תפריט
האסון במירון
אין לב שיכול היה להשאר אדיש מול הזוועות הנוראיות שהיו במירון !!!
לצערי הייתי במירון בזמן האסון המזעזע !! והמחריד !! הזה שכולכן וודאי שמעתן עליו…
אני לא יכולה לתאר את המראות המזעזעים שראיתי שם… זה קשה לתיאור… אני בוכה… מה שהיה שם פשוט בלתי נתפס !!
אני ממש מבקשת מכל אחת שקוראת את הפוסט הזה לעזור לי
אני לא יודעת מה לעשות … זה מחריד… ומסובך… אני לא מחזיקה מעמד… אני לא מצליחה להעביר את רגשותיי…
הנפש שלי עדינה מידיי בשביל מחזות כאלו… אני לא יודעת כמה זמן יקח לי לרפא את הלב ….
אני חייבת שתעזרי לי !!!
אני דורשת מה' שיגאל אותנו מהגלות הנוראית הזו !! שנזכה לגאולה השלימה ! עד מתי!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
38 תגובות
ליבי, אני מרגישה שהצלחת להעביר לי מה שאת מרגישה. כל כך מעריכה אותך ששיתפת!
כשקורה משהו לא נורמלי, אז כל מה שתרגישי הוא נורמלי. אין כללים איך לקבל טראומה כזו.
תחזרי לשגרה כמה שאת יכולה, אבל אל תילחמי עם הרגשות – הזמן הוא המרפא שלהם. לפחות שבועיים…
אם אין שום הטבה בהרגשה שלך בחלוף הזמן, כדאי לפנות לייעוץ.
אני כותבת את זה כי ביקשת.
אבל באמת באמת חושבת שמה שאת עוברת נורמלי אחרי מה שראית, ושהזמן יעזור להחלים.
והלוואי שזה הנסיון האחרון כבר.
אוהבת!
אוסיף שאם את מרגישה ממש חנוקה בקטע הזה.. לכי לטיפול.. אין מה לעשות
שיא הרצינות.
בהצלחה נשמה!
וואי ליבי,
כ"כ כואב שאין מילים…
אני לא הייתי שם,
וגם אני מצליחה להתמודד עם הכאב.
לא מבינה מה ה' רוצה..איך הוא נתן שכזה דבר נורא יקרה.
ועוד אצל רבי שמעון. בל"ג בעומר.
אי אפשר להכיל את זה…
אני כ"כ מבינה אותך, כואב לי שהיית שם ואת צריכה להתמודד עכשיו עם כל מה שזה אומר…
מרגישה שיש פה איזה משהו מאוד גדול שאנחנו לא רואים אותו.
אנחנו רואים רק את האסון והכאב הנורא,
אבל כנראה שקורה פה משהו כ"כ ענק שלכן הוא ירד בתחפושת כ"כ כואבת.
מאחלת לך ולכולנו שניראה כבר את האור הגדול מתוך החושך הענק הזה.
את מהממת!!
אני גם במצב רוח ירוד מאד
בוכה…
לא יודעת מה להגיד לך…
אני בדיכאון רק מהסרטונים.. אז מה את???
אולי תדברי עם משהו?
בהצלחהה
תפסיקו לראות סרטונים ותמונות. באמת, זה לא עוזר לאף אחד. זה רק מזיק לנפש שלכם!
אני מדבר מנסיון.
מה שעוזר לי להתמודד עם כל זה לראות סרטונים של רבנים שמחזקים.
זה באמת עוזר מאוד ומרגיע.
שנשמע רק בשורות טובות!
מסכימה איתך ב100%
לא מבינה את האנשים האלו שרואים את הזוועות ואז בוכים
כן גם לי זה מאוד כואב אבל אני בוכה גם בלי לראות את כל הסרטונים האלו
זה רק הורס את הנפש
חייבים לנסות להתגבר על זה ולהתפלל שמשיח כבר יבאו
אני כן מבינה את האנשים האלו שרואים את הזוועות ואז בוכים.
בבקשה תנסי להבין גם,
זה כמעט ולא נשלט.
לא… סליחה, כנראה שלא ביטאתי את עצמי נכון
ברור כשרואים את הזוועות האלו מתחילים לבכות
אני מתכוונת שאני לא מבינה למה מחפשים ורואים את התמונות
אני פשוט אומרת לא להסתכל על התמונות ועל הסרטונים כי זה הורס את הנפש
זה גם ככה כואב למה לכאיב עוד יותר בזה כשרואים את התמונות
אבל אולי זה עוזר למשהו להתמודד עם הכאב
בדיוק.
