תפריט
הבפנים שלי צרח
אומרים שכל מעשיו של בן אדם הם בעצם למען מטרה אחת והיא- הרגשת תחושת שייכות.
איך מרגשים שייכות?
ע"י קבלת צומת לב,
ע"י הרגשת משמעות,
ע"י נתינת תחושת שייכות למישהו אחר,
ויש עוד הרבה דרכים…
בן אדם יעשה הכל כדי להרגיש שייך!
זאת מטרת חייו!
להיות:
שייך לסביבה שלו,
שייך לחברה שלו,
שייך למשפחה שלו,
ושייך לעם שלו.
בקיצור כל מקום שאדם נמצא בו,
הוא רוצה להרגיש שייך אליו,
זה הטבע שלנו.
לכל אחד יש מקומות שקל לו להרגיש שייך אליהם ויש כאלה מקומות שקשה לו להרגייש שיך אליהם.
אני עד לפני זמן קצר הרגשתי לא שייכת לכלום.
יותר נכון הרגשתי לא ראויה להיות שייכת,
וזה מנע ממני להשתייך.
נתחיל מהבית שלי..
טכנית אני שייכת לשם, נכון?
אבל ההרגשה?
פחות..
למה?
כי אצלנו במשפחה לא מבטאים רגשות,
פחות מדברים על הדברים שבלב.
ככה שאפילו שאמא שלי נורא אוהבת אותי, היא אף פעם לא תאמר את זה.
מחמאות זה לא דבר שנהוג להגיד בבית שלנו..
ורוב הזמן הדיבור ביני לבין ההורים שלי הוא על ענינים טכניים.
הכל קר אצלנו.
ותמיד יש חוסר אמון.
אז מה שלמדתי מגיל קטן-
להיות חסרת אמון בעצמי ולא להחצין רגשות.
**שיהיה ברור שאין לי שום טענה כלפי ההורים שלי! הם נתנו לי ונותנים לי כל מה שהיה ויש להם! הם אף פעם לא חוו מה זה אמון ואהבה ולכן לא ידעו ויודעים לתת לי את זה…
אבל אצלי נוצר חוסר,
נוצרה חסימה רגשית.
גדלתי,
פתאום ראיתי מה זה אהבה, ורציתי גם!
רציתי לתת לאחרים אהבה!
אבל אף אחד לא לימד אותי איך עושים את זה…
אז מה עושה ילדה שאף פעם לא למדה להתנהל נכון כמו כל בני האדם?
מנסה..
אבל הניסיונות שלי לא הצליחו כל כך…
וזה רק העצים את השנאה שלי כלפי עצמי.
וכמו שההורים שלי לא האמינו בי
(בתוך תוכם הם כן האמינו אני בטוחה, רק שכלפי חוץ הם לא הראו את זה)
גם אני לא האמנתי בעצמי…
וגדלתי לפקעת של מצד אחד תיסכול גדול ורחמים עצמיים ומצד שני הלקאה עצמית אינסופית, בקיצור לא כיף.
וכמו בלון שהתמלא יותר מידי אוויר, התפוצצתי!
זהו הייתי חייבת אחרי כ"כ הרבה שנים של הרגשת חוסר שייכות, להיות שייכת למשהו!!
וניסיתי הכל כדי להשיג את ההרגשה הזאת!
נתחיל מתשומת לב- התחלתי לעשות הכל הפוך ממה שאמרו לי, להתנהג הכי נוראי שאפשר להתנהג גם בתור תלמידה וגם בתור ילדה של אבא ואמא. כולם חיפשו איך לשנות את הילדה שנהייתי להשתיק את זה, אבל הם לא הבינו שזה הנפש שלי שצעקה. מה זה צעקה? צרחה!
נמשיך בחיפוש אחר משמעות- חיפשתי במקומות הכי חשוכים שיש! כאלה שקשה כל כך לצאת מהם! וגם אז כולם באו וניסו לעזור ולחלץ אותי משם, שלחו אותי לרבנים, ניסו לחפש לי מסגרת מתאימה, כשבעצם כל מה שרק רציתי זה להרגיש שייכת למשהו!! למישהו!!
