כל אלה שהיו בפוסט המקורי לכאן❤
החלטנו להמשיך את הפוסט הנוסטלגי- שאם לא קראת אותו רוציייי- של אנחנו הממשיכות
עם ההמשך המדהים של@ילדה טובה שעשה לנו סדר בבלאגן…
תיהנו ואל תשכחו
ל-ה-מ-ש-י-ך!!
פרולוג
"ימינה!" אלי הפנה את קנה הרובה במהירות, סוחט את ההדק.
זעקת כאב נשמעה ממרחק, גורמת לליבו של אייל לנתר בכאב.
עם כמה שזה נחוץ, על אף ההכרחיות,
הם יהודים.
אחים שלו.
יד לפתה את גרונו בעוצמה, חונקת את נשימתו.
אייל שילח אגרוף מדויק ללסתו של התוקף, מכניע אותו בבעיטה מדויקת.
הוא סבב לראות במי פגע עכשיו, וקפא על עומדו, הלום.
מולו ניצב האדם שהעביר אותו את כל הסבל שעבר לאחרונה.
והאדם הזה, הוא אחיו של החבר הקרוב אליו ביותר.
שנלחם כעת למענו, בלי לדעת נגד מי.
אייל הביט בעיניו המבועתות של יובל, מבטו קר. חסר רחמים.
יובל השפיל את עיניו, חרד לגורלו.
אייל שלף אזיקון מכיס מכנסיו. "אני לא אהרוג אותך." לחש בארסיות, "למרות שזה מגיע לך ביושר."
יובל שכב כבול על הארץ, מדמם מכמה מקומות בו זמנית.
"נפגעתי!" נשמעה קריאה מכיוונו של אלי.
אייל נחפז אל המקום, הדי היריות מהדהדים באוזניו.
הוא העיף מבט נחרד ימינה, קולט מזווית העין את נפנופו הנואש של אלי.
אייל רכן ליד גופו של חברו הטוב, מנסה נואשות לעצור את הדימום. לא מצליח.
"אלי…. לא…" מלמל, עיניו מוצפות דמעות שלא ייבכו לעולם.
פרק 1- קרדיט ילדה טובה
מטה המוסד-
"היי אורי, מה העניינים?" אייל פתח את הדלת ללא גינונים והתיישב בנינוחות על הכיסא. "הופה! אני רואה מישהו פה השקיע לאנשים שרוצים לדבר איתו", הוא נשען בנינוחות לגמרי לא מדומה על הכיסא המדובר. "מה קרה, כזה משעמם לך?"
"טוב אייל הבנו, שקט". אורי היה עייף מעוד לילה בלי שינה. ראשו הסתובב ממסך המחשב שהיה שקוע בו עד עכשיו אך למרות זאת ידע שאייל נכנס. למה? ככה.
"מה שקט? רק התחלתי לדבר.." הוא הסתכל על עיניו הטרוטות של מפקדו לשעבר והרצין: "טוב טוב. למה קראת לי אם לא בשביל לדבר?"
"בשביל זה.." הוא פתח את המגירה והושיט לו ערימת דפים מהודקת בסיכות קטנות ורצופות לאורכה.
"וואוו אורי, אני מפעם לפעם לא מבין מה אתה עושה פה. אתה לא אמור להיות עכשיו ביפה נוף?"
"מצחיק, אייל". אורי הניד בראשו בנימוס כמחלק מחמאה לאחד שזקוק לה. "אתה רוצה לרפרף קצת עליה?"
"לא".
"מה.."
"אורי, באמת שאין לי זמן לזה עכשיו", כנות בעיניים הירוקות. "קראת לי, אמרת לי שיש פה משהו שנוגע אליי באופן אישי אז באתי. אני לא חושב שהספקתי כל כך הרבה-" הוא פזל בהדגשה אל החוברת, "לעשות בחיי, שזה מה שמגיע לי. יש לי אירוע הערב, זוכר?"
"טוב אייל. יש לך שעתיים לקרוא את זה. יש לך שוקולד שוייצרי בדץ ומזגן עוד יותר בדץ בחדר בסוף המסדרון. תהנה".
"אבל—"
"בלי אבל אייל. אם לא תקרא את זה יהיה לך חבל", אורי חזר למחשב, מקשקש שם כמה מילים. "אה ו..", כמו נזכר כשראה שאייל עדיין יושב על הדגם PRESIDENT, המום. "כדאי לך לסגור את הפה. הקטלן נהרס לאחרונה.."