לי זה עוזר להתמודד עם הכאב.
מצד שני, זה מחזק את הכאב.
הלוואי והייתי מסוגלת להתגבר ולא להסתכל.
התמכרתי קשות ??
אנחנו ביחד בזה!!
על תחשבו לרגע שאתם לבד
זה הכי נוראה
הכל בסדר.
התכוונתי בדיוק לזה, לאנשים שמחפשים לראות את הזוועות האלה ואז בוכים.
קשה לך להבין את זה וברוך השם, זה מראה על חוסן נפשי שיש לך ומסוגלות להתגבר על הדחף הזה.
אנשים כמוני, למשל, מרגישים מצוקה גבוהה וחונקת, וזה מוביל להתפרקות שמביאה לפתוח שוב ושוב את סרטוני הזוועות הנל.
ועל זה אמרתי שזה לא נשלט.
מסבירה את עצמי פשוט כי אני יודעת כמה קשה זה להפסיק.
זה נשלט
פשוט תחליטי שאת לא מתקרבת לפון עד שאימא שלך מסננת את הגלריה
זה נשלט
(הבכי לא נשלט וזה הכי טבעי בעולם, הצפייה בסרטים נשלטת וחצי)
התנתקתי לעיומים כי ידעתי שאני אכנס חלראות סרטונים ותמונות ופחדתי על עצמי
אבל פה הבן אדם אומר לך שהיה שם לא ממש בשליטתו
כן זה גם מה שאני אומרת
אבל כן סליחה זה לא היה לעניין להגיב פה ככה
כי את ליבי ראית את כל זה שלא לבחירתך
סליחה לא רציתי לפגוע
ל
כן צודקת
לא התכוונתי ספציפית לליבי
מסכימהה
מבטיחה שלא ראיתי אפילו תמונה או סרטון אחד..
מכירה את עצמי
יודעת שזה מה שישמור אותי שפויה…
אל תהיו מזוכיסטיות!
בשבילכן!
אולי זה נאמר מאוחר מדיי, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא…
אני לא רואה מרצוני! זה פתאום קופץ.. פתאום צץ… אפילו רק תמונות… מה לעשות שאנשים שולחים?
ואחרי שמתחילה את לא תפסיקי לראות אה?
וואי, לחלוטין. ראיתי תמונה אחת, נוראית, וזיהיתי שם את דוד שלי. זה נוראא, פשוט נורא! אוףףףף
יקרה, חווית טראומה נוראית.
הנפש שלך חוותה טלטלה איומה, לא אנושית, לא לגילך ולא לשום גיל. האנשים החזקים ביותר נשברו, גם לב אבן היה נשבר.
ליבי, תודי בזה שיש כאב עצום, אל תברחי ממנו. תחבקי את עצמך, פיזית. את זקוקה להכלה שלך עכשיו. את מבינה הכי טוב מה את מרגישה.
אם עוברת תקופה ואת עדיין מרגישה שאת לא מצליחה להשתלט על החרדה ולהירגע – בבקשה תשקלי לפנות לטיפול. ואם את נרתעת מזה, זו יכולה להיות גם פגישה אחת או שתיים. לפחות זה.
כואבת מאוד מאוד יחד איתך, בבקשה תרגישי את החיבוק שלי. אם הקב״ה הביא אותך לשם, הוא מודע לכוחות האדירים שלך.
וואי נשמה. את באמת נשמעת רגישה.
אני יהיה איתך כנה. לא באמת שאנחנו הפיתרון. ואנחנו יכולות לעזור לך. לכולנו קשה. מי פחות מי יותר.
אני הכי אשמח אם תלכי לטיפול. או שתדברי עם מישהו מבוגר שמבין…. זאת לא בושה. כולנו בני אדם. ומה שראית. באמת הנפש לא מסוגלת להכיל כזה דבר.
אני רק שולחת לך המון כח.
