אני חושבת שאני בדיכאון.
לא כזה כמו שכתוב בספרים, לא כמו שכולם חושבים, דיכאון אחר. הלב שלי חלול. החברות הטובות שלי גרות רחוק ואלו שלידי לא נגישות.
פעם הייתי משקיעה בחברות, קשובה מכבדת, אבל לא קיבלתי את זה חזרה.
אני כל יום מאחרת. אני דוחה כל הזמן דברים ולא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה. החיים שלי ממשיכים כרגיל אבל כבר איבדתי עניין. בתוך מפגשים, אני משתדלת לחיות וליהנות אבל בדרך אני בוכה. אני משקיעה במה שאני צריכה לעשות, אבל כבר לא כיף לי. מבחוץ אני נראית זוהרת ומשקיעה במראה שלי אבל מחמאות כבר לא משמחות אותי.
אני חושקת שיניים ומנסה להתקדם, מעודדת את עצמי. מכירה את כל המשפטים המעודדים בעל פה. זה לא עוזר. אז אל תכתבו לי את זה, זה רק יכאב.
אין לי את מי לשתף ועם מי לדבר. אם אדבר עם אמא שלי היא תתחיל להרצות לי או שתאמר שאני מדומיינת וזה סתם שטויות. היא נבהלת כשאומרים לה שמשהו לא בסדר.
לפחות פה יהיה מישהו שידע מה עובר לי בלב.
תגובת מערכת:
יקרה, את מתארת מצב רוח ירוד כבר תקופה.
זה דבר שקורה לאנשים, וכדאי שכן ידעו מזה בסביבתך הקרובה, כדי שלא תרגישי לבד.
אני מבינה את החשש, את לא היחידה שחוששת שיצחקו עליה ולא יאמינו לה, ובכל זאת כדאי לשתף.
אם את לא מרגישה נוח לפנות להורים, תתבונני בסביבה הקרובה שלך (משפחה מורחבת, בית הספר) וחפשי דמות שאפשר לסמוך עליה שתתייחס אליך ברצינות – ותתייעצי מה לעשות. לפעמים צריך שמישהו אחר יפנה להורים, ולפעמים מספיק שנותנים לך כח לעשות את זה בעצמך.
אולי שיחה כזו תעזור לך לחדד לעצמך למה את מרגישה כך ומה יכול לשפר את מצב רוחך.
בהצלחה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
מנסיון- אם היית בדיכאון לא היית מספרת לנו על זה..
היי
תשימי לב מה כתבתי בשורה הראשונה..
וגם אנשים הם שונים.
בהצלחה ענקית אהובה!
וואו.
דבר ראשון אהבתי את הכתיבה שלך.
את נשמעת מישהי — ששוה להכיר אותה.
תני לצטט שניה מתוך הפוסט שלך
"אני חושקת שיניים ומנסה להתקדם"
מנסה להתקדם. את בדרך הנכונה.
בסופו של דבר זה יעבור. תסמכי על עצמך.
תודה רבה.
המחמאה שלך הכי פחות צפויה…
חיממת את הלב
מהממת אחת❤❤❤
אני איתך.
בהצלחה!
מה שלומך ילדה?
מצב רוח ירוד כבר תקופה… מה באמת עושים?
💗
חזרתי לקרוא את הפוסט של עצמי שוב. וגיליתי שהוא עדיין רלוונטי.
בשנה האחרונה עשיתי המון דברים והתקדמתי בחיים אבל שוה פעם אני במקום הזה.
לא יודעת להניח את האצבע על משהו ספציפי אז לכן אין לי אפילו מה לומר או למי לפנות.
כי ישאלו אותי מה קרה ולא יהיה לי מה לומר..