תפריט
מבוסס על המאמר ״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״ תש״כ
אני רוצה להביא פה קטע יפהפה משיר השירים, אבל בשבילו נצטרך לעבור הקדמה, גם כן יפהפיה.
בואי נחזור להכי התחלה, לפני שהיתה בכלל איזושהי התחלה, או איזשהם אמצע או סוף.
לפני התוהו והבוהו, אפילו לפני שהקב״ה החליט להיות קיים. כשזאת היתה עצמות ומהות, ומעבר לכך אי אפשר לומר ולהגדיר כלום.
העובדה היא שכיום יש יקום שלם ובתוכו העולם הקטן שלנו, ואם כך – כנראה שעוד כשעצמות ומהות היתה פשוט היא – היה בה רצון לברוא את העולם הזה, נכון? אחרת הוא לא היה קיים.
אוקיי, אז היה רצון. מה בדיוק הוא היה?
להקב״ה היה הכל, הוא הרי אינסופי כמו שאנחנו יודעות לדקלם. היתה בו היכולת לבנות ולהחריב עולמות על הזרת הקטנה (הגדולה?) שלו. באמת, אין מושלם ממנו.
ובכל זאת, ובראיה שטחית זה אולי נשמע עלוב, יחסים גלויים לא היו לו עם אף אחד. ואת זה הוא חיפש.
דבר עצום ששווה פוסט-התוועדות ארוכים בפני עצמם, זה העובדה שבתוך עצמות ממש, היו גם היהודים. וכמו שעצמות קיים תמיד, כך גם היהודי היה קיים תמיד.
היהודי הוא לא ה׳ בעצמו, כמו שאנחנו טועים לחשוב שזו הכוונה של ׳חלק אלוק ממעל ממש׳, אבל הוא כן אחד ממש עם ה׳. זאת אומרת שהקב״ה בלעדי היהודי הוא חצי.
אם כך, לכאורה כן היו לה׳ יחסים עם מישהו, היו לו היהודים! אז למה הוא רוצה קשר כשכבר יש לו אחד כזה?
אלא שהיהודים היו עד כדי כך חלק ממנו, שזה פשוט היה הוא עם עצמו.
נכון, היה קשר. אבל לא היה לו שום ביטוי.
ומתוך העובדה שכן היו שני הצדדים למרות האחדות הגמורה ביניהם, הוא השתוקק למערכת יחסים גלויה עם הצד השני. יותר נכון, הוא התאווה ממש. כולו בער לכך
(אם השורות האחרונות העלו לך טונות שאלות זה סימן טוב, אפשר לכתוב בתגובות).
איך בונים קשר?
פשוט מאוד, קונים לצד השני מתנות, ואחר כך עוד מתנות, ובמקרה שזה לא מספיק אפשר עוד איזה מתנה או שתיים.
כן? ובכן, לא…
קשר לא מתחיל ומסתכם במתנות, כל אחת מכן תוכל להסכים איתי.
תתבונני בכל קשר משמעותי שיש לך עם מישהו – אמא, חברה, אחות – ותחשבי, מתי פתאום הרגשת וחשבת לעצמך ׳וואו, הקשר שלנו נהיה חזק הרבה יותר׳?
כנראה אחרי איזה מאורע שדרש משתיכן אומץ לבחור להקריב למען הקשר. יכול להיות שזה היה דבר גדול ודרמטי, ויכול להיות שזה בא דווקא בעקבות הדברים ה׳קטנים׳ – לשתוק כשכועסים, לחכות כשמאחרים או לשטוף כלים (תגידו שזה דבר גדול, תגידו!).
ואם להגדיר את זה קצת אחרת – לצאת מאזור הנוחות שלי, מהמקום שצועק רק ׳אני׳, למתוח אותו עם כל השרירים האפשריים ולבנות מרחב חדש בלב. ואז לומר גם ׳את׳, או לפעמים אפילו ׳את ואני׳.
בעולם שלנו, מי לרוב מקריב הכי הרבה למען הקשר שלו עם השני?
בעל ואישה. תשובה נכונה, 10 נקודות!
תחשבו, הם בחרו להיות דבוקים לנצח (בעז״ה) עם אדם נוסף, ולחלוק איתו את כ-ל החיים שלהם! איזה דבק מטריד ומעצבן.
כן? ובכן, לא…
כי בזוגיות נכונה, בעל ואישה לא רק מקריבים ה-מון למען בן או בת הזוג, הם גם מ-אוד אוהבים אחד את השניה.
והאהבה הזו לא צמחה תוך בוקר או חודש יחד עם השמש הזורחת.
האהבה היתה קודם כל גרעין באדמה, שנרקב והיה דיי מסריח… אחר כך כל נתינה משני הצדדים אחד לשני השקתה את האדמה המשותפת שלהם בטיפת מים נוספת, עד שהיזע הצמיח שתיל, והשמש החמה טיפחה אותו לעץ.
נשמע רומנטי, אה? ובכן, גם הקב״ה כנראה חושב ככה, כי הוא החליט להוציא את זה לפועל. הוא רצה קשר, ולמען האמת – קשר הרבה יותר עוצמתי מכל קשר אנושי שאנחנו מכירים בעולם הזה.
ובשביל קשר, צריך שני צדדים, וצריך שותפות. אי אפשר צד אחד פעיל וצד אחד רובוט. אחרת זה לא יהיה קשר, אלא נתינה חד-צדדית.
בקשר רציני כל אחד מתייגע למען השני, והקב״ה הוא סך הכל באמת פייר, אז לפני שהוא הכניס את הנשמות לכל העסק הוא היה חייב לבקש מהן רשות. אי אפשר לכפות יחסים. זאת אומרת, אפשר כמובן, אבל השכנים לא יאהבו את הצעקות מעבר לדלת, ואחרי תקופה את השקט המת מדיי.
אוקיי, אז הקב״ה התייעץ איתנו (חז״ל הגדירו את זה כ״נמלך בנשמותיהן של צדיקים״, וכולנו צדיקים, קל וחומר לפני הירידה לעולם), אנחנו הסכמנו (כל אחת תחליט לעצמה אם היא שמחה עם זה או לא, אבל שתדע שהסכימה, ולמען האמת היא מסכימה כל רגע מחדש), הקב״ה חתם איתנו חוזה ואמר ״אל תגידו אחר כך שלא ידעתם״, אנחנו הנהנו בכובד ראש, ומאז כמעט ששת אלפים שנה שנשמות מתגלשות מלמעלה במגלשת אימה עד לעולם השקט, הרגוע והשליו שלנו.
מה הן כולן עושות כאן?
ובכן, בונות בית. במושגים החסידיים זה נקרא ״דירה בתחתונים״.
למי? לא רק להקב״ה כמו שאנחנו מדמים לטעות, אלא בשביל הקב״ה יחד איתנו.
כבר אמרנו שבעל ואישה נמצאים ביחסים הכי עוצמתיים, נכון?
אז תדעו שבעל ואישה כאן למטה זה סך הכל משל לבעל והאישה האמיתיים – הקב״ה הבעל, ואנחנו, כנסת ישראל – האישה.
אבל בל נקדים את המאוחר, כרגע אנחנו רק מאורסים, חתן וכלה.
שני הצדדים מורחים יתר על המידה את מועד החתונה, אל תשאלו אותי למה, אבל מבחינת העיקרון, כשתבוא הגאולה היום תיערך החתונה שלנו. אומות העולם יהיו הצופים, חלקם יהיו הדודה הרגשנית וחלקם עדיין יצטרכו זמן לעכל את ה׳יואווו אני לא מאמינה שהיא כלהההה׳, החיות יהיו צלמים ומלצרים ותהיה סעודת שור הבר יפה בכפר חב״ד ב׳.
הבית שלנו – העולם כולו – יכנס לספר השיאים של גינס תחת הגדרת 'הבית הכי גדול', והוא יהיה משופץ, יפה, עומד על יסודות חזקים, ואנחנו נחיה חיי זוגיות הכי מאושרים בעולם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
32 תגובות
וואו. נהנתי מכל רגע. בבקשה, תגידי שזה הולך להיות בלוג. בבקשה.
–
יש לי כמה שאלות:
1. איך אפשר לומר שהקב"ה בלי עם ישראל הוא חצי? הרי אי אפשר בכלל לכמת אותו למושגים. או שזה רק כדי לשבר את האוזן?
2. זה ידוע שהקב"ה התאווה לדירה בתחתונים, כמו שאת כותבת. אבל אם אני שואלת למה, זה בגלל שהוא רוצה להיות אחד איתנו?
על תאווה לא שואלים שאלות
כשבאלי משהו, אז באלי
אחרי זה אני יתרץ תירוצים כדי שאנשים יקשיבו לי, אבל באמת אמת- פשוט באלי.
ככה הקב״ה התאווה לדירה בתחתונים. למה? ככה.
אפשר למצוא סיבות, אבל פשוט, בא לו
Moon, עניתי לך בהודעה שעלתה כנפרדת ולא כאן
לא יודעת איך הגעתי לכאן בכלל אבל מקפיצה את זה כי זה מדהים
חזקתני , ממני. חזקתני.
חזקתני מאד.
וואו.
ממש יפה!
את מהממת!
תודה.
וואו. את יודעת להפשיט חסידות ממש ממש יפה!!!
מחכה להמשך:)
ו, הערה קטנה, כתבת שהקב"ה יכול לעשות הכל בזרת (משהו כזה..). צרם לי קצת. מספיק שהקב"ה ירצה ו..
צודקת, מספיק שיעלה לו במחשבה והכל כבר יקרה. אולי הביטוי לא היה במקום..
'יותר נכון, הוא התאווה ממש. כולו בער לכך'
האמת תמיד שאלתי את עצמי איך זה מסתדר
הרי ה' הוא לא בנאדם ותאווה זה נשמע משהו גשמי אז איך זה מסתדר ביחד?
כל דבר כאן בעולם משתלשל ממשהו למעלה. אם יש מושג שנקרא ׳תאווה׳ בעולם הזה, סימן שלמעלה גם יש את עניין התאווה.
אותו דבר לגבי אהבה, כעס, רצון, שולחן, מנורה. הכל מושרש למעלה.
אולי במילים אחרות את שואלת: תאווה זה משהו בזוי בחסידות. כל הזמן מדברים איתנו על כך שצריך לשבור תאוות. למה פה הקב״ה בשיא הטבעיות ובלי בושה מספר שהיתה לו תאווה לדירה בתחתונים אז הוא גרם לכך שתוכל לקרות, בזמן שאנחנו מתאווים לישון עד חצות של היום הבא וצריכים לעצור את עצמינו?
והתשובה פשוטה: התאווה שהחסידות מלמדת אותנו לשבור, זה את התאווה של הנפש הבהמית. לעומת זאת לגבי תאוות הנפש האלוקית, החסידות אומרת דווקא למלא אותן!
אם הנשמה רוצה ללמוד – תן לה ללמוד! אם הנשמה רוצה לשיר – תן לה לשיר!
אם לא תמלא את התאווה של הנפש האלוקית – אתה *באמת* שובר את עצמך, וזה ממש נגד הלכה של ׳ונשמרתם מאוד לנפשותיכם׳. אבל אם לא תמלא תאווה של הנפש הבהמית, אתה אכן שובר פה מישהו. אבל המישהו הזה הוא לא אתה. ואותו אפשר לפעמים לשבור.
אם ככה, כשלהקב״ה היתה תאווה לברוא עולם, והוא אכן פעל למען התאווה הזו, זו הוכחה לכך שהתאווה הזו מגיעה מעצמותו, היא שייכת למי ש*הוא*, ולכן הוא חייב להקשיב לה. אם זו היתה תאווה שלא קשורה לעצמות ממש, אלא למשהו ׳נמוך׳ יותר, היה אסור לו למלא אותה, והיה צריך לעשות איתכפיא.
אהבתי ממש! תודה לך.
בלוג קצר לשלושת הימים הבאים:)
השאלות שלך מצויינות ממש!
1. לא, זה לא כדי לסבר את האוזן. זו האמת במילואה, במלוא הפשטות שלה. זה נשמע לנו מופרך, כי אנחנו לא רגילים לשמוע את האמירות האלה. בדרך כלל נשמע יותר דיבורים כמו ״אין עוד מלבדו, אין עוד מציאות חוץ מהקב״ה״.
הפספוס הגדול בהבנה של כולנו זה שהחסידות כל היום מסבירה לנו כמעט את ההפך.
היהודי אחד עם ה׳
ולכן, כשאומרים אין עוד מלבדו, הכוונה: ״אין עוד מלבדו יחד עם היהודי״.
וזה לא סותר את האמירה הקודמת שציטטתי על אין עוד מלבדו. כי באמת אין עוד מציאות חוץ מהקב״ה! היהודי הוא אחד עם הקב״ה, והוא והקב״ה מציאות אחת. אז לומר שאין עוד מציאות חוץ מהקב״ה כוללת בתוכה את היהודי.
הנשמה במקורה היא לא נברא. עובדה, לפני שהיא הפכה לנברא בעולם הבריאה, היא *נאצלה* אל עולם האצילות – הומשכה ממקום אחד למקום שני.
ואם הנשמה היא לא נברא, והקב״ה לא נברא, יש פה שתי מציאויות אמיתיות לגמרי.