אני לא הייתי שם ועדיין מתקשה לעכל. כולם בוכים, כולם כואבים, כולם לא מעכלים. גם אני, עדיין. זה הכי טבעי ונורמאלי והגיוני. שמתי לב שמאז האסון יש דיבור רציני ש-מי שהיה שם, או בכללי חווה את זה קשה, שיטפל בזה. אנשים רציניים לא מתביישים להגיד- אני אלך לטיפול, מה שראיתי שם מזעזע. אם את במצב שדורש את זה, זה לגיטימי והגיוני ביותר. אבל לא מחייב, יכול להיות שאת כמוני פשוט מדוכאת ובוכה הרבה. זה יעבור, בעז"ה.
היי יקירה,
אין ספק שעברת טראומה רצינית ומזעזעת!!
הנפש שלך עדין לא נרגעה ובצדק. זו חויה לא פשוטה.
תני לה, תני לעצמך לחשוב על זה, אל תפחדי, תעבירי זכרונות ואל תברחי מזה. תחווי את זה. אלו רגשות הכי לגיטימיים שבעולם אחרי דבר כזה והזמן הוא המרפא הכי טוב לכך.
אם תראי שאחרי 3 שבועות בערך את עדין לא משתחררת מזה וזה באותה עוצמה ומפריע לך ביומיום אז כדאי שתלכי לטיפול רגשי לשחרר קצת וללמוד איך להתמודד עם זה. בהצלחה!!
"ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול
לזכך את החול
לרכך בי הכל.
ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי
משכך כל כאב שבי
מרפא את הלב"
?⬅️❤️
אמןן
אז לא רק אותי מנחמים השירים שלו?
ליבי היקרה, ליבי איתך,
בכמה שורות הצלחת לבטא משהו עמוק כל כך,
אני קוראת ורק חושבת, מה באמת עושים?
איך את הדמעות של הכאב והזעזוע מנגבים?
ליבי היקרה, למראות קשים יש כמה תרופות,
על רגל אחת אנסה לתת לך מספר עצות.
קודם הזמן יעשה את שלו,
ועד אז, זה יכאב, אין חכמות.
דבר שני שיכול לעזור,
זה להכניס את הכאב לפרופורציות כדי שיוכל לעבור.
לנסות לדבר עליו, לשתף,
זה יכול להיות עם עצמך, עם דף, להוציא את מה ששורף,
לא יודעת עד כמה אפשר להכניס לפרופורציה כזה זעזוע,
אבל אם ה' נתן לך להיות שם כנראה יש בך כח.
ומותר לבכות, ואפשר לכאוב, וזה בסדר,
ואם מידיי קשה, ללכת למישהו מוסמך שיעשה לך בלב קצת סדר.
וליבי, הכי חשוב ותודה לה' שאנחנו חסידות,
ושיש לנו רבי שהכין אותנו גם לכאלה צרות,
זה להתחזק באמונה, ולתת לה עוד ועוד זריקות,
בלימוד, במחשבה, בדיבור – כי האמונה נותנת כוחות.
ואם את מרגישה שיש בך כח לנסות לבד להתמודד,
אוסיף כמה מילים, מתנה קטנה, מכל הלב.
ליבי, אכתוב לך ומקווה שחברותייך גם יראו ויקבלו כח,
תשובה ממכתב של הרבי ליהודי שהתמודד עם קשיים דומים בלב ובמח.
והתשובה נותנת הסתכלות בהירה על דברים קשים,
ואולי תעזור לך לראות אחרת את כל מה שעדיין צף אצלך נוכח האירועים האחרונים.
הרבי מביא משל לאדם
שכל ימיו בודד במדבר גדל,
וביום בהיר הביאוהו לחדר של רופא שיניים,
שם לא עמד במה שראו העיניים.
מראות קשים, מחזות כאב,
כמעט פרח הלב,
ילד קשור לכסא, ורופא שרוצה לעקור את השן,
והילד צועק, בוכה, ומיודעינו זועק – הייתכן?!
אם רק היה מבין ולו במעט,
שרופא השניים עושה את הדבר המדוייק.
היום זה כואב, ונראה נורא,
אבל בעתיד זה ימנע מחלה נוראה.
והרבי ממשיך לנמשל, ונותן כח,
לא הכל מובן כאן, אצלינו, במח,
ראינו משהו קשה, לא מוסבר,
אבל מישהו למעלה יודע בדיוק מה נכון ומתי.
המענה הזה ניתן לאחר שיטפון שקטע חיים של מאות,
טרגדיה מלאה כאב ומראות.
אבל הכאב הוא זמני, ימים, חודשים ויעבור,
והנשמה היא נצחית, אותה לא ניתן לעצור.