"המסר הובן כבודו". אייל קם מהכיסא ויצא מחדר כשקריאה נשמעה מהחדר: "בוא הנה חביבי, שכחת פה משהו".
"זה בסדר. נשארו לי עוד שלושים ארבעים שנה לפחות עד לדמנציה. אבוא לקחת את זה בערב". אייל צעק לו מסוף המסדרון. זיק משועשע בעיניו.
משאיר את אורי להיזכר לבד שנהרס לו לאחרונה הקטלן.
תמשיכו אותנו!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
סוף סוף התגעגעתי
תודה רבה רבה
יאא איזה כיףף
כמה חיכינוו
אייל עלעל בדפים בחוסר חשק, מנסה לקלוט מה התיק שאורי הפיל עליו הפעם.
כמה מילים מוכרות קפצו מול עיניו שנפערו בתדהמה.
"ימין קיצון." "עמיאל." "מאחז ראומה."
אייל ההמום עבר לערמת הדפים השניה, הכבדה משמעותית מקודמתה, וגילה שלהפתעות- השמיים הם לא הגבול, כנראה.
בתיקייה פורטו כל פשעיו.
הברחת עמיאל, סחר באיברים, יציאה לא מאושרת, והרשימה עוד ארוכה.
אייל נאנח מלב פצוע. יובל לא יניח לו. לא עד שיכניס אותו לכלא.
ואורי! הוא כל כך כעס עליו, על ההקפצה המיותרת הזו…
אייל התרומם באחת. יוצא למסדרון לתור אחר ראש המוסד.
אייל התרומם באחת. יוצא למסדרון לתור אחר ראש המוסד.
הוא הסתובב בין המסדרונות הארוכים, מגלה שאורי יצא לבילוי קטן בחברת חבר.
רוגז קל מילא את ביטנו. דווקא עכשיו אורי מוצא לו זמן לבלות עם חבר. שיערב לו.
הוא חזר לחדר הקטן והקפוא, ממשיך לקרוא את רשימת פשעיו. או, כפי שהוא קורא לזה- מעשים מעל החוק.
הופס. "נשק בלתי חוקי"- זאת הייתה הכותרת בדף העשירי. ומתחתיו, בקטן יותר, היו כתובות המילים: "אייל גלבוע, סוכן מוסד לשעבר- השתמש בנשק לא חוקי ולא מאושר בגבולות ישראל".
אייל גיחך לעצמו בקול. "אדרבה, שימשיכו לתעד את כל הפעולות הבלתי חוקיות שלי", הוא אמר לקירות קופסת הגפרורים, והחיוך התפשט על פניו.
הלאה. גניבת מכוניות. כעת החיוך שעל פניו של אייל פקע, והוא צחק בשקט, וניגב את עיניו הדומעות מצחוק. מעניין כמה פעמים כתוב להם שגנבתי מכוניות, הוא חשב בשיעשוע. יהיה גם מדהים לגלות אם יש סעיף נפרד לאופנועים.
דפדוף קל בין הדפים- ומשהו לכד את מבטו. הוא קימט את מצחו בהלם.
המשך לחד קרן-
"אורי?" אייל נקש על הדלת פעם אחת ונכנס מבלי לחכות לאישור. "קראתי". הוא צנח על הכיסא בעייפות. מעסה את עיניו באגודל ובזרת שלו.
"נו, אז מה אתה אומר כבודו? מי יכול לשלוח את זה ישר לתיבת הדואר האישית שלי שמספרה הוא 033—"
"7878787", אייל פתח את עיניו בעצלתיים. "זה הדבר הכי סודי שנחשפתי אליו מימי חיי". הוא הודה עם יד על הלב. הבעה מדומה של כנות בפניו.
"טוב אורי, תכלס? מה זה משנה מי זה. שיכתוב לך מצידי מה עבר גם על סבתא שלי ואיך היא גידלה ירקות בקיבוץ למרות העוני ומזג האוויר היבש. יש לו אור ירוק ממני. מה אכפת לך?" הוא הישיר אליו מבט.
"אייל, אתה לא באמת שואל את זה, נכון?"
"שאלתי לפני כמה שניות בדיוק".
"טוב מתוק, בוא נסביר לך", שריר לא רצוני מתחת העין קפץ לו בתנועה זהירה ועצבנית לשבריר שנייה אבל אייל קלט אותו מבלי להתאמץ בכלל וריחם על אורי בליבו. מה הוא אשם שאייל הפקוד שלו, בעצם?