הפלא הגדול הוא, שלמרות שאנחנו מציאות והקב״ה גם כן מציאות, אנחנו לא מרגישים שלמים ללא המציאות השניה.
קוראים לזה בחסידות ׳נמנע הנמנעות׳ – זה לא רק הפכים, אלא הפכים על הפכים. הדבר הלא ההגיוני הראשון זה שהקב״ה הוא הכל ממש. והדבר הלא הגיוני השני, הוא שלמרות שהקב״ה הוא הכל, הוא חצי עם היהודי. מה זאת אומרת חצי? שהוא פשוט לא מרגיש את עצמו במילואו ללא היהודי. השלימות שלו מורגשת רק עם היהודי.
וזה שכל זה קורה בעצמות ממש, איפה שלכאורה הקב״ה הוא בתכלית הפשיטות, וכמו ששאלת – ׳איך אפשר לכמת אותו למושגים?׳, זה עצמו ׳נמנע הנמנעות׳. דווקא בגלל שזה עצמות, הכל יכול לקרות שם. גם דברים שהם הפוך על הפוך.
אם את רוצה מקור לזה מתוך שיחה של הרבי, תגידי ובל״נ אעתיק לך.
2. לא ממש, בגלל שאנחנו כבר אחד.
כל הרעיון הוא שהוא רוצה (וגם אנחנו) שהאחדות הזו תתבטא כלפי חוץ.
תסתכלי במשל, למה חתן וכלה רוצים להתחתן? הם הרי כבר מכירים, הנשמות שלהן כבר במילא כמו נשמה אחת למעלה. למה להתחתן?
אלא שאחרי שיש למישהו קשר כל כך עצמי עם אדם נוסף, הוא גם רוצה שזה יתבטא ב*כל* הפרטים בחיים, עד לדברים הכי גשמיים.
ואחרי שהם מתחתנים, הם רוצים ילדים, כי הילדים הם התבטאות טבעית של הקשר שלהם!
ילד לא רוצה לשאול את אמא שלו למה היא ילדה אותו, ושהאמא תתחיל לענות תשובה שכלית.
תשובה אמיתית של אמא לשאלה כזו, היא: ככה!
אותו דבר, אישה לא רוצה שבעלה יגיד לה: התחתנתי איתך כי א. ב. ג.
אלא – למה התחתנתי איתך? ככה!
כשאין סיבה, כשזה פשוט זה בלי הסבר – זה בזכות העובדה שבלעדי זה, הקשר לא שלם.
חסידות אומרת ש׳על תאווה לא שואלים שאלות׳. עכשיו מובן יותר למה. לא בגלל שזה מסובך מדיי להבנה, אלא כי זה ככ עצמי, שזה בכלל לא צריך הבנה, ואנחנו גם לא רוצים להבין את זה, כי זה מעבר. והסבר הגיוני יוריד את זה ממקום ׳עצמי׳ למקום של ׳גילויים׳.
ואוו, יש לך כושר הסברה מדהים.
כן, אני אשמח למקור. אבל אם תרשי לי להביא מקור שקצת סותר לכאורה את הנ"ל או משלים אותו. נראה לפי התשובה שלך?
אדמור הזקן, שער הייחוד והאמונה פרק א: (לא מצוטט), למה צריך להזהיר כל כך והשבות אל לבבך? הרי כל אדם מאמין יודע שאין עוד אלוקים חוץ מהקב"ה. למה צריך להפנים את זה בלב כל כך חזק?
אז כמובן שהוא מסביר שם באריכות ואני לא אכתוב את הכל. אבל בקצרה, כדי להראות לנו שאין עוד *מציאות* חוץ ממנו.
ואת אומרת, אין שום מציאות הכוונה להשם וליהודי יחד? אם כן, זה מדהים ממש. ואני בהחלט אשמח למקור.
אה יופי, רואה שראית את התגובה.
כן, בדיוק. הכוונה לאיך שהקב״ה והיהודי הם יחד.
לא תמיד החסידות מדגישה את זה, כי זה פשוט ׳לא קשור׳ לנושא עליו היא מדברת. למשל בדוגמה שאת הבאת, מדברים אל יהודי איך שהוא כבר בתור בריאה בעולם הזה, אז הדיבור הוא בגובה העיניים, ולא מילים על איך שהוא במקורו בעצמות…
יש הרבה מקורות, ברגע שיודעים את העניין רואים את זה תמיד, אבל הנה כמה שעלו לי עכשיו שנאמר ממש במפורש:
1. ליקו״ש לא זוכרת איזה חלק… אבל זה ב׳ חשון תש״מ הערה 38: העניין ד״שמיים״ ו״בריות״ ישנו גם, כביכול, כפי שנש״י נמצאים במעמד ומצב ד״ישראל ומלכא בלחודוהי״:
״שמיים״ – עצמותו ומהותו יתברך,… ו״בריות״ – ישראל.
