אני לא כוכב

אושר עד, מעוז בנימין, יום רביעי

הבגז' עמוס בשקיות ניילון של אושר עד. שימי  ליפמן מנחית מעליהן שישיה של בקבוקי מים, וטורק את דלת תא המטען. מתיישב ליד שבי, וחוגר עצמו.

"שימי? בדקת כבר כרטיסים להונגריה, לבר מצווה של הבן של אלי?", שבי שואלת אותו כשהם מגיעים לרמזור. פרסומת ענקית של אל על מרוחה על הבניין שמולם. שימי מתחייך, נהנה מהאסוציאציה. מחייג לאלמוג לוי, סוכן הנסיעות הקבוע שלהם.

"אז מה אחי, מתגעגעים לאורי?". שואל אלמוג תוך כדי שהוא מחפש במרץ. שימי מדבר בדיבורית, וקולו הצרוד של אלמוג נשמע מצוין בחלל הרכב. שימי מקמט מצח. "מה זאת אומרת?". מנסה להיזכר מתי ראה את אורי אורן לאחרונה, חברו של אלמוג. בולע את הרוק כשהוא מגלה שזה היה מזמן. "אוי… רבנו! אל תגיד לי שלא שמת לב! אורי  כבר שבוע לא בעיר. אני חושב שיש שם קצת בעיות בבית, אבל עזוב. חשבתי שדיבר איתך.. בעצם.. אולי מתפדח ממך מאז  שהוריד את הזקן.. לא משנה. אז ב270 יורו מתאים לך? קונקשן בספרד." שבי ושימי מחליפים מבטים המומים. בעיות בבית? הוריד את הזקן? אורי אורן?!

שימי גומר איכשהו את השיחה. "דיברת לאחרונה עם הדס אורן?". הוא מברר אצלה. היא נבוכה להודות שלא.

"פעם אחרונה שראיתי אותה היה בערב נשים במוצאי שבת האחרון.. ובעצם, היא יצאה באמצע."

היא נבוכה שוב לגלות שלא ייחסה לכך חשיבות בזמנו. הוא מהרהר. "בשבת האחרונה הוא לא הגיע לבית חב"ד..".

"היא כן!" היא קופצת. נאנקת מהחגורה. נזכרת בהבזק בחלון החשוך של הדס. "שימי.." היא מעפעפת. "אלמוג צודק. קרה שם משהו."

הוא מחייך בעצב. חותך ימינה. חונה ליד הבנין.

"תזמיני אותם לשבת, אני חושב", הוא אומר לה כשהם מעמיסים ביחד את השקיות על המעלית. "תזמיני אותה, התכוונת.." שבי מחייכת בציניות. "אבל כן, אתה צודק..".

כיתה י"ב, תיכון בית רבקה מעוז בנימין, יום רביעי

השער עמוס בחולצות תכלת וחצאיות דגמ"ח ארוכות, גרביים אפורות ותיקי ג'אנספורט.

15:10. תיכון בית רבקה מעוז בנימין נושם לרווחה בסיום עוד יום לימודים, רץ לתפוס מקום בהסעות.

חיה'לה מוציאה את הנוקיה שלה בעצבנות. מכניסה אותו חזרה לתיק הטורקיז שלה. מוחה את הזיעה ממצחה. איילת עדיין לא יצאה ממבנה בית הספר. חיהלה רצתה לדבר איתה כל היום, ולא מצאה הזדמנות מתאימה. היא מקווה לתפוס אותה עכשיו. אבל איילת עדיין תקועה בפנים.

אחרי חמש דקות חיהלה מתייאשת ונכנסת לכיתה. מגלה את איילת יושבת בנוחות בתנוחה האופיינית לה. ישיבה מזרחית על כיסא בית הספר.

ושקועה בספר תניא.

"מה את עושה פה?" שואלת גברת גולדין את גברת כהן בבהלת מה.

"מחכה לך" קורצת הנ"ל. "ומה זה?", היא מתיישבת לצידה.

"סתם.. מתכוננת קצת לשיעור של מעיינותיך היום בערב. בבית יש לי פחות שקט, אז העדפתי ללמוד פה."

"עוד לא ביטלת אותו?", חיהלה לא מתאפקת.