"–ומה שהכי מסוכן פה שאנחנו אפילו לא יודעים מי זה!" אייל התנער בבהלה. לא מראה כלפי חוץ כמובן. הוא היה שקוע במחשבות עד שכנראה את החלק הראשון של המשפט הוא פספס. טוב זה לא אשמתו, לשילה מתחיל לצמוח שיניים והוא עצמו מקריב את כל שעות השינה שלו לאפרת שזקוקה להן יותר ממנו. הוא חזר להקשיב על אורי בשתיקה.
"הלו! אני סיימתי להסביר! רוצה אני גם אני אצייר לך ציור? אייל", אורי דיבר לאט והפריד בין מילה למילה: "אתה, בסכנה, זה, מובן, לך?"
אייל החריש. הוא יודע בדיוק מי רוצה להזכיר לו שהכח החזק בשם החוק בידיים שלו. הוא הבין את זה כבר בפעם הראשונה שזרק מבט על החוברת הזו. לכן לא דאג ללכת לאירוע בכל אופן.
יובל.
בנות
תסתנכרנו🤦♀️
זה פשוט עולה נורא מאוחר זה מעצבן אני לא ראיתי שום המשך אז המשכתי אולי שהמערכת תעלה יותר מהר..
זה עלה דיי מאוחר. באמת זה קצת מבלבל.
המשך לצינית
"סחר באיברים." הייתה הכותרת, שמשום מה לא הפתיעה אותו.
אבל ההמשך גרם לליבו להחסיר פעימה.
"רוג'ר אלוריאן, (27) סוג דם b, עבר בריאותי: תקין.
תרומות איברים:
כליה ימנית
סיבת תרומה:
תשלום. (אייל גלבוע, חוק מספר 453 סעיף ג)"
אייל מצמץ בחוסר אמון.
אם ההאשמה הזו תוכח, הוא יסיים את הקריירה המפוארת שלו בכלא.
מאיפה הם יודעים?!?!
אייל הביט בנחישות באורי שהשיב לו מבט דומה.
"אז מה עכשיו?" היה אייל הראשון לשבור את השתיקה.
"שום דבר. יצרת לעצמך בעיות, תתמודד. אתה ילד גדול." אורי צונן.
אייל זקר את גבותיו בתמיהה. "ובכל זאת?"
אורי נענה. "יש לי כמה כיוונים. אחד מהם הוא המוות של הדוד שלך, נחום."
ליבו של אייל החסיר פעימה.
המידע שיתגלה בקלות רבה באמצעות חקירה בנושא, יושיב את אלי בכלא לשארית חייו.
מי יודע, אולי הם יהיו באותו תא.
"אורי…" אייל מהוסס, שלא כהרגלו.
אורי, חד העין, קלט שמשהו לא כשורה. "אייל," קולו עדין. עדין מדי. "הסתרת מידע מהרשויות בנוגע למותו של הדוד שלך?"
אייל השפיל את מבטו. הוא לא יוכל לחמוק יותר.
ההתלבטות קרעה אותו מבפנים.
אורי יאמין לו. בטוח.
אבל הוא איש חוק. ואלי בכלל לא מודע למלכודת הפרושה לרגליו.
ההחלטה נפלה.
המשך ל-hurricane
"לא, מה פתאום", אייל בלע את רוקו ודיבר בקול רגיל, "מי אני שאעשה פשע כזה?" שאל בקול תמה.
"אייל. אני מזהיר אותך". הקול של אורי קשה. "זה לגמרי לא משחק פה, חבוב".
"אה, באמת?" ענה לו אייל, משועשע לגמרי מהעניין. "אנחנו לא משחקים פה את משחק השאלות?"
אורי זרק את העט הכחול שלו על אייל. "שמע, זה לגמרי ההזדמנות האחרונה שלך. בהבטחה".
"למה זה מזכיר לי משהו ישן? יש לי דה ז'ה וו".
אורי התכופף למגרה האחרונה בשידתו, והוציא אזיקים ממתכת. "שים את זה על הידיים שלך", אמר לו בקול לגמרי לא חברי. "אתה עצור כעת, בשם החוק". אורי זרק לעברו את האזיקים, והמתין בלגלוג.
אייל תפס את האזיקים, חיוור. "אוקיי. עשה בי כרצונך", נימת קולו מתריסה. "נראה אם תוכל".