אמממ אין לי?!

תודה אבל שאת בכל אופן נכנסת, ותקראי… (מקווה, אחרי שגילית שזה שלי).
וזה שוב הגיע,
תחושת הלבד.
זאת שראית אותה מתקרבת
וברחת. חששת.

אחרי הסופה,
שכמעט ע"י פספוס של מילה,
יכולת לגרום לה להפך לסערה,
שאין לה סוף, (והתחלה).

בסופה,
רעשת. געשת.
היית טעונה באין ספור רגשות.
אומנם פחדת ולא העזת לשתף.
ושניה אחת של ציוץ, יצא.
והכל (בטוח?) נשפך.
הכול עלה… צף.

לרגע לא יכולת לנשום.
ניסית להתעטף בתקווה.
שהסוף רק לטובה.
אבל כמו שהיה ברור,
התוצאה, כרגיל שווא לאפס.
והטעם יישאר מר.
ולא תמצאי מישהו שנמצא…
שלא ישאיר לבד…