שפתיה של איילת נמתחות לרגע לפס צר, חד, והיא עוקצת חזרה "חיכיתי לאישור שלך".

"בדיוק על זה רציתי לדבר איתך.." אומרת לה חיהלה בכנות, משעינה מרפקה על השולחן הירוק. מעיינת בכובד ראש בקשקוש ארטליין מסולסל שמשהי ציירה עליו.

איילת מוצאת גם היא ענין רב לפתע בפורמייקה המשופשפת כשהיא עונה "לא יודעת אם אני רוצה לדבר.."

"ובכל זאת", חיהלה עקשנית לא פחות.

"תביני, חיהלה. מה שאמרת לי, שכל מה שאני עושה זה לא נכון ונובע מהיצר הרע. שעדיף שלא אעשה כלום.  זה זעזע אותי. היה לי קשה לשמוע. אבל.." איילת בולעת רוק. "את צודקת. ואני החלטתי.  זה קשה. את לא מבינה עד כמה.".

איילת קמה בפתאומיות, דוחסת את התניא לתיק. מכתפת אותו. חיהלה מזדרזת אחריה. הן נתקעות ליד השער, צמוד לגדר הברזל השטח ריק מתלמידות. כולם הלכו כבר מזמן.

חיהלה מוצאת אז את מילותיה האבודות. "איילת, לא אמרתי לך להפסיק לעשות. שלא תעשי כלום. חס ושלום!  תעשי! אנשים צריכים אותך. הרבי רוצה שתעשי. יש לך המון יכולות".

"את אמרת ההפך.."

חיהלה מתעלמת וממשיכה.

"את מכירה את הפתגם של אדמור האמצעי. תהיה בצל אבל חסידות תחזור."

"לא רוצה להיות בצל. לא רוצה להיות אנוכית!! מובלת על ידי היצר הרע! לומר לפני כל פעילות לשם ייחוד איילת!!" היא מתפרצת.

חיהלה לא מצליחה להתאפק מלחייך מההגדרה המשעשעת שאיילת העניקה לדברים. "אז אל תהיי. תעשי מה שצריך. לא בשבילך ולא בגללך." היא אומרת בפשטות.

"מה זאת אומרת?", שואלת איילת בבלבול.

" זאת אומרת – שאת תעשי  את מה שחשוב לרבי, ולא מה שחשוב לך. ויותר מכך, תהיי מודעת כל הזמן למטרה שמפעילה אותך. מתוך הנחת היסוד הזאת – הכל נראה אחרת לגמרי. הסדר עדיפויות נבנה אחרת. תוכלי למצוא זמן ללימודים..".

"לפרגן גם לאחרים.." אומרת איילת את המילים ששתקה חיהלה. צוחקת מול פניה הנבוכות.

"וחוץ מזה, איילת". חיהלה חושבת שוב על ה'לשם ייחוד איילת' שנאמר קודם בתסכול. זה קשה מידי לשנות את זה. "הרבי אומר, שגם אם נדמה ליהודי שהוא פועל ממניעים חיצוניים, האמת היא שהוא עושה את זה רק בגלל הניצוץ האלוקי שבפנים. ובעצם, איילת, באמת, את בסדר גמור" חיהלה קורצת.

"לפחות מבפנים אני בסדר גמור." איילת צינית, אבל מחייכת.

חיהלה מגרדת באצבעה שיירי מדבקה מגדר הברזל. "תחזרי לבת מלך?" היא מבקשת.

"עוד רגע ואחשוב שמלי שלחה אותך.." היא קורצת. חיהלה מסמיקה.

"אבל נראה לי שכן.. וואו כמה שזה משמח אותי!!" איילת אומרת בכנות.

חיהלה שולחת לה אצבעות חמימות. לוחצת את ידה.

"תודה חיהלה". אומרת בפשטות איילת, והולכת להתכונן לשיעור של מעיינותיך. שלא יהיו בו יוגורטים וגרנולה, כי זה לא שיעור אחרון.

אולי בעצם  כן יהיה. לכבוד השיעור הראשון.

שאיילת גולדין, זאת הפנימית שהכל בסדר איתה, תמסור יחד עם איילת. שגם היא תהיה בסדר גמור.