אני לא קרובה לרבי /נוסטלגיה

נוסטלגיה מהארכיון שלנו – מס' 4

אני לא קרובה לרבי (פורסם לראשונה: כ״ט בתמוז תשע״ח)

אני שומעת הרבה סיפורים על הרבי, ואני יכולה גם לדקלם הרבה בעצמי.

ברור לי שהוא צדיק גדול אבל לי לא היה שום נס ממנו. הרבה פעמים אני מרגישה שהוא רחוק ממני כמו רבנים אחרים ששמעתי עליהם…
וזה מפריע לי כי אני כן חב"דניקית, אבל לא מרגישה קשר קרוב לרבי שהוא בעצם הכול בחב"ד.

—

חברה יקרה,

האמת? קראתי את השאלה שלך בחיוך. אהבתי את הכנות והאמתיות שבה, וגם את האומץ להודות בכך. את בפנימיות קשורה ולו רק בגלל שדווקא הקשר עם הרבי ולא עם רב אחר מעסיק אותך.

נתחיל מהסוף. מה שאת מרגישה הוא טבעי. מאוד טבעי. לפעמים עם כל התמונות והסיפורים והניגונים וההנהגות, שוכחים לבדוק מה עם הקשר האישי, הישיר, הפשוט לרבי בתור אדם שרואה, ומרגיש, ואוהב. כפי שהוא באמת.

עלי לחדד ולומר לך שהריחוק שאת חשה מהרבי הוא לא מצדו, אלא מצד טבע העולם. בעולמנו יש נטייה טבעית לפיה הדברים הגדולים, העצומים, המפוארים, הם תמיד רחוקים ובלתי מושגים. כמו, להבדיל אלף אלפי הבדלות- ראש הממשלה. אנו מכירות אותו ויודעות בדיוק איך הוא נראה, מכירות את  המשפחה שלו ושומעות על מעשיו באופן קבוע.
אבל אנחנו לא מצפות ממנו להיות נוכחות בחייו כפי שהוא נוכח בחיינו, נכון?
ברור לנו שהוא לא מכיר אותנו ואנחנו כן. אי אפשר ליצור איתו קשר אישי. הוא רחוק ובלתי מושג.

ולכן יכולה להיות לנו נטייה להתבלבל גם עם הרבי: הוא כל כך אדיר וגדול, אז כיצד ייתכן שהוא ירגיש אותי, ויהיה נוכח בחיי, ויהיה קשור אליי כפי שחיי קשורים אליו מיום היוולדי?

קרבה לא נוצרת מעצמה
האמת היא, שבכל קשר קרוב – צריך להקריב משהו מעצמי ולהתאמץ, לפעמים יותר ולפעמים פחות, לפעמים זה בא בטבעיות ולפעמים צריך לבנות את היחסים במודע. אותו דבר בקשר עם הרבי – כן, גם הוא קשר שצריך לעבוד עליו ולגלות אותו בתוכנו, קשר שצריך לבנות ולהעמיק.

כשהתחלתי לחזור בתשובה אימצתי מיד את ההנהגות, הצניעות, הכשרות, אבל לרבי לא הרגשתי כלום. שום דבר. אלא שאז התעורר בי הצורך להבין
מיהו הרבי בשבילי.
לא דרך עיני המשפיעה.
לא דרך הרב בשיעורים.
לא דרך מה שכולם מסביב אומרים.
רציתי למצוא מיהו הרבי שלי.

אז התחלתי לכתוב אליו.
לבקש ממנו שייתן לי להרגיש אותו. לאו דווקא בניסים (מכירה את זה שלפעמים מנסים לחפש סימנים במקום אחד, כשהקב"ה נותן לנו סימנים מכיוון אחר? אל תצפי לכלום!),
פשוט כתבתי לו.

התחלתי לחפש מה הרבי ענה על שאלות כמוסות שעניינו אותי.
נסעתי ל770 והבטתי על הכיסא שלו, ניסיתי לדמיין מה היה אומר לי אם היינו ביחידות.

ומצאתי!!
לאט לאט זה קרה. הלב התעורר והרגש החם התחיל להציף.
לא יכולתי להישאר עוד אדישה לתמונת הרבי שראיתי אלפי פעמים קודם. לפתע מבטו היה נראה לי אחרת בכל מצב ויום. כאילו שהוא מביט רק עליי.

ואז התחלתי (ואני עדיין ממשיכה…) לגלות את הרבי שלי באמת.

קחי לך זמן אולם התנחמי בעובדה שהרבי תמיד אתך, גם אם את לא תמיד מרגישה שאת איתו. הוא אף פעם לא עוזב, ועצם זה ששלחת את השאלה הזו- זו השגחה כדי שתקבלי את הכלים לגלות את מה שחבוי בך, בדרכך שלך.

ואז, כשתמצאי את הדרך להתחבר – היי בטוחה, יהיה הרגש עמוק ובעיקר אמיתי יותר מכל תחושה אחרת. רגש שלא תלוי בחיצוניות, רגש פנימי ויציב שחצבת בעצמך.