תפריט
שאני רוצה להשתנות^
אחרי יום כיפור וידוי קטן:
אני בן אדם די ביקורתי, והמזל שלי (או החיסרון?) זה שאני יודעת להסתיר את זה טוב מאוד.
בחוץ לא תראו את זה עלי בחיים, יש לי הרבה חברות, טובות יותר ופחות ואני די מקובלת בחברה.
גם בבית אני ילדה כזאת שמשתדלת, ברור שהרבה פחות מהבצ'פר, (טוב בכל אופן אחים קטנים שמותר לשפוך עליהם הכל, אז לא הייתי שופכת, רק משפריצה פה ושם. למשל הייתי מעירה באופן קבוע לאחותי על השיער שלה, או לאחי הקטן על הבדיחות שלו, שחשבתי שהן טיפשיות, ההורים שלי דווקא כן היו מעירים לי אבל לא ממש הבנתי מה הבעיה) אבל עדיין הייתי מתאפקת להגיד להם את גם מה שאני באמת חושבת.
ככה זה נמשך ונמשך.. עד הקיץ האחרון שבו בשיא ההתרגשות התקבלתי להיות מדריכה בקייטנה מאוד נחשבת כזאת שהרבה בנות רצו להיות מדריכות שם. ממש חיכיתי לקייטנה.. פעם ראשונה מדריכה 🙂 ועוד בכזה מקום 🙂 ודי זלזלתי (בלב כמובן) בחברות אחרות שהלכו להיות סייעות…
מה שקרה בסוף – ששלושת השבועות האלו נהפכו לסיוט אחד ארוך ומתמשך שעד עכשיו שאני נזכרת בזה – מצטמרר לי הלב.
הרכזת של הקייטנה פשוט לא הפסיקה לרדת לי לחיים בצורה שלא תאמינו שקיים כזה דבר בעולם הזה. זה נכון שלא הייתי הכי הכי מיומנת ועשיתי בהתחלה טעויות של מתחילות: לא רשמתי נוכחות למשל ביום הראשון – צרחות, נתתי בטעות לילדה אחת שתי וופלים כדי שתרגע, ולא נשאר לילדה אחרת (כן קייטנה קמצנית) וכשביקשתי ממנה לארגן לי עוד וופל – היא אמרה הערה עוקצנית כזאת ופוגעת. אבל כן הייתי די טובה, ולפחות היה לי פוטנציאל להיות טובה, אבל הביקורת שלה פשוט הרסה את החