יש לי שאלה שכבר הרבה זמן צפונה עמוק בליבי.
כל הזמן אנחנו לומדות בתנך שה' נגלה לאנשים ושה' אפילו מדבר עם נביאים ואומר להם איך לנהוג וכו. וגם במדבר כשעם ישראל היו בדרך לארץ ה' דאג להם ודיבר איתם וכשהם התפללו הם ראו והרגישו מיד איך ה' עוזר להם ומציל אותם. אם זה מצמא, מרעב, מחולי וכל דבר אחר.
היום, איפה אנחנו רואים ככה את ה'? הוא לא מדבר איתנו, כמו פעם וכו'. לאן פתאום הוא נעלם כביכול?
מקווה שהבנתן את שאלתי.
שלום לך יקרה.
התרגשתי מהשאלה שלך. שאלה ענקית. שאלה שיש בה משהו כל כך טהור, היא מהדהדת את הקול הצלול של הנפש האלוקית, שמחפשת את המקור שלה, את ה'…. וכשה' לא נראה, ומסתתר מפנינו, זה כואב… הזכרת לי את הסיפור על הרבי הרש"ב, כשהיה ילד קטן, בן 4 או 5. הוא נכנס לסבא שלו, הרבי הצמח צדק, ופרץ בבכי. הוא למד בחדר שה' נגלה לאברהם אבינו – "וירא אליו ה'", והוא רצה גם, ושאל בבכי – למה ה' נגלה לאברהם, ואליו הוא לא נגלה…
את מתארת את הקשר של ה' עם דורות הראשונים: ה' מלווה, מדריך, דואג, עוזר, מדבר אתם, נענה לתפילתם… קשר ממש צמוד וגלוי, אלוקות במוחש!
לעומת זאת, אצלנו… המצב שונה לחלוטין. העלם והסתר… וזה מעורר שאלה, זעקה, גם אני רוצה – כמותם – להרגיש את הקשר הגלוי עם ה' בתוך החיים שלי…
עקב לעומת ראש
כמו שציינת בעצמך, מי שזכו לזה, היו בדורות אחרים. דורות ראשונים.
ואנחנו – נמצאים בקצה אחר על הסקאלה של הדורות, אנחנו בקצה הגלות, עקבתא דמשיחא. כל דור הוא שונה. לכל דור יש תפקיד אחר, ובהתאם לתפקיד המיוחד של הדור, בנויות הנשמות של אותו הדור. בכל דור, הנשמות מגיעות משורש אחר, עם כוחות ויכולות שונים, והכול תפור בדיוק למשימה של כל נשמה, לשליחות הפרטית האישית שלה, ולשליחות הכללית שלה כחלק מהדור. בפרק ב' בתניא מוסבר על דרגות שונות בנשמות – והחלוקה הראשונה שמופיעה שם היא בין הדורות. הדורות הראשונים גבוהים יותר, בבחינת ראש, והדורות האחרונים הם בדרגה הנמוכה של עקב. איפה יותר מרגישים את החיות של האדם, בראש או בעקב? כן, בעקב המחוספס שדורך על האדמה החיות מורגשת באופן מועט יחסית לראש, אבל דווקא העקב הוא שמוליך ומקדם את הגוף כולו…
לכל דור יש תפקיד אחר
כנראה שאותן נשמות שנדרשו לצאת ממצרים, לעבור את המדבר, לכבוש את הארץ – לא היו מצליחות למלא את התפקיד שלהן בלי הגילוי האלוקי הצמוד. אבל לנו נועד תפקיד אחר. מה התפקיד שלנו? ה' לא מתגלה ונותן הוראה מה לעשות כעת… יש הסתר פנים, חושך. ודווקא החושך וההסתר מעיד על התפקיד המיוחד שלנו. כי המקום שקשה לנו, המקום שבו היצר הרע מרכז את כל המאמצים ומנסה לחסום בפנינו, הוא דווקא המקום הכי חשוב, של השליחות המיוחדת שנועדה לנו. כן, זה בדיוק התפקיד שה' רוצה שנמלא: לחפש ולגשש ולהסתבך, להמשיך בדרך, אפילו שלא מרגישים, לא מבינים. זו השליחות המיוחדת של הדור שלנו – לא ללכת אחרי עמוד הענן האלוקי שמראה את הדרך, אלא ללכת בתוך החושך, לפלס דרך, להתאמץ ולגלות כוחות מבפנים, כוחות מאוד עמוקים שמגיעים עד לנקודת מסירות נפש.