ואז מהפחד מהלא מוכר אני חזרתי. חזרתי, להיות בבית ספר ולשבת כמו ילדה טובה, להתלבש כמו שצריך ורק לא להפריע, שקט!
שקט? חח באמת?
הבפנים שלי צרחח צרחח
והדמעות כל לילה?
ונפש של ילדה שרק רוצה להרגיש שייכת?
לזה אף אחד לא נתן ביטוי.
ואז יום אחד קמתי והבנתי,
הבנתי שזה אני לבד מול החיים שלי!
ולא יקרה שום נס!
ולא יפול שום מלאך מהשמים שיפתור לי את כל הבעיות הרגשיות שלי והמשקעים שיש לי.
הבנתי שאני חייבת לעזור לעצמי!
שאני חייבת להפסיק לשקוע בבוץ.
להפסיק לחפש סיבות למה אני במצב כזה!
כי יכול להיות שהסיבות האלה הן באמת נכונות! אבל הן לא מצדיקות את זה שאני נשארת באותו מצב ולא מתקדמת!
אז החלטתי לקום בידיעה שאף אחד לא יעזור לי!
החלטתי שאני הולכת לטיפול רגשי.
השגתי מספר של מישהי והתקשרתי אליה.
אני ילדה בת 16.
קובעת פגישה.
אצל פסיכולוגית.
לבד.
ובסוף הפגישה אני משלמת לה כסף
שאני.
עבדתי עליו.
לבד.
ואני עובדת חודש שלם ויודעת שבכסף הזה אני לא קונה לעצמי בגדים או סוגרת כרטיס לתשרי.
בכסף הזה אני אשתמש כדי
לממן לעצמי.
טיפולים רגשיים.
לבד.
וזה שורף בגרון!
וכואב כל כך בלב!
למה אלוקים למה? למה ילדה בת 16 צריכה לממן לעצמה טיפולים רגשיים ע"י כל הכסף שהיא עבדה עליו חודשים?!
למה אני,
מתמודדת עם ניסיון,
כ"כ מייאש,
לבד?!
למה אין מי שיעזור לי?!
אבל אני מלטפת את הדמעות,
נותנת להם לשניה מקום.
אבל ישר מנגבת!
אני עושה את זה כדי לעזור לעצמי!
כדי ללמוד איך לחיות נכון בעולם כזה מבלבל,
אני עושה את זה כדי ללמוד שפה שלא הכירו לי בבית!
אני עושה את זה כדי לחיות נכון!
כדי להצליח להיות מאושרת!
כדי לא להתמוטט!
וזה שווה את זה!!!
אפילו שזה שורף בגרון!
ואפילו שזה צובט את הלב!!
בסוף הדרך אני אהיה גאה בעצמי! ומאושרת!
בנות,בפוסט הזה רציתי לבקש מכן שתעזרו לעצמכן!
אל תתביישו!
לכו תטפלו בעצמכן!
כי תרנגולת שמלוכלכת בבוץ, אפילו אם אלפי חכמים יבואו וינסו לנקות אותה, עד שהיא לא תתנהר בעצמה אף אחד לא יצליח להוציא לה את הלכלוך מהנוצות!
בנות אל תתביישו ללכת לטיפול!
להפך!
תתביישו לא ללכת לטיפול!
כי כל שניה שאתן לא מונעות את הכאב אתן הופכות אותו לגדול יותר!
בתקווה שהועלתי, עדי ️
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
עדייי!
את פשוט מהממתתתת!!
את גיבורה ברמה אחרת…
פשוט בא לי לתת לך חיבוק!!!
את כמובן כ"כ צודקת! ותודה לך שכתבת על הנושא הזה.
מסכימה איתך עם כל מילה!
שלוואן את פשוט נשמה טובה איך את מגיבה לכל אחת ונותנת לה את התחושה הכי טובה שאפשר,
כיף לקרוא תגובות שלך!
