אין דבר אבוד/ הבלוג

לפרק הקודם

עזבו את ביבי, בנט ולפיד. יש לנו חלופה הרבה יותר טובה – חלק ב'

זוכרות מה היה בפרק הקדם? הבטחתי עוד חוויה כזו, נכון? אני בדרך כלל נוהגת לקיים הבטחות, אז קדימה. כמה עוגיות, משהו חם לשתות, ויוצאים לדרך!

—-

ואוווו. מה- זה- הדבר- ההזוי- הזה?! את פוסעת בפרוזדור רחב ומוצף אור (מהה?! זה רק הפרוזדור?! חשבתי שזה בית שלם!) והחיוך שעל פנייך מתרחב מרגע לרגע, או יותר נכון- מצעד לצעד. כל כך יפה כאן! בדיוק במידה נכונה, לא מידי מצועצע, לא מידי מפואר אבל גם לא מידי פשוט. איזה מקום ענקק! ובכן, ברוכה הבאה לארמון המלוכה בציון הפנימית, ירושלם.
מה?! זה— ארמון המלוכה?! אין שום סיכוי!
עובדה.

זה בכלל לא נראה כמו ארמון של מלך, אבל– פתאום את קולטת למה זה נראה כל כך יפה למרות שאין כאן יותר מידי דברים יקרים. האוויר, או יותר נכון האווירה. האוויר טהור כל כך, והאווירה- כאילו את בבית שלך. אהה, בית. זה הסוד. בירושלם, כולם כמו משפחה. והמלך הוא כמו אבא שדואג לכולם.
אבל גם במשפחה יש משברים לפעמים, ואבא לכמה רבבות ילדים כל עוד הוא בשר ודם- לא מסוגל להישאר שפוי.

עכשיו את נכנסת לחדרי חדריו של המלך בכבודו ובעצמו, אבל את תהיי רואה ואינה נראית.
מוכנה? קדימה, רוצי על זה. רק תזכרי, את לא מוציאה מילה מהפה עד שיוצאים מכאן.

את רואה אותו, גבוה, עם זקן שחור ופאות ארוכות, מסולסלות. לרגע את מוצאת את עצמך תוהה מה היה קורה אם הוא היה עכשיו עם שטריימל, אבל הוא הרבה יותר מרשים כשהוא ככה, מרפקיו מונחים על השולחן וראשו נתמך בידיו. מי שמכיר אותו מקרוב, יודע שזו התנוחה שבה אפשר למצוא אותו כמעט בכל רגע בו הוא לגמרי לבדו (בדגש על לגמרי…). אם תשאלו את נחמיה (למי שלא קראה את הפרק שכתבתי עליו, מיד בסוף הפרק הזה לכי לקודמים שלא יהיה לך חור בהשכלה) הוא יטען שזו תנוחה שמחשבה וכאב מעורבבים בה. והוא, כמו תמיד, יצדק. בסופו של דבר, הוא בין האנשים שמכירים את המלך חזקיה הראשון הכי טוב.

"הם חושבים שאני מושלם", הוא אומר, הכאב סודק את קולו, "כולם טועים בי, כולם. רק אתה יודע כמה אני לא מושלם. כמה אני לא מצליח באמת לעמוד בציפיות של העם, של המשפחה, של החברים… והכי גרוע- מרוב שאני מלך אני לא מספיק אבא. וגם לא בן. מתי בפעם האחרונה שלחתי מכתב לאבא? את זה כנראה שגם הוא לא זוכר. ומתי בפעם האחרונה הראיתי לילדים שלי עד כמה אני אוהב אותם? אף פעם. אני כבר לא מסוגל להמשיך ככה! הנימוסים וגינוני המלכות כובלים אותי, אין לי כח להמשיך ככה!", הוא מתוסכל לחלוטין ממצבו, ומרוב בכי הוא נרדם. עכשיו את תכנסי לחלום שלו ותוכלי לראות מה הוא חולם. נשמע מדליק, נכון? אז קדימה, בואי!

—-

"אשר?!", הוא המום, ובצדק. אשר כבר נפטר מזמן.

"חזקיה…", פניו של אשר מוקפות בהילת אור שמימי, מסנוור. "קשה לך, ואני יודע את זה. לא קל למלוך על רבבות אנשים בלי שום התראה מוקדמת, ובו זמנית להיות ראש משפחה שדורשת את שלה…", ההילה שסביב חברו הוותיק מונעת מחזקיה להתקרב והוא עומד שם ממרחק, רחוק אבל כל כך קרוב…

"חזקיה, יש בך כוחות לעמוד בזה. יש בך עוצמה שאתה אפילו אינך מודע לה", חזקיה משפיל את עיניו, לא מסוגל להביט בפני בן דודתו

"אילו עוצמות, אשר?", שאל בכאב, מניע אך בקושי את שפתיו, "אין לי שום כח! אני מרוקן, כלי ריק ושבור בלי שום דבר!", אשר מביט בו בעיניים חומות וטובות, משקף בהן את סבלו של חברו

"עוצמה היא ערכך בעיני עצמך וערכך בעיני אחרים, חזקיה. אל תשכח את מה ששמעון אמר לנו בזמנו, אין דבר שלם יותר מלב שבור. דווקא בכלי ריק יש הכי הרבה מקום, ואם תחפש היטב בתוכך גם תמצא שם את הכוחות למלא אותו בהכלה, אהבה ותקווה", לאט הרים חזקיה את ראשו

" תקווה? תקווה למה?", אשר חייך, מקמט את העור בצדי עיניו

"תקווה לימים יפים יותר. ימים שבהם נהיה כולנו יחד בארץ הקודש, וכשאני אומר כולנו אני מתכוון גם לעצמי… ימים שבהם לא יהיו מלחמות, טומאה, מוות וכיוצא בזה…"

"ימות המשיח", הוא משלים בשקט, ואת מצטרפת אליו ללא קול. "כן", מחייך הגבר הנמוך יחסית, "ימות המשיח, חזקיה. כולנו נהיה שם, וגם אתה"
וגם כולנו.
אמן!
נתראה שבוע הבא : )