אנו רוצים משיח. עכשיו(?)

כ"ח ניסן.
וואו. איזה תאריך.
מרטיט. ממש מרגישים את כובד האחריות שהרעבע הטיל עלינו.
אני בטוחה שלמדת את השיחה,
או לפחות את הקטע המפורסם שבו הרבי מעביר את האחריות אלינו. אליך ואלי.
אבל הייתי רוצה להפנות אותך לקטע קצת פחות מדובר, ולא פחות חשוב.
ממש קצת לפני זה הרבי אומר, זועק.
איך זה יכול להיות, שנמצאים כאן כל כך הרבה יהודים,
ולאף אחד לא מופרך שמשיח לא יגיע היום?
וגם מחר לא?
וגם מחרתיים?
יהודים.
חסידים.
מאמינים.
מדברים על משיח.
כולנו ככה, לא?
אבל, תגידי את האמת, כשאת חושבת על הטיול שבוע הבא,
על הבגרות עוד חודש,
את חושבת על מה שיתבטל?
ברוך לך שזו תכנית זמנית, גלותית, שכולנו מקווים שלא תתקיים?
כ"ח ניסן.
זה בדיוק הזמן, לחשוב על זה קצת יותר.
לחיים, חסידות.