תפריט
?
אמא, את שומעת אותי?
יש כאן רעש גדול, דפיקות כאלה. אבל אני אהיה בשקט ואז תשמעי. אל תיבהלי, זה רק הוא.
הלב שלי הקטן.
את זוכרת, בימים הרחוקים שהייתי בגודל של 2 חבילות סוכר, והחזקת אותי חזק-חזק, חיבקת אותי מכל הכיוונים, פחדת שאפול לך מהידיים. ושמת לי יד על הלב, הזעיר, ושמעת אותו דופק מהר, ונלחצת. ואחר כך הכל היה בסדר.
אז גם עכשיו הוא קטן מדי, יחסית לגיל שלי. ובאמת שהוא כבר לא מכיל את הכל, ונשפך לי החוצה, ואנשים לא שמים לב ודורכים על מה שיצא מהלב שלי.
אמא, אין לי כוח יותר. אני רוצה להיות איתך וזהו, לא להתמודד עם העולם…
רוצה לישון אצל אמא ולשכוח מכל מה שרודף אחריי, שרובץ עליי, למה אני לא יכולה? למה העולם חושב שאני גדולה? אתם טועים, אנשים. אני קטנטנה. גדלתי מבחוץ ומבפנים אבל הלב קטן עדיין ופגיע, אני רוצה לשמור עליו כמו ששמרת עליי ולא מצליחה. הקוצים חודרים גם בין העשבים ששמתי לרפד. והחרקים שמתחפרים שם עוקצים בלי לשאול, לא חושבים לצאת בכלל.
אמא, בואי תחזיקי לי את היד, אני לא רוצה כיף וטיולים. לא רוצה גם טיפולים. שיהיה פשוט, ובלי תסבוכות, אני רוצה רק לשבת איתך בלי אף אחד מסביב, שיעלמו הרחוב והאנושות. להסתכל לך עמוק בעיניים, ואת תסתכלי עליי, ואולי תצליחי לראות את החור השחור שבאמצע החום-כהה. אולי תצליחי להבין את עומקו. ואולי גם תתני לי חיבוק, אמיתי כזה, לא של מסדרון בית מלא ילדים, לא של טרם יציאה ללימודים. סתם חיבוק חזק עד שכמעט אמחץ, שיתבלגן השיער, לא אכפת לי.
את אוהבת אותי כל כך כל כך. אבל הידיים שלך קצרות. שלי גם. ויש בינינו מרחק, תהום קטנה של אין-מילים. וגם לא יהיו לי, ככל הנראה. לא יכולה להגיד את האבנים שיושבות לי, לא יכולה לשחרר את הכאב ההוא.
למה לגדול זה כואב? הרי כשהייתי בת 3 סיפרת לי שוב ושוב כמה יפה העולם וכמה טובים האנשים. וזה נכון, אבל את הכאב לא סיפרת ואף אחד לא מספר. ואף אחד לא מדבר. כולם משתיקים, ואותי מדחיקים.
רוצה לבכות בלי סיבה, בכלל. לא לעשות כלום. רוצה פשוט להיות שלך.
אני רוצה להיות קטנה!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
32 תגובות
אני מזדהה. אבל כל כך.
זה שאני גדולה לא אומר שלפעמים אני לא צריכה חיבוק כמו ילד קטןןן!! עדיין יש לי לב, כמו של תינוק שמחכה לאהבה.
די
כואב לי בשבילךךךך
אוהבת!!!!!!!!!!!!!!!
וואי זה כאב. ממש.
לגדול זה בהכרח מכאיב?
לדעתך?
איזה מותק את!!!
באמת אצל אמא מרגיש יותר בטוח ומוגן.
וזה לא רק העולם חושב שאת גדולה. את באמת גדולה..
תראי, יש שלב בחיים שזהו, צריך להשתחרר מהתלות בהורים, להיות עצמאיים, להתמודד, להתחשל ו~כן, גם לרצות את זה ולהנות מזה..
איך אומרים? לכל זמן ועת
כמובן שתמיד אפשר לחוות את הרגעים האלה בחיקה של אמא אבל לא על בסיס יומיומי..
כאבי גדילה.
