אין דבר אבוד/ הבלוג

ולמוות לא נתנני- חלק ג' ואחרון

לפרק הקודם

לפרק הבא

שאאלום! הפעם לא נתעכב יותר מידי, תקציר קטן מהפרק הקודם-ומתחילים!

ובכן, אלקיים שלנו נדבק בראתן, מחלה קדומה וקטלנית שבתקופת המשנה והתלמוד עשתה בעולם העתיק כבתוך שלה, וחברו הרופא ניסה לשווא להציל את חייו. אלא שהוא לא מת, הוא פשוט היה במוות קליני ויצא ממנו כעבור כעשר דקות.
אחרי מספר חודשים התעורר הברנש גם מהתרדמת אליה נכנס מיד כשיצא מהמוות הקליני ובמשך משהו כמו עשרים שנה כמעט ולא יצא לרחוב כי פחד להדביק מישהו בגרורותיה של המחלה.
אחרי שהכל עבר לחלוטין שוחח עם אנשים שונים ומשונים במטרה לדעת מה עבר על ירושלם ועל משפחתו בשני העשורים האחרונים, וכצפוי- עבר יותר מידי. ואחד הפרטים שליקט מתוך שיחותיהם של יושבי קרנות למיניהם היה מעמדה הנוכחי של בתו (נכון לעכשיו, המלכה).

זמן מה אחרי שהבין זאת, כשהגיע אליו שליח מטעם הארמון במטרה לרכוש ממנו את אחד מכליו או חפצי הנוי שבביתו עמד מיד על הרעיון המסתתר מאחורי הבקשה הלא שגרתית בעליל ונתן לשליח כד חרס עתיק, שבור למחצה, שעבר במשפחתו מדור לדור, לא לפני שהכניס לתוכו קלף מגולגל וקיווה שאכן צדק בהשערתו והחפץ מיועד לבתו, כדי ליידע אותה בצורה זהירה ולא פתאומית ומלחיצה יתר על המידה בעובדה שאביה, אותו חשבה במשך שנים  למת- חי וקיים.

כמו תמיד, פיקחותו בהחלט לא הכזיבה. ימים ספורים בלבד לאחר המקרה ההוא נשמעו דפיקות עדינות על דלת ביתו ועוד לפני שהספיק לקום ממקומו היא כבר נפתחה בידי הדופק האלמוני, או יותר נכון- הדופקת.

הם שוחחו בצוותא במשך מספר שעות ארוכות ומתוקות אבל לבקשתה היחידה של בתו, שחזרה על עצמה לאורך כל הפגישה מרובת הדרמות והרגש- לעבור לגור איתם, לא היה מוכן להסכים בשום פנים ואופן.

לאחר מספר פגישות כאלו החליט הוד מלכותו (תגובת המדובר: אם אפשר, אני מעדיף בלי תארים) לקחת את העניינים לידיים (טוב, נדלג על כל זה כי ציינתי כבר הכל בפרקים הקודמים…) ולהכנס יחד עם אשתו היקרה, מה שכצפוי גרם למסכן שלנו כמעט לאבד את ההכרה מול פרצופו האומלל של החתן היקר שלו…
האסטרטגיה הייתה פשוטה, אם כי אכזרית למדי. אבל מאוחר יותר הודה אלקיים בפה מלא שאיננו מתחרט אפילו כמלוא הנימה.
טוב לו להתאחד שוב עם בתו ולשהות לצדה כמעט בכל שעות היממה כבעבר, וטוב לו עוד יותר להיות בקרבת נכדיו המקסימים המרנינים את ליבו שהספיק להישבר פעם אחת יותר מידי ומציפים אותו באושר בכל פעם מחדש.

טוב, מה עלה בסופו אתן כבר יודעות מהפרק "הגדולה בלדעת לברך לבד- חלק ד'" אז על הקטע הזה נדלג…
אבל מה כן? בשבוע הבא מחכה לכן הפתעה מיוחדת! מקווה שאתן כבר מחכות (;