את נשמעת ילדה עם לב ענק!
תשמרי על התכונה הזאת! היא מהממת!
את מהממת.
פשוט כך.
ילדה בת 16, שמסוגלת לקחת אחריות על החיים שלה,
פועלת בכזו חכמה ובגרות..זה מדהים! אלופה שכמוך!
קבלי כפיים וחיבוק ענק ממני(:
אמאלה עדי איה ילדה מהמממתת את!!!
וואו אני אוהבת אותך ממש!!
שתדעי שיש לך חכמת חיים ממש!!
שמתי לב כבר לא פעם אחת;*
וואו, את פשוט גיבורה!
כל הכבוד לך, מעריכה אותך!!
ואגב, אני ממש ממש ממליצה לך לקרוא את הספר 'תלויה' של ח. ברטלר
זה ספר שממש מדבר על כל הנושאים האלה.. חצי סיפור מתח חצי פסיכולוגיה;)
אבל כדאי לך!! ענה לי על כל מיני שאלות בקשר לדברים שכתבת..
כתבת בסוף 'מקווה שהועלתי' – את יכולה להפסיק לקוות. הועלת המון!
וכל הכבוד לך על כל הדרך הזאתי שעשית לבד!
וואו עדייי את כותבת ככ יפה ונוגע!!!! הדמעות כמעט פרצו מעיניי!!
את חזקה וגיבורה ויש לך מודעות עצמית מטורפת!!! כל הכבוד לך!!!
וואו עדיייייי
את הכי שייכת לעצמך שיש!!!!
אני הייתי צריכה הרבה כוח בשביל ללכת לטיפול רגשי…
נשמעת ממש מיוחדת ?
ואווווו עדייי יש לי דמעות בעיניים!!
ריגשת ברמות!!
אמהלה אני בהלם שיש אנשים אלופים כמוך בעולם
שעם כל המצב שלך ובתכלס יש לך את כל הסיבות שבעולם להתמסכן ולעשות מה שבא
אבל הבנת. הבנת לבד. וזה תובנה שגם שמבינים קשה להגיד אותה ולעשות איתה משהו, רוב האנשים מעדיפים להתעלם ולהפריך תובנות כאלה
אבל את החלטת לתפוס את עצמך בידיים
אבל בסופו של דבר את תיהי הרבה יותר טובה מכל הבנות שנולדו לתוך מציאות וורודה ולא היו צריכות לעבוד על עצמם
כי אצלך זה יהיה אמיתי ופנימי
מעריכה בלי סוףףף
שולחת חיבוק ווירטואלי
מגיע לך המוןןןןן
את אלופת העולם. מהממת.
יאווו באלייי לבכווות
את אלופהה! כ"כ התחברתי!!
המשפחה שלי אולי לא ברמה של מה שאת סיפרת, ואפילו אבא שלי אמר לי פעם שאם אני ארצה טיפול פסיכולגי הוא יסדר לי
אבל כ"כ התחברתי לקטע של זה שלא מבטאים רגשות!
אני פשוט כזאת ואין לי מה לעשות.. 🙁
יש לי חברה טובה שהיא ההפך ממני והיא כל הזמן אומרת לי כמה היא אוהבת אותי ואני נראה לי שאפילו פעם אחת לא אמרתי לה: "אני אוהבת אותך!"
אם כבר אני רק כותבת לה מידי פעם.. אני פשוט לא מצליחה להוציא..
וזהה קשהה אני כ"כ רוצה להפסיק להיות מוופנמתתת
אני רואה את אחיות שלי מספרות לחברות טובות שלהן הכל כ"כ בפתיחות על דברים שקורים במשפחה.. (וקורה הרבה..)
ורק אני לא מעיזה להיפתח עם חברה שלי בקושי…
איתה אני עוד טיפה יותר פתוחה מסתם אנשים… אבל עדיין..
אני כ"כ רוצה להפסיק.. 🙁
רותי, מבינה אותך לגמרי!!