זה כל כך כואב, חישוק.
כל כך נחמד לפעמים להיות ילדה קטנה, בלי דאגות מיותרות וכאב.
מוסיף דעת מוסיף מכאוב זה בין המשפטים הכי נכונים שקיימים.
אולי את יכולה לתת לאמא שלה חיבוק חזק חזק, שתתבלגן לה הפאה (חבדניקים זה פאות כמדומני), אולי גם לה לא אכפת?
להגיד לך תאמת?
ריגשת אותי, מאוד!!
כמעט בכיתי יחדיתך
בהצלחה יקרה
"אבל באמת, שמתחת אלף מסכות, אני עוד ילד עם עיניים בורקות. רץ אליך בידיים ריקות…"
מהממת את!
ריגשת אותי ממש!
אמא'לה.
וואו!
איזה כיף לך שאת ככה עם אמא שלך!
איזה כתיבה מהממת חישוק?
חישוק.. אין לי מילים.
פשוט אין מדויק מזה.
קבלי ממני הזדהות עמוקה.
והכתיבה שלך מדהימה מדהימה.
חיבוק ממני אהובה ❤️
הלוואי ואני אהיה אמא כזאת לילדים שלי.
וחישוק… זה היה כואב.
מה שלומך?
מה יש לך בחור השחור שבתוך העיניים. עמוק ?
אני דואגת.
אמאל'ה, מה-…. ? זה היה כואבב
דבר ראשון כתבת פשוט מושלםםםםםםםםם דבר שני את כול כך מזכירה לי את עצמי שתמיד אני אומרת לכולם שבא לי להיות קטנה כזאת וחמודה ותמימה ובאמת אין לי מה להגיד לך חוץ מילומר לך שהכתיבה שלך זה משהו מיוחד ?? ממש אהבתי אלופה ?
אוייש.
חישוק,זה עצוב.
ריגשת אותי מאוד הפוסט הזה.
לא יודעת אפילו להניח את האצבע על הנקודה שעשתה לי את זה.
כואב לגדול.
זו מסקנה קשה,אבל מה לעשות שהחיים לא פיקניק בגן ילדים.
אולי תלכי את לחבק אותה חזק-חזק, תבלגני לה את הפאה/מטפחת ולכמה רגעים תרגישי ילדה קטנה של אמא.
כי מגיע לך.
אני אוהבת אותך,ובטוחה שיהיה לך הכי טוב.
בהתחלה,באמצע ובסוף.
וואי איזה יפה את כותבת מזדהה ממש!!
אין לי מילים.
נהנתי לקרוא ברמות היה כיףףף.
מבינה ומזדהה
קשה לי להשלים עם זה שאני גודלת מכל הבחינות..
אני היחידה שקשה לה להשלים עם זה שהיא גדלה פיזית??
אמאלההה אני עם דמעותתת
מרגש רצחחח
לכתוב לך בכנות? אני בהתחלה תכננתי לכתוב לך: וואו מהמם, את כותבת מושלם וכו…
אבל לקראת סוף הפוסט הרגשתי צמרמורת. מעולם לא הרגשתי כזאת צמרמורת וזה היה כואב! נגעת בי.
העולם לא תמיד טוב אבל בסוף יהיה טוב ולכן כולם אומרים שטוב, ולכן אמא שלך אמרה לך שטוב כי מבחינתה עד שאת תגדלי כבר הכל יהיה טוב
ואוו.
חישוק.
…
בנרקסיזם קל ישר חשבתי שהלוואי שהייתי כותבת פוסט כזה בעצמי…
חישוק.. נשמה מתוקה שאת..
אז תהיי, תהיי ילדה קטנה של אמא. רק לפעמים.
אם אמא שלך טיפוס של חיבוקים, תתני לה.
ותעצמי עיניים מול הייקום, ותבכי. כי זה מותר לבכות סתם.
תעצמי עיניים ותרגישי את שהעולם הוא טוב, ומלא באנשים קסומים.
ואחר כך, כשתהיי חייבת לקום ולהיות.. להיות שוב גדולה,
תזכרי את הטעם הזה.. הטעם של חישוק הפצפונת.
