אני לא שלמה עם עצמי

הי.. אני חב"דניקית מהבית ואני כבר בת 18 פלוס.
אני נראית חב"דניקית לכל דבר,גרביים חצאית ארוכה חולצות צנועות מטבע של הרבי. אבל בפנים משהו לא שלם כבר תקופה ארוכה. הגעתי לגיל שבו אני מעצבת את עצמי בשביל הבית שיהיה לי בעתיד. אבל איך אני יכולה לעצב את עצמי את הבית שיהיה לי כשאני לא בטוחה מה אני רוצה שיהיה לי? אני יודעת שבמקום שאני נמצאת זה המקום הכי נכון והכי אמיתי. ולמרות זאת אני לא מצליחה להיות שלימה לא מצליחה לעשות הכל מתוך רצון אמיתי. לפעמים אני אפילו חושבת אולי אני צריכה לא להיות חב"דניקית ופשוט לעזוב הכל .כמובן לא את הדת חס ושלום ולהיות מקושרת לרבי כי הוא הנשיא והוא הכל. תכף אני אתחיל סמינר ואני כל היום חושבת על זה שיש מצב גדול שאני אעזוב באמצע ואבין שאני פשוט לא חלק. משהו לא בוער בי אין לי חשק לעשות את כל הדברים שצריך לעשות אני לא שלימה עם זה. למרות שאני יודעת שזה הכי נכון,וזה מה שהכי מתסכל אותי. למרות שאני יודעת שזה האמת וזה הדרך הנכונה והרבי הוא הכל. אני לא מרגישה שאני שם.

שלום וברכה יקרה!

קודם כל אני מוכרחה להחמיא לך על כנותך. זה לא מובן מאליו להסתכל על עצמך מהצד ולהגיד את האמת, יישר כח!

מעבר טבעי
שנית, המצב שאת מתארת אופייני מאד לגיל ולנקודה שבה את עומדת.

זה בדיוק הזמן שבו הסתיים התיכון, בו עסוקים בעיקר בלימוד והצלחה במבחני הבגרות ובחוויות חברתיות. כמובן שצוברים בתיכון גם ידע וחוויות חסידיות, התוועדויות מחזקות, אבל עדיין הכל שטחי יותר, על מנת להצליח בבגרות או במבצעים שונים ופחות לעומק ובשביל עצמינו.

בנקודת המעבר שאת מתארת ( יש אשר חוות אותה כבר בגיל מוקדם יותר ) זה בעצם הזמן הכי חזק שבו האישיות שלנו נבנית וכאן הרבה בנות שואלות את עצמן: מי אני? מה מתאים לי? . את שואלת :" איך אני יכולה לעצב את עצמי את הבית שיהיה לי כשאני לא בטוחה מה אני רוצה שיהיה לי"? וזו שאלה מצוינת כי אכן בשביל לבנות בית ולהחליט החלטות גורליות לעתיד אנחנו צריכות קודם לחזק את האני הפנימי שלנו ולהיות שלימות עם הדרך ועם האופי המיוחד שהשם נתן לנו.

אצטט לך ממכתב שהרבי כתב לנערה (פתקים משולחנו של הרבי עמוד 126), המתאים מאד למה שאת מתארת:

"בתקופת מעבר בחיי האדם (מקטנות לבגרות , מבגרות לעמידה וכו') הרי הוא רגיש יותר ויציב פחות ולכן רגיל הדבר שאז נעשות אצלו שאלות חדשות או ספקות, כשתעבור התקופה בעצמו ימצא הפתרון ובקל וכו' ועל ידי שיחה עם אחר יסבירו שהפתרון פשוט וכו' "

לכן, במקום ובזמן שבו את נמצאת , הפתרון הפשוט הוא לקחת החלטה חזקה ללמוד ולהתחבר יותר לעומק לכל התכנים והדרך שעד עכשיו היית מחוברת אליהם בצורה שטחית יותר.

להחליט להעמיק
כתבת: "אני יודעת שבמקום שאני נמצאת זה המקום הכי נכון והכי אמיתי."

את בעצמך כותבת שאת יודעת את האמת. אבל האני שלך לא מוכן להשלים עם משהו שטחי וזה מראה שיש לך חשיבה עמוקה, וגם יכולת להתחבר למקום שאת נמצאת בו בעומק, בשמחה ובהנאה רבה יותר.

באופן מעשי הייתי מציעה לך למצוא את האופן שבו את יכולה לחזק את המקום של האמת שלך.

דווקא הסמינר מציע ונותן הרבה קורסים של השקפה וחסידות, לימוד מעמיק של מאמרים, ואני יודעת על בנות רבות שזה חיזק אצלן מאד את ההשקפה. (כאשר באו במטרה והחלטה כזו מלכתחילה , ולא סתם בשביל לסמן V או להעביר את הזמן).

בזמן הפנוי שלך זה יכול להתבטא למשל בלימוד קבוע בחברותא עם מישהי שאת יכולה לקבל ממנה כמו משפיעה וכו' או לארגן שיעור חסידות תניא קבוע במקום שבו את נמצאת וכך להתחבר שוב ממקום פנימי, בוגר מבין ועמוק יותר לכל האוצרות הנפלאים שיש לנו בחסידות.

ושנזכה תמיד להיות מחוברות

לעומק

מתוך הבנה

ומתוך שמחה!

איתך בדרך, דבורה

editor@shutafotbaderech.co.il