וזה בכלל לא קל, ויכול להיות כואב ושורט ומתסכל, כשלא זוכים לפידבק, לאישור משמיים, והדרך כל כך מבלבלת. לפעמים כמו שכתבת נראה שה' כאילו נעלם – הוא בכלל רואה אותי הקטנה ואת ההתמודדות שלי? אבל זה לא שפספסנו משהו. ההסתר הוא לא איזושהי הפרעה מעצבנת בדרך, אלא הוא בדיוק המטרה שבשבילה ירדנו לעולם. החושך הזה – זאת השליחות המדויקת שה' הכין לנו. וכשאנחנו ממלאים אותה, עם כל הקושי והאתגר, אנחנו גורמים לה' נחת רוח גדולה ומיוחדת מאוד. אדמו"ר הזקן מסביר על הפסוק "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", שמשה רבנו התפעל מעבודת מסירות הנפש של הדור האחרון של הגלות. משה רבנו הרגיש ענווה מפני העבודה הזו שלך, ושלנו… וככה, במאמצים הגדולים האלה, אנחנו מביאים את העולם לגילוי הגדול, לאור של הגאולה…
יש לנו כוחות למלא את השליחות
וכדי למלא את השליחות המיוחדת הזו, שבשבילה ירדנו לכאן, הנשמה שלנו מצוידת בכל הכוחות והיכולות הנדרשים. יש לנו את הכוח בתוכנו למלא את התפקיד המיוחד, בהסתרה שבתוך ההסתרה…
תכל'ס. ה' מצפה שנמלא את השליחות, והוא לא נעלם לגמרי, אלא רק מסתתר. אבל מתוך ההסתר, הוא שולח לנו מסרים בכל מיני דרכים. וגם היום אפשר למצוא גם היום את הדיבור של ה' אתנו. זה לא יהיה 'בת קול' משמיים, אבל אם נתבונן, נוכל למצוא את חיבור לה', נוכל להיפתח לחיבור הזה וממש להרגיש שה' אתנו.
איך שומעים את ה'?
אז קודם כל, התורה. תורת חיים. מצוות, הלכות, חסידות, שיחות… כל זה בעצם רצון ה', חכמת ה', שמלווה אותנו בתוך היום יום, שעה שעה.
בואי נחשוב רגע – כשאני חיה חיי תורה ומצוות אני ממש מוקפת ועטופה בחיבור לה', בפרטים הקטנים של החיים שלי. כשאני נותנת מעשר מהכסף שלי לצדקה. כשאני בודקת כשרות. כשאני מכבה את הטלפון לפני שבת או מסננת את התכנים בו. כשאני קושרת את שרוך שמאל לפני ימין… אפשר רגע לעצור את רצף הפעולות האוטומטי ולשים לב – למה אני עושה את זה? כי זו הדרך שה' מורה בשבילי, כך ה' רוצה ומבקש ממני…
הזכרנו את העניין שהנשמות שלנו הן בדרגת עקב. והראש הוא לא רק בדורות שעברו, לכל דור יש גם את הראש שלו, שמשפיע חיות על כל האיברים. הרבי, ראש בני ישראל, מנהיג אותנו, מנחה, דואג, מרומם אותנו ועוזר לנו להתחבר לקב"ה. חיזוק ההתקשרות לרבי, מאיר לנו את הדרך.
הרבי גם נתן לנו עוד צינור לזכות לשפע, לחיבור, לסייעתא דשמיא: משפיעה. על ידי הקבלת עול שלנו בקיום ההוראה הזו, אנחנו מזיזות קצת את הישות שלנו, מפנות מקום, פותחות פתח, להכוונה מגבוה שבהשגחה פרטית צריכה להגיע אלינו.
לשים לב לאלוקות בחיים
עוד נקודת חיבור מאוד חזקה היא לשים לב להשגחה הפרטית בעולם. אם נחפש אותה, בחיים שלנו עד עכשיו ועכשיו, בעבר ובהווה, נראה אותה מלווה אותנו, ונזכה לרגעים יקרים של גילוי אלוקות. של תחושה שה' אתנו בדרך ומוביל אותנו ממש, יד ביד, בדרך מופלאה.
החיבור לקב"ה יכול לבוא גם מתוך השימוש בכוחות שהוא נתן לנו. כשאנחנו ממלאים את הפוטנציאל שה' בירך אותנו בו, מתחברים לחוזקות שלנו בתוך עולם העשייה, אנחנו מגלים את הכוחות הפנימיים שלנו, וזה מחזק אותנו, ממלא בסיפוק ובמשמעות, מחבר אותנו לשליחות שה' הכין בשבילנו.