אבל אז אי אפשר לחלק בין ״שמיים״ ו״בריות״, כי ישראל ומלכא בלחודוהי״.
ועניין זה הוא מצד ״נמנע הנמענות״ – שישנה מציאותם של ישראל, ואף על פי כן ״ישראל ומלכא בלחודוהי״׳ (דיי למבין) כולא חד ממש.
2. מאמר ״וביום שמחתכם״ ר״ה תש״מ:
באות ד׳ הרבי אומר:
…וסיום העניין דלפני זה ״עשה לך שתי חצוצרות גו׳״, וידועה תורת המגיד ממעזריטש: שתי חצוצרות – שתי חצאי צורות, היינו שהקב״ה וכנסת ישראל הם (כביכול, ואולי גם בלי כביכול) שתי חצאי צורות
3. מאמר ״אתה אחד״ ניצבים תשכ״ט.
קשה להעתיק חלק מסוים, כי פשוט צריך ללמוד את כולו. ברגעים מסוימים נראה שהרבי אומר שם בדיוק הפוך ממה שאמרנו כאן, אבל אז בהמשך ובסוף מבינים שזה בדיוק העניין הזה.
4. מאמר ״הללו את ה׳ כל גויים״ שמחת תורה תשכ״ו.
גם קשה להעתיק קטע מסויים..
ויש עוד… אם את רוצה תגידי. אבל ממליצה לך פשוט לפתוח היום-יום וכל מה שבא לך, ופתאום תראי את זה בהכל;)
וואו, וואו, וואו. את אחת המדהימות. יש לך כושר הסברה לא מהעולם הזה.
ורק עוד שאלה קטנה, אם נשאר לך עוד כוח?
אם אנחנו חצי עם הקב"ה ואנחנו איתו מאז ומתמיד, אז יהיו כאלו שיגידו שהשם לא היה לבדו בבריאת העולם. או שזה כבר משהו אחר לגמרי ואני ממש מערבבת?
בשמחה!
את לא מערבבת שום דבר,
תראי למשל:
בקריאת שמע כשאומרים ״ה׳ אחד״, יש שלושה פירושים לאחד:
1. האלוקים היחיד (זאת אומרת, הוא ברא את העולם ולא אף אחד אחר)
2. המציאות היחידה האמיתית בעולם (ז״א, השמיים מעליי הם לא מציאות, אילולא הקב״ה שמחיה אותם)
3. אחד עם היהודי.
באותה נשימה שאת אומרת שהקב״ה הוא היחיד שברא את העולם, את גם אומרת שהוא תמיד היה מאוחד עם היהודי.
וזה כל העניין – שהאחדות שלו עם היהודי לא סותרת את זה שהוא מציאות יחידה. היהודי הוא כ״כ הקב״ה, והקב״ה הוא כ״כ היהודי, שהם אחד וזהו.
מכירה את הסיפור עם הבעל שהגיע לרופא עם אישתו ואמר לו ׳הרגל שלנו כואבת׳?
מצד אחד רגל אחת, כי הם מרגישים כבר דבר אחד – אם לה כואב אז גם לו כואב, מצד שני ׳שלנו׳, כי באמת הם שתי מציאויות אבל מחוברים ל׳גוף אחד׳.
הסיפור הוא על ר' אריה לוין, הייתי חייבת לדייק…
וואו, אני מתפעמת.
פשוט תודה לך. ועוד תודה. ועוד אחת.
בשמחה גדולה moon
מהמם!! כיף שיש ביטוי לעניינים שאני אוהבת;)..
שאלה שאף פעם לא הסתדרה לי, ואולי תדעי לענות לי עליה:
זה ש"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". למה? ככה! כי ככה הוא נ-ת-א-ו-ה-..
ואני, עכשיו כל החיים שלי, שלך, מעל 5000 שנה של חיים מוות ושמחה וסבל וצחוק ובכי ובנין וחורבן… טוב ורע.. מלחמות,, מהפכות, טכנולוגיה עולם מתקדם.. שליחות, רבי, העלם, אמונה וחסידות, שכל, הכל….. יקום שלם שאנחנו נמצאים בו ומשחקים כמו בובות לפי הצו האלוקי מה שהבמאי אומר לעשות – וכל זה למה? אה, כי כך נתאווה… זה מה שהוא רצה דירה בתחתונים.
