אין לי מושג
מה לכתוב
כשהלב צועק
ולו כואב
כשהוא מגלה
שהכל נחרב
כי כן
זה נכון
עד עכשיו חשבתי
שאני היחידה
שצועקת
ומרגישה
שהלב צועק ביחד איתי
שיש לי בלב
צלקת-כאב
כי היום יצא לי לקרוא
פוסט
דומיה נפשי המהממת
כתבה שיר
ששלח לי חץ ישיר ללב
אבל גם הוריד ממנו
משא כבד
לא ידעתי
מה לומר
מה לחשוב
כשפתאום קל לי יותר
ואני לא היחידה
שככה מרגישה
נכון
אין לי מושג מה היא עוברת
אין לי מושג מה היא חושבת
אבל אני מרגישה נורא
ולא רק מלפני שנה
אלא כל החיים
הכל
חוץ מ…
מתי שהייתי רחוק
עם השקט של עצמי
לבד עם בני אדם שונים
שהם לא כואבים
כי כל מבט על אנשים שלידי
גורם לי כאב
כי כל מה שקיבלתי מהם בחיי
היה רע ורע ורעע
רק רע
אפילו לא טיפת טוב.
כמה הייתי רוצה. לבקש בקשה קטנה
אולי
בבקשה
תעשו לי קצת טוב?
בכל זאת
אתם עדיין משפחה
אבל שותקת
לא מסוגלת
להגיד
לדבר
לבקש
רק לחשוב
״כל ימיי הייתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש עיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא״
אז הנה הגירסה שלי
כל ימיי הייתי בין האנשים ולא מצאתי ללב טוב משתיקה ולא הצעקה עיקר אלא המחשבה וכל המרבה דברים מביא כאב
אבל המשפיעה שלי גורסת אחרת
לדעתה אני צריכה לדבר
לשפוך
להוציא הכל
החוצה
מהלב
אבל זה קשההה לי
אני מעדיפה להסתגר עם עצמי ולחשוב
ולחשוב ועוד לחשוב
רק לחשוב
עד התפוצצות
חלילה
אבל אם המשפיע שלי אומרת-
אני עושה
זכיתי ב״ה במשפיעה
נפלאה
חמודה
מבינה
ומכילה
אבל דבר אחד קשה לי איתה-
שבכל מה שקשור להורים שלי
היא בצד השני
היא תיתן לי עצות
היא תגיד לי מה לעשות
אבל היא לעולם ולעולם לא תגיד לי
שאני צודקת
בזה שאני חושבת
שזה לרעתי
כי לדעתה הורים יודעים מה הם עושים
והם עושים רק לטובה
רק לטובה?
אולי אצל משפחות אחרות
במקרה שלי התשובה היא חד משמעית
לא
הייתי רוצה גם
להיות פתוחה איתה
אבל יש לי בעיה
היא מכירה אותי
היא הבת של המנהלת בבית הספר שלי
ואם אני מגלה-
היא תשנא אותי על בטוח לכל החיים
ואני בטוחה שאם אספר
גם אתן תשנאו אותי
ולא תרצו לקרוא את הפוסטים של עדשית
כי אני עושה דברים נוראים
שבאמת
באמת
אני לא רוצה לעשות אותם
אבל אני פשוט חייבת
פשוט חייבת
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
וואי עדשית קראתי בלי להפסיק לשניה
יש לך סיפור חיים של גיבורה
ואני בטוחה שרק תצמחי מזה
באמת!!!
מעריצה אותך
וואלה תקשיבי נגעת לי בנקודה הכי רגישה בלב שלי
אז רק שתדעי שאת לא היחידה כי גם אני במצב הזה
וגם לי אומרים שאני צריכה להוציא מהלב ואני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד
אז יש פעמים שאני במקום לספר כל מיני דברים אני פשוט כותבת את הכל על דף
ככה אני לפחות מוציאה קצת מהלב ואף אחד לא יודע
והרבה פעמים אני פשוט מתפרקת ושופכת תלב לאלוקים רק הוא מקשיב לי באמת ומבין
לפעמים כשאני מרגישה צורך לספר ולבכות ולהישפך ו – או שאין לי למי או שאני לא רוצה לעשות את זה לאף אחד
אני בשקט בשקט בלי שאף אחד ידע
אני לוקחת דובי שאני אוהבת (למרות שאני כבר בת 16)
מחבקת אותו חזק מנשקת מכל הכיוונים ובוכה עליו ותוך כדי מספרת לו מה עובר עלי
זה עוזר זה משחרר
הוא כל הזמן מסתכל עלי בלי להעיף את העיניים לרגע
והוא תמיד בשבילי מתי שנוח לי בשעות שהיא טובות בשבילי…..
והכי חשוב שהוא לא מספר לאף אחד בחיים מה שאני מספרת לו כי הוא דובי…….
אין עליו! דובי שלי!
אחרי כל זה אני מאוד משתדלת לומר מזמור לתודה לה' ולכוון כל מילה
אפילו שאני לא רואה את הטוב
אבל אני כל הזמן אומרת מזמור לתודה על כלום
ואני משננת לי שהכל לטובה….
זה קשה! אבל עוזר…..
ואגב תגידי תודה שיש לך משפיעה
אני מחפשת ואני לא מתחברת לאף אחת ואני מרגישה חייבת אחת כזאת
אז כבר יש לך משהו טוב
ובכלל זה שאת חיה זה הכי טוב.
ולגבי ההורים שלך:
ברור שהורים רוצים לעשות הכי טוב לילדים שלהם ולשמור עליהם הכי חזק
אבל מרב שהם רוצים את זה חזק הם עושים את זה יותר מידי
ובכלל, יש ילדים שצריכים הרבה פחות גבולות ודרישות מההורים
לפעמים ההורים צריכים פשוט ללכת להנחיית הורים….
את חזקה!
את יכולה!
את אלופה!
מאחלת לך המשך דרך מוצלחת (גם לי)
אוהבת המון……
אז אצלי זה עם אפרוח😝