לפעמים אנחנו יכולים למצוא את החיבור לה' בתוך תוכנו. ככה הרבי עונה, במכתב לאישה ששאלה כיצד תוכל לדעת מהו רצון ה' ממנה?? המענה מדהים: "ה' מדבר ישר לנשמתה (מזה נופלים לה החלטות טובות)" אני חושבת שהרבי בעצם אומר כאן – את חושבת שה' לא מדבר אלייך? לא מורה לך את הדרך? זו טעות. ה' מדבר אלייך. לנשמה שלך. הרצון הטוב, ההחלטות הטובות שמאירות בתוכך – זה הקול של ה' לנשמתך…
תתפללי אליו!!
לסיכום … דיברנו על כל מיני דרכים להרגיש את ה' אתי. את החיבור לה': תורה ומצוות, רבי,
משפיעה, השגחה פרטית, עשיה ומימוש הכוחות, ו- הקול של ה' בנשמתי… רק על דבר אחד עיקרי וחשוב עוד לא דיברנו – תפילה! תפילה זה הדיבור שלי עם ה', החיבור של הנשמה למקור שלה. וגם ברגעים שחשוך ממש, ואני לא מצליחה להתחבר לאף אחת מהדרכים השונות, אפשר להתפלל על זה. תפילה מלשון 'תופל כלי חרס' – חיבור, כמו שמוסבר בחסידות. להתפלל, לבקש מה' ולהתחנן שיפתח לנו פתח ויראה לנו את הדרך, שיעזור לנו להרגיש שהוא אתנו. תפילה מעומק הלב מחברת מאוד.
תודה על השאלה שלך. עזרת לי לחפש ולמצוא, ולהרגיש את החיבור עם ה'. מקווה שגם עזרתי לך בדרך. מאחלת לך שתמצאי את הדרכים שלך להעמיק את הקשר עם ה', להתמלא בכוחות, להרגיש שאת השליחה שלו, ממלאת את רצונו וגורמת לו נחת רוח. שתזכי להארות בדרך, להרגיש את אהבתו, את אותה תחושה חמה ונפלאה שה' אתך. המון הצלחה!
איתך בדרך, דבי
editor@shutafotbaderech.co.il
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
וואו שאלה חזקה ותשובה עוד יותר!
בעצם הדורות הקודמים ראו ושמעו אלוקות כי זה היה נצרך להם כדי להצליח בעבודה
ולו אין את זה כי אנחנו לא צריכים את זה בשביל העבודה שלנו (נכון?! ככה הבנתי)
אז לא אמורה להיות לנו שום שאיפה לראות את הקבה לשמוע אותו ולקבל ממנו הוראות??
הי, בטח שצריך שאיפה!
הרבי ממש מדבר שצריך לחנך ילדים לשאוף לראות אלוקות, ושזה יהיה אכפת להם למה לא רואים אלוקות. (בשיחות שהרבי מספר את הסיפור שבתחילת השאלה).
אבל לא בתור שאיפה של ׳אולי היום׳, ׳אולי בעוד חודש׳, ׳אולי כשאסע לשליחות׳ וכל מיני כאלה…
אלא בתור חלום מהמם, אבל כזה שאת יודעת שלא הולך להתגשם… עד הגאולה..
ביטוי: פרחים יש בכל מקום. הבחירה בידיך לראות אותם או לא
הי משהו קצת מוזר בתשובה. הרי לפי גלגולי נשמות אנחנו הנשמות של דור המדבר… ואז זה לא מסתדר עם מה שכתוב בהתחלה, הרי אנחנו ודור המדבר אותם נשמות.
ובקשר לשאלה עצמה היה תקופה שעשיתי לעצמי החלטה טובה – כל סוף יום לכתוב לפחות 10 השגחות פרטיות שה' עשה לי היום… בה זה גדל ממש מהר עד שהיום אני כבר לא צריכה לכתוב, פשוט כל 10 דק בערך אני רואה השגחה פרטית שה' עשה לי בדיוק הרגע!!!! המוח שלי כבר התרגל לחשוב בכל דבר איפה ההשגחה הפרטית..
ואם דברים לא מסתדרים (גמזה קורה) אני פשוט מדברת עם הקבה במילים שלי מבקשת ממנו עזרה… והוא תמיד עוזר. באחריות.
אם את מאמינה באמת ובטוחה שהוא יעזור לך זה עובד מאה אחוז.
וואוו כל הכבוד לך! איזו החלטה יפה ויעילה!