אמא, את לא מכירה אותי

.
כתבתי מכתב לאמא, שתכלס נכון שגם אבא יקרא אותו
לך, אמא יקרה שלי
שאני מעריכה מעריצה ואוהבת עד אנסוף
אני רוצה לספר לך עליי.
כן, אני הילדה שלך שרוצה לגלות לך עליי דברים וגם לגלות לך עלייך.
אני רוצה לספר לך על הרמה הרוחנית שלי
אני רוצה להגיד לך שאת לא יודעת עליי באמת
אבל אני כבר לא הילדה בת ה12 שתמימה, מזמן לא.
אני הילדה שחצתה גבולות אדומים ואת פשוט לא ידעת אתזה
אני עברתי על המון עקרונות שהיצבת בבית הטהור שהקמת בעצמך.
עשיתי אינספור טעויות ואני גם לא לגמרי מצטערת וזה כי הביא אותי למה שאני היום.
אבל זה גם פגם בעדינות שלי ואולי הרס את מי שאולי יכולתי להיות
אז גם קיים קצת צער איפה שהו.
אך הכל קרה
הטעויות כבר נעשו ואין דרך להשיב את הגלגל אחורנית
ראיתי מה שראיתי
שמעתי מה ששמעתי
ועשיתי מה שעשיתי.
הכל היה בדממה והוסתר היטב,
את חשבת שאני ילדה קטנה וחסידית שהולכת בתלם כמו כולן
זו היתה טעות
כי לא, חסידית אני ל א הייתי.
הייתה תקופה שאולי זה היה בשאיפה (ושם זה נגמר)
הייתה גם תקופה ששחררתי הכל ורציתי לעזוב הכל ולברוח רחוק רחוק,
הייתה תקופה גם שבה אני רציתי לחזור להיות כמו פעם אך גילתי שאבוד.
והייתה תקופה שהשתפרתי ואז בום נפלתי וחוזר חלילה.
ועכשיו תקופה ששוב השתפרתי ובענקקק והפעם זה שונה מתמיד
כי זה יותר אמיתי וממקום אחר,
זה מקום כזה שבדק מקומות אחרים וגילה שהם שקר
זה מקום כזה שתמיד רצה אמת והסתבך בתוכה
זה מקום כזה שהתייאש ולבסוף מצא כח אדיר בתוכו
זה מקום כזה שחיפש לעצמו מקום ועדיין.
זה מקום כזה שרודף אחרי משמעות
וצמא אליה.

אמא, אני שדרתי לך אמת שגויה, שקרתי והראיתי לך ילדה שהיא לא הייתה אני
זה היה כי לא רציתי לאכזב
ואיכזבתי.
אני מצטערת שפגעתי שקרתי ואכזבתי
ושלא עמדתי בציפיות שלך ושל אבא
אחרי הכל או שבעצם מלפני, אני רק ילדה קטנה שמחפשת.
הורים שלי, אני יודעת שאני לא הילדה שחלמתם עליה ואני מבקשת סליחה ומצטערת באמת. שתדעו שאני צריכה אתכם איתי, בלעדיכם אני פשוט לא אני. אוהבת, אני.