היום היה לי שיחה עם מישהי (שגדולה ממני) וחשבתי בלב שאני חייבת לומר לה בסוף 'תודה! אוהבת אותך' (יש לנו קשר ממש טוב).. ואמרתי לעצמי שאין מצב לומר לה.. פשוט פדיחות!!
בסוף, שנייה לפני שסיימנו אמרתי לה.. וזה עשה לי (וגם לה!!) טוב על הלב!!
כי זה פשוט כייף לשמוע את זה!!
נראלי שזה שונה
יש עניין לא להגיד אני אוהבת אותך בגלל שפדיחה ויש עניין לא להגיד את זה כי זה פשוט לא יוצא, הלשון נתקעת ואיייי אפשר פשוט להגיד את זה.
רותי, פעם הייתי ממש ככה, איך שאת אומרת ואני מאה אחוז ויותר מבינה אותך. אחכ באמת התחלתי לעבוד על זה קשה ועכשיו יותר קל לי להגיד דברים כאלה..
מטורף
אני כמעט עם דמעות
ואו ו את כותבת מהמם!
ממש מרגשש! !
ותדעי שאת העלת פה נקודה ממש חשובה בשבילי. אני ב"ה ילדה עם המון חברות, עם משפחה שלא מפסיקה להחמיא-אני גדלה במקום שרק אוהב ואני משתדלת לתת את האהבה גם לחברות "הקרובות". אבל אף פעם לא חשבתי להסתכל על זאתי שבפינה בכיתה אם היא זקוקה לאהבה, למילה טובה. ואחרי שהעלת פה את הרגשות שלך החלטתי שבעז"ה מתחילת השנה אסתכל ואבדוק אם יש אחת שצריכה אתזה ואתן לה:-)
יישר כח
דבר ראשון תודה לכולכם!
אתם ממש מחממות את הלב!
רוצה לציין עובדה חשובה,
אולי מהפוסט היה נשמע שבתקופות הפחות טובות שלי מבחינה נפשית, הייתי ילדה בודדה וחסרת חברות…- זה היה בדיוק ההפך!
אני הייתי (ועדין) ילדה כריזמטית, ובמעמד גבוה מאד בכיתה. היה לי מלא חברות אבל אף אחת לא אמיתית.
הייתי זאת שמצחיקה את כולם.
אבל אף אחת לא הייתה באמת חברה שאני ישב וידבר איתה על מה עשיתי אתמול ואיך אני מרגישה היום,
עדי, את פשוט מהממת!!
יש בך כזה עומק, ועושר פנימי,
לא תאמיני כמה אני מעריכה אותך על הבגרות שלך, והאומץ שלך להסתכל לאמת בפנים!!
את מדהימה, ויש בך כזו בהירות פנימית שהלוואי על כולנו,
אוהבת אותך, ושולחת לך חיבוק חזק חזק!!
הלוואי ויכולתי להכיר אותך!!
וואי עדי..זה ככ עצוב..שתדעי שממש ריגשת אותי..הרגשתי שאת כותבת מה שקורה לי בפנים..כל הכבוד לך שבחרת לעשות שינוי!זה לא מובן מאיליו!אני שולחת לך חיבוק גדולל!את מדהימה!אוהבת אותך!❤️
מרגשת אחת!!
את נשמעת ילדה כל כך בוגרת ואחראית על עצמך
אני לא חושבת שהייתי לוקחת כסף שעבדתי עליו והתאמצתי בשבילו ומשתמשת בו לטיפול
כי לא פחות מהקושי ללכת לטיפול ולהכיר בבעיה-לי היה קשה אישית "לבזבז" ככה כסף..
כל הכבוד!!
עדי! את מדהימה ומרגשתת!! 😉
תלמדי אותי קצת מהבגרות הזאת, קצתת!!!
אני עברתי (ועדין קצת עוברת) פחות או יותר את אותו סרט,
חיזקת אותי!!! מהממת!!!
אפשר חיבוק?