תודה. חלק א,
בואי רגע נסתכל מהתחלה מה קורה שם.
הקב״ה והיהודי נמצאים ביחד. יש להם קשר עצמי, ויש להם מערכת יחסים שלימה בינם לבין עצמם. אותו קשר עצמי גורם לכל צד להיות מוכן לעשות ה-כ-ל בשביל הצד השני. אפילו לפני שזה מתפתח לרגש האהבה, בגלל שהם קשורים בעצם – עצם יעשה הכל למען מישהו שחלק מהעצם שלו, נכון?
אז הקב״ה מגיע ליהודי ואומר לו: תקשיב, כל כך טוב לנו ביחד, אני רוצה שזה ישפך החוצה. אנחנו שומרים את הקשר כל כך עמוק, עד שזה פשוט לא מתבטא. אני רוצה שכל העולם ידע על הקשר הזה, שלא רק אנחנו נחגוג אותו.
היהודי אומר: וואו, נכון! גם אני רוצה ככה. וגם אם לא הייתי רוצה, הייתי עושה את זה בשבילך!
ואז הם ׳מתחלקים בתפקידים׳, והיהודים מתלבשים אל תוך נשמות בגופים בעולם הזה, ועושים את מה ש*הם* רצו. הם לא כאן בשביל לעשות טובות לאדון. הם בונים את הבית של עצמם.
אז אנחנו לא בובות על חוט, ולא בהצגה. אנחנו בחיים האמיתיים, והבמאי הוא אנחנו. יש שני במאים, רק שבמאי אחד קצת רחפן ולפעמים שוכח לגמרי שהוא במאי גם כן.
השורה האחרונה שלך, שכל זה בגלל שנתאווה (במילים אחרות – רציני? הוא נתאווה אז אנחנו סובלים כל השנים האלה?!) אולי תובן יותר לפי מה שאמרתי קודם. אנחנו לא עבדים מחוסר ברירה שכאן ומחוייבים לעשות מה שנכון, אלא בחרנו להיות עבדים.
כי הבנו שאותה תאווה זו לא סתם תאווה, אלא ממש עליה הכל עומד. ממנה אפשר להבין הכל.
במובן מסוים, האקט החיצוני הראשון לקשר הנצחי בינינו לבין הקב״ה, זו בדיוק התאווה הזו.
אשמח לשמוע אם לא ענה לך..
אממ.. עוד לא הכי הבנתי. ישראל וקב״ה כולא חד, אז מה זה ׳שכל העולם ידע מזה׳? לא הייתה אז עוד קודם שנברא העולם שום מציאות של מישהו נוסף זולתנו!! התאווה הזו, ובוא נקרא לה הרצון הזה, שיהיה פה דירה בתחתונים דווקא. זה הלא מובן לי. למה לחפש שדווקא בתחתון יתגלה העצם, ודווקא זה יהיה הוכחה שזה עצם.. ודווקא מתוך הקושי צומחים ומתוך הירידה עולים… כל העולם הזה בעצם. מה, לא יכול(נו) לברוא עולם (הרי אינו מוגבל) שבו התאווה מתמלאת, והעצם מתגלה ומהאור בהתגלות והכל והכל באופן שמלכתכילה ישר..?
בתחילה ברא את העולם במידת הדין וראה שאינו יכול להתקיים, הכניס את מידת החסד. למה לא רק חסד מלכתכילה?!
וגם… מה זה ראה שאינו יכול להתקיים… לא יכל לעשות שכן יתקיים? הרי אינו מוגבל!! יש איזה חוקים שמגבילים אותו לעשות דברים מסויימים באופן מסויים כדי שיתקיימו..?? מקווה שהשאלה מובנת… ותודה רבה:-)!!
אבל רגע, אם והקדוש-ברוך-הוא הוא אין סופי, ויש לו תאווה לדירה בתחתונים, מה בעיה שלו לייצר מציאות של דירה כזו? למה הוא צריך דווקא אותנו בתמונה שנעשה לו את זה? אה, כי נתאוה.. ונכון ש"השמים ושמח השמים לא יכלול אף כי הבית הזה" – בניחותא.. אבל, השמים ושמי השמים זה מציאות של הקב"ה!!! דירה בתחתונים זה המצאה של הקב"ה!! למה לא באה מלכתחילה מציאות כזו שיתרון האור יהיה מן האור דווקא ולא מן החושך??? המעלה של דירה בתחתונים, אתהפכא וכו' זה בריאה שלו!! למה לא ברא עולם במציאות כזו שמלכתכילה מספקת את התאווה שלו אבל באופן קל, ברור..
