודרת.
התיאורים מטורפים
מנסה כל הזמן להכניס לעצמי אנחנו מאמינים!! תמיד נזכרת ביצירת מצרים, מה היה הסיכוי שיצאו משם?? והם יצאו!!
זה יקרה. משיח יבוא. נאו.
אמאלהה עשית לי דמעותת
מאמינות תמידד לא משנה מה
שירת האמונה.
זה כזה אמיתי וחייב משיח!
רק דיוק- משיח לא יבוא לסווען סווענטי הוא יגיע לישראל לירושליים…
יבוא לסווענטי ומשם לירושלים:)