והפעם, פרק סיום – חב"ד מגיעים ל… ירושלם! חלק ב'
שמעון נושק את המזוזה בפתח ביתו של רב העיר, פוסע פנימה ומסמן להם לעשות כמוהו. הרב, אדם בעל קומה גבוהה ותמירה, פנים מאירות ועדינות תווים וזקן מכסיף, ארוך ומרשים, מתרומם לקראתם ומחייך.
"ברוכים הבאים לירושלם, בחורים צעירים. שמעתי עליכם כבר הרבה משמעון היקר… מסתבר שגם היום, בשנת ה' אלפים תשפ"ג, מסוגלים בני אדם מחוץ לירושלם להגיע אליה. אחרי כמאתיים שנה של שקט האמנו ששום דבר מעניין כבר לא יקרה פה, אבל מסתבר שאלוקים גדול הרבה יותר ממה שחשבנו" חיים ושניאור החליפו מבטים מחויכים. הוא כל כך מזכיר את המשפיע של הישיבה שלהם…
"טוב. לעניינו, הבטחתי לך שלא אתערב בשיקול דעתך, שמעון, אבל אני סבור שמוטב שתביא את הסיפור כולו לידיעתו של המושל זבולון בן חלקיה, מושל העיר שלנו. הוא יוכל לדאוג להם למקום מגורים הולם ולמקור פרנסה מסודר. בינתיים, כמו שכבר סיכמנו, הם ישהו אצלך. דאג להם כאילו היו אחיך".
חיוך עולה על פניו של שמעון, "לא רק כאילו" הוא מזכיר, וחיוך מתפשט גם על פניו של הרב.
"תמיד היית איש של עקרונות, שמעון. טוב לדעת שגם העיקרון הזה לא דילג עליך", שניאור וחיים שולחים אל השניים מבטים נבוכים, מרגישים כשני אנגלים שנקלעו ליפן. "אתה יודע מה? אני אדבר עם המושל על זה, שמעון. הסר דאגה מליבך. הכל יהיה בסדר" שיהיה.
כך חולפים הימים בזה אחר זה, חיים ושניאור מתרגלים לסביבתם החדשה והסביבה, מצידה, מראה סובלנות וסתגלנות מרשימות ביותר כשעשו כל מאמץ אפשרי ובלתי אפשרי להתייחס לצמד העב"מים שנחתו פתאום משומקום לצדם כמו שהתייחסו לכל שכן או מכר אחר. טוב, לא בדיוק אותו דבר, בין השאר כי היה צריך להיזהר לא ללחוץ את היד שלהם כדי לא למחוץ אותה… אבל חוץ מזה, החיים בממלכת ירושלם די מצאו חן בעיני חיים ושניאור, ובצדק.
כי בסופו של דבר מי לא חלם פעם, באיזשהו שלב בחייו, לגור או לפחות לבקר בממלכה יהודית עתיקה וקסומה, מדינת הלכה אמיתית על כל המשתמע מכך, עם אחד המלכים הכי צדיקים שהיו אי פעם ביקום כולו?
ובכן שותפות, אני סתם מעצבנת אתכן כרגע, כי האמת היא שחיים ושניאור הנ"ל לא היו ולא נבראו ואפילו לא משל היו (או אולי בעצם כן משל היו…) זה סתם היה רעיון הזוי לפרק סיום שעלה לי אבל לא היה לי מושג איך לסיים אותו נורמלי…
אבל אל דאגה חברות!!! אני הולכת לקחת הפסקה של חודש ואחר כךךךךךךךך –
טדדדדם טדדם טדדםםםםםםםםם לפרסם בהמשכים את הסיפור עצמו, בגרסתו החדשה והכתובה מחדש שאני עובדת עליה בימים אלו ממש!!!
מקווה שאתן מחכות כבר מעכשיו,
מי שזה לא יהיה, חברתכן וחפרתכן (מלשון חופרת) הנאמנה:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
כול דבר טוב מגיע לסופו בסוף אה…
מחכה לסיפור שלך
מי שזה לא יהיה, את ממש מוכשרת.
בת כמה את?
אני גם חולמת להוציא ספר לפני גיל 20…
13 וחצי 😅 חולמת לעקוף אותך ;))
את בת 13 וחצי?! שוק! ישלך כתיבה כל כך יפה וכל כך בוגרת שזה מדהיםםםםם בחיים לא הייתי נותנת שאת בת 13…
מאוד אהבתי את התקופה.
יש לך בחירה חכמה.. מזכיר את ממלכה במבחן..
כלומר מלוכה, מלחמות וכדומה שהם יהודיים בתכלית ואפשר להמציא כמה שבאלך כי בעצם לא יודעים עליהם כלום… (בשונה ממלכות בית דוד או מלכות ישראל או מלכות חשמונאי… המלכויות שהיו בעמ"י שכן יודעים עליהם… מהתנ"ך או מהמדרשים…)
קיצ' הלוואי עליי לכתוב ככה… מחכה מאוד מאוד לסיפור שלך❤
היה מאד יפההה משל"י!!!