אה, כי נתאוה ועל תאווה לא שואלים.. פשוט כי ככה הוא רצה… ? ? ?
ואפשר להוסיף עלייך? הקב"ה נתאווה, אוקי, נגיד
וכשלי יש תאווה? אז.. אז פתאום זה אסור ואתכפייא?
התאווה שלו אלוקית
התאווה שלי, אם היא גשמית, אני צריכה להתגבר עליה.
ואם היא אלוקית, אז זה הרצון האמיתי שלי ואותו אני צכה לקיים
בעז״ה אחזור להגיב לך על זה, אומרת כדי שתדעי שראיתי ותוכלי לחזור לכאן בהמשך בעז״ה
בתגובה על מה שכתבת יותר למעלה, חושבת שעניתי גם על זה.
תקראי מה כתבתי (בתגובה הארוכה…) ותבדקי אם ענה לך. אולי תקראי כמה פעמים;)
בקשר לשורה האחרונה שלך, שעל תאווה לא שואלים, תסתכלי על התגובה שלי כאן שמתחילה במילים: ׳בלוג קצר לשלושת הימים הבאים:)׳
התייחסתי שם בסוף גם לזה, תבדקי אם את מתחברת לרעיון..:)
איזה כתיבה מטריפה…!!!!
והבאת את התוכן בצורה כל כך יפה,
יחתיכת כישרון!
תמשיכי לכתוב לנו❤❤
תודה, חלק א, עונה לך כאן:
רק לפני שעונה, רוצה להתייחס למילה שכתבת ׳יכול(נו)׳,
קודם כל זה חמוד;) ודבר שני, אם הבנתי נכון את הסוגריים האלה, אז רק רוצה להבהיר שזה באמת נכון שגם היהודי מבחינת הרעיון יכל לברוא את העולם, אבל בפועל מי שברא אותו זה הקב״ה.
עכשיו בקשר לשאלה עצמה, זו שאלה מצויינת,
הרבי מתייחס לזה בהתוועדות י״א ניסן תשל״ב, אם את רוצה לראות מהמקור, ובמילים אחרות, אם לחלק את זה לשלבים, הרבי אומר שם ככה:
– הקב״ה הוא טבע הטוב להיטיב
– סימן שכל מה שהוא עושה זה הכי הכי טוב, ואין דרך טובה יותר לעשות את זה
– בפועל הוא ברא את העולם באופן שהיהודי הוא לא רק ׳מקבל׳ של הקב״ה – באופן שה׳ פשוט משפיע עליו טוב, והכל רק חסד, והכל רק קדושה וטהרה, אלא היהודי עצמו צריך להיות שותף, ׳משפיע׳, עובד למען הקשר
– סימן שדווקא סוג העבודה המשותפת הזו זה הכי טוב שיכול להיות. זאת אומרת שדווקא מה שנשמע לנו טוב יותר – לברוא את העולם מושלם מלכתחילה – זה פחות טוב מאיך שהעולם עכשיו
– אז כן, הקב״ה לא מוגבל והוא יכל לברוא את העולם בצורה כזו שבה הכל קורה מלכתחילה, אבל אם הוא ברא את העולם דווקא בדרך שבה צריך להתאמץ ולעבוד, זו ההוכחה לכך שדווקא ככה זה הכי טוב.
איך אפשר לומר שדווקא כך זה טוב יותר מכל צורה אחרת?
והתשובה היא כי פשוט טכנית, התאווה היא לקשר גלוי, ומשמעות המילה ׳קשר׳ זה שיש שני צדדים.
אז כן, הקב״ה יכל לברוא עולם מושלם, אבל אז זה פשוט לא היה ממלא את התאווה שלו. התאווה היא דווקא לקשר שבו שני הצדדים שותפים, דווקא לקשר שמתבטא בדברים הכי קטנים ו׳צדדיים׳, ולכן בדיוק ככה העולם נברא. שאנחנו בעלי בחירה ושותפים למעשה בראשית.
התאווה הזו לדירה בתחתונים, זו התאווה הכי מושלמת וטובה ויקרה ואהובה, ואם הדרך היחידה בה היא יכולה להתקיים זה דרך בריאת העולם העכשווי, בו הדברים לא קורים לכתחילה (כי אז לא היה נוצר קשר, אלא הכל היה מתנות מה׳, ומתנות זה לא קשר אמיתי) ברור שזו הדרך הכי טובה.