ואם נמשיך לשאול – אבל למה זה נצרך?
הרבי עונה – ה' לא מחלק מתנות סתם כך.
"לפום צערא אגרא" לפי הצער – השכר,
ודווקא את היית שם וראית, וכואב לך, ומר,
אבל ככל שדווקא עכשיו תתחזקי ותדבקי באמונה
שלא הכל נבין, וה' יודע מה טוב, מתי, ובאיזו מנה,
תצליחי להשתחרר מהכאב ולגלות,
שצמחת ממנו ויש לך הרבה יותר כוחות.
אז לבכות זה בסדר, וגם לכאוב,
אבל את מה שה' החליט לתת לנו, להמשיך לאהוב,
וככל שתחשבי יותר שאנחנו לא רואות את התמונה השלימה,
לאט לאט תשתחררי ותוכלי לחייך לעולם חזרה.
מחבקת אותך חזק, ושולחת המון כח,
המורה שאוהבת לשורר.
אוי את כזאת מותק.
את באמת מורה?
אמאלה!
חזרת אלינו???
ואוו ואוו
תקשיבי את פשוט חיזקת אותי ברמותת
הייתי פשוט בדיכאון אחרי האסון הזה ולא ידעתי איך להתמודד עם זה
כתבת דברים כל כך מדויקים ומחזקים!!!
את פשוט צודקת בכל מה שכתבת
תודה לך!!!!
וואי כ"כ הכאבת לי
אני ב"ה השנה ספציפי לא הייתי במירון אבל התמונות והשמועות ששמעתי זעזעו אותי
ואת שעוד היית שם זה היה נורמלי הרגשות שאת מרגישה מכירה עוד הרבה בנות כמוך
אחות של חברה שלי לא יצאה מהחדר כל השבת בגל חרדות..
צריך להתחזק באמונה ולתת מקום ופורקן לרגשות.
וחושבת שכתיבה מאד יכול לעזור לך מה אומרת??
אנחנו לא מטפלות מקצעויות
לכי למישהי מקצועית ומוסמכת
בבבקשה ממך
כולם ענו לך הכל.
רק אומרת שאני הכי כואבת איתך ןבשבילך.
הצלחות הכי.
אולי זאת תגובה חסרת רגש, אבל יכול להיות שזה כדי לחשל אותך.
בסופו של דבר חייבים לחיות ולעבור דברים, גם לא הכי נעימים…
ואחרי כל השטויות שכתבתי מקודם – גם אני רוצה מאוד לבכות ממה שקרה שם – וזה פשוט לא קורה!!
טיפול.
דאייי תקשיבוו
מתי תבינו שאתם צריכות טיפול??
רציני
אני דואגת לכם
!!!
כולם ענו לך הכל.
רק אומרת שאני הכי כואבת איתך ןבשבילך.
הצלחות הכי.
(נאום גליפ מתנפצים)
מצטרפת לכל מילה
תודה רבה לכל הבנות המתוקות שסייעו לי בעצותיהן .. אתן מהממות! נשיקות:-*:-* חיזקתן אותי !! נ.ב אני ממש ממליצה בחום על מכתב הרבי (לקו"ש כרך לה המכתב האחרון) שבו הרבי הופך ומשנה את דעתו של אדם שעבר טרגדיה מקצה לקצה.. – מהתייעצות עם משפיעה .
ליבי, תודה ששיתפת; אין מה לעשות חוץ מלדרוש משיח נאו!
מזדהה איתך מידי…
הייתי שם גם…
לוידת מה צריך לעשות.. פשוט לנסות לחזור לשגרה…
היי ליבי, רואה את הפוסט שלך ומבינה. כל כך מבינה.
הייתי גם חלק מבני האדם שם.
האמת שאינלי ככ איך לחזק אותך, את גיבורה!
אבל רוצה לומר לכל מי שרואה את זה שאם נימצא לידכם אדם שהיה שם ויש לו לפעמים התקפים, חרדות וכו, אף פעם על תצחקו, תלגלגו, תשפטו.
זה לא קל לעבור כזה דבר, זה קשה. קשה מאוד.
פשוט תהיו שם כדי להקשיב, להבין, לשמוע.
ועל תלחצו לספר, כי לפעמים צריך פשוט לשתוק.
אז חשוב לי להבהיר, וליבי תודה שנתת לי את המקום!