ואם תבכי מזה, אז תבכי, ואם תחייכי אז תחייכי.
וזה מותר לרצות, ולהיות. להיות קצת קטנה לפעמים.
ניסיתי את זה. זה ממכר, האמת. ומתוק כל כך…
את הכי צודקת, מושיח. אוהבת אותך ילדה
שמחה שזה עשה לך מתוק.. אויש גרמת לי לחייך..
גם אני אותך.
יהיה לך מוזר אם אומר שהתגעגעתי כשלא היית? אני אפילו לא מכירה אותך. זהו.
לא מוזר לי. תודה. יהיה לך מוזר לשמוע שאני רוצה שלא תחסכי כל כך בתגובותייך היפות הרגישות והחכמות?
נ.ב. הגעתי למסקנה שכן, זה מתוק, אבל מתוק פי אלף כשזה בא ממנה. וזה מה שאני רוצה.
את מתוקה. הייתי מאוד רוצה. אבל.. יהיה לך מוזר לשמוע שאני דיי בקלחת עמוסה עמוסה? לא יצאתי לחופש בכלל. את לא יודעת עד כמה חשוב לי ואני רוצה להגיב יותר.. משתדלת להכנס במשך היום ולהגיב לפחות על דברים קצרים. או שיועדו אלי אישית. וחוץ מזה, שהתנתקתי גם מבחירה, האתר תפס לי יותר מידי מקום בנפש. עכשיו זה נהיה הרבה יותר טוב ב"ה. לאט לאט. (למה אני מספרת לך את כל זה? אולי כדי לסדר לי את הראש..)
נ.ב. נכון.. זה באמת מאוד מתוק…
ואת יכולה לנסות לדבר איתה כנה על זה, אם עוד לא ניסית. אבל לא כל ההורים הם טיפוסים של רגש. ולא כולם יודעים להראות חום כזה.
אי אפשר לחנך את ההורים שלנו, ולצפות זה הדבר הכי מפיל שיש..
אפשר לנסות ליצור קרבה בעצמנו, עם הכלים שלנו. ולהשלים עם זה שאפילו שאני מאוד רוצה, אולי אמא שלי פשוט לא כזו.
אני לא באמת יודעת איזה טיפוס אמא שלך. ניסית לדבר איתה ולתאם ציפיות?
ומעבר לזה, אין רק דרך אחת להראות קרבה.
עמוס זה טוב, אחרי הכל 🙂 בהצלחה מרובה!!
נ.ב… היא הכי טיפוס של רגש אבל זה לא מתבטא בדרך שאני מתחברת אליה. עזבי, אצטרך להשלים עם העובדה כנראה או לחפש דרך אחרת. בוודאי שאין רק דרך אחת, אבל בכל צורה של קרבה יש המון דרכים.
סורי אם סיבכתי..
אמא'לה. חישוק.
אני רוצה לבכות.
את… אמא'לה.
חישווווק.
מה זה??
ואת כל כך מתוקה וטהורה שזה לא נתפס.
אני אוהבת אותך.
די להביך, אלוקיםם
טוב. תודה. גם אני.
אאוצ'.
הפוסט הזה כואב.
חישוק, אני קוראת אותו שוב ושוב ונשארת חסרת מילים.
כן הוא כואב.
שולינקה- גם אנייי ?
אלומה- נכון. ותודה
פנרס- ראי תגובותיי למטה. תודה יקירונת
פינקי- תודה על ההבנה ?
פיג'מה- תודה~! מי שמדברת על מרגשת…
יוזבד- אכן. אמא'לה.
פרפר- אני מנסה.. ותודה.
בת מוזרה- תודה על ההזדהות, נשמה מהממת אחת.
Human- ישלי כל מיני דברים.. עכשיו הכל טוב ב"ה.
יעל- סליחה שהכאבתי..
Shiba- תודה, את מתוקה!!
Harry- צודקת, כל מילה. אוהבתותך..
..- תודה!
סיר לחץ- תודה לך! ובטוח שאת לא היחידה. (אני ספציפית לא כזאת, אבל..)
אני זו אני- תודה כפרה
נמר מחושל- אני אוהבת כנות 🙂 תודה שהתעמקת.
שין-… ?