אילמת, בפנימיות.

אני אילמת
לא מסוגלת לדבר
אני רואה
אני שומעת
אני מקשיבה
אבל לדבר-
אני לא מסוגלת
לעולם אני אשנא
את מי שלקח ממני
את כוח הרצון
לדבר
פעם הייתי חמודה
קטנה
מתוקה
ויפה
דיברתי קשקושים של ילדונת
וכולם צחקו
אבל היום
היום
זה שונה
היום בגרתי
ליתר דיוק
ביגרו אותי
בכוח
לא שאמרו לי
עדשית
תתבגרי מיד!
ממש לא
פשוט
אמרו לי כל הזמן
עדשית
את כבר בוגרת
את לא יכולה להתנהג כמו ילדה
אבל בסך הכל עדיין הייתי ילדה
ובגלל זה
נהפכתי לגדולה
בעצם נהפכתי
לבנאדם שונה
אני כבר לא עדשית של פעם
אני מישהי אחרת
אילמת
הבגרות הכפויה הזאת
הפכה את כח הדיבור שלי למשהו שלא קיים
משהו מהעבר
חלום רחוק
היום אני סגורה
מופנמת
וכמעט שלא מדברת-
על עצמי
אני כן מדברת
עם חברות
עם אחים ואחיות
וטיפהלה,
מה שצריך עם ההורים
אבל זהו
לא יותר מזה
על עצמי
אני שותקת
אני זוכרת היטב
את התקופה ההיא
כשישבתי מול
או ליד
אמא או אבא
ולפעמים שניהם
שותקת וחושבת
וחושבת ושותקת
ולא מדברת
רק עונה בכן ולא בשקט
או מנידה בראשי בחיוב
או מנענעת בשלילה
וככה זה התחיל
והמשיך והמשיך
וגרם לי
לשתוק
זה הרס לי
את הילדות היפה
שחלמתי עליה
כי ילדות לא הייתה לי
מעולם לא