אין כוחות יותר…

להבה כבויה
הוא מסתכל עלי ממושכות, במבטו הקשה.
אני הבת הכביכול אכזרית שלו.

כל משפחתו יצאה לתפארת ואילו אני- כישלון. הכישלון המוחץ.

חושב הוא לעצמו : " איך??? איך יצאה לו בת שכזו?! שרואה סרטים , לא עוזרת בבית ולא מכבדת אותו למרות שמתנהג הוא אליה מקסים בהחלט. עכשיו כולם יחשבו רעות עליו בגלל שכך ביתו יצאה!! אין רע יותר מכך. אין"

יושבת אני למולו , מרגישה את מחשבותיו שנאמרו לי לא פעם במילים אלו או אחרות ולא מסוגלת להניד עפעף. לו רק יכולתי לעשות קסם שיעלים אותי ויביא אותי למקום מבטחים- מקום עם אבא טוב וחיים מאושרים. לו רק יכולתי .

אבל יודעת אני שהקב"ה אוהב אותי והביא אותי לכזה אבא שרק חושב כל הזמן מה לא עשיתי טוב ובאיזה דבר קטן אחד לא עזרתי לו ביום אחד לאחר שביקש, אבל סומך הוא עלי ועל כל אחד ואחת שמביא ניסיונות קשים שנצליח ונשרוד ועוד נוכל לצמוח מכך ולעשות את רצונו ובמקרה שלי –
לכבד את אבא שלי ולאהוב אותו כפי שהוא. כי הוא אבי.