עכשיו לתחילת השאלה שלך – למה לחפש שדווקא בתחתונים יתגלה העצם?
אענה לך במשל של הבעל והאישה – כשהם מתחתנים, הם רוצים שזה יהיה סוד, או שכל מי שיכול שיבוא לחתונה, וכו-לם ישמחו איתם?
הם רוצים שכל העולם ירקוד ביום הזה!
למה?
כי כשטוב, כשאוהבים, נמצאים בתנועה של רחבות כזו. מצד החתן והכלה – החתונה שלהם זה הדבר הכי חשוב שקרה אי פעם מששת ימי בראשית, אז ברור שהם רוצים שכל העולם ישמח איתם וירגיש את זה!
בנמשל, כל העולם זה אומות העולם. כשמשיח יתגלה הם יהיו האורחים בחתונה. אנחנו אלה שנתחתן עם ה׳, הקשר יהיה בינינו, אבל נרצה שהעולם עצמו ישמח גם כן.
ושימי לב, אחרי החתונה בעל ואישה רוצים ילדים.
למה?! כל כך טוב לכם יחד, מה זה לא מספיק?
אז הם יגידו: כן, טוב לנו מאוד! אבל אנחנו מרגישים את כוח האינסוף שיש בנו ללדת ולהביא עוד חיים אל העולם, אז עד שלא נוציא את הכוח אל הפועל, לא נרגיש שהקשר שלנו באמת התממש עד סופו. ותמיד נרצה עוד ילדים, כל עוד נוכל!
בנמשל, זה הקב״ה והיהודי שרוצים שהקשר יתבטא בילדים – זאת אומרת, בלעשות את כל מה שהם יכולים עם כוח האינסוף שנמצא בקשר שלהם.
ילדים זה ביטוי של קשר.
העולם זה ביטוי של הקשר שלנו עם ה׳.
וככל שהעולם יותר נמוך – סימן שהקשר עמוק יותר, עד כדי שהוא ׳הצליח׳ להתבטא אפילו ברזולוציות הנמוכות האלה.
בקשר לדוגמה הספציפית שהבאת לגבי מידת הדין והחסד – לפי מה שהבנו קודם, ברור שהקב״ה לא מוגבל בכלום ויכול לעשות הכל, אז אם ככה הוא עשה, סימן שזה הכי טוב.
מה שנשאר לברר, זה למה.
אז נגיד בקשר לעניין הזה יש כמה תשובות.
בשיחה אחת הרבי מסביר שהקב״ה עשה את זה כי באמת דין זה אפילו גבוה יותר, והמעלה האמיתית של מידת הדין תתגלה בגאולה,
ובמקום אחר הרבי מסביר למה הקב״ה היה צריך לגנוז מאור השמש לצדיקים לעתיד לבוא, כי כדי שנוכל במשך הגלות לעבוד להבאת הגאולה, הקב״ה היה צריך לתת לעולם ׳לטעום׳ מאור הגאולה, ואחר כך לגנוז, אבל לפחות העולם כבר הרגיש את האור הגדול הזה, ובזכות זה יש לנו את הכוח לגרום לזה לקרות שוב. אז זה מתחבר לי גם לכאן – בשביל שבגאולה נרגיש את מעלת מידת הדין, היה צריך קודם כל לברוא את העולם באופן גאולתי, ואחר כך להביא אותו לגלות, שבה מידת החסד דומיננטית, כדי שנוכל לבוא לגאולה השלימה.
אל תרגישי רע להגיד אם לא הבנת משהו;)
וואו, ממני, כושר ההסברה שלך מטריף, ואת מבארת ומבהירה הכל בצורה כזו מתוקה שעושה חשק…
תודה על הבלוג היפה הזה!
הבנתי, הסברת ברור, תודה רבה!!
ויותר מהבנתי – גם הרגשתי:-) באמת דברים שב״ה אנחנו לומדות, יודעות.. רק שלפעמים עולות לי שאלות (אולי בעקבות איזה פוסט;-) שבשורה תחתונה יודעת איך עונים עליהן.. אבל לפעמים כנראה צריך קצת ניעור מבחוץ. שמישהו יבוא ויענה את מה שברור, באופן הכי ברור שזה כזה ברור.. ופתאום אני קוראת ומרגישה ש-כן, זה זה:-) כמו ׳נזכרתי׳ כזה אבל אולי מהכיוון של האמונה יותר.. קצת לעורר תאים נרדמים.. אז כן, ענית לי, ותודה רבה!!
נהנית מהבלוג שלך!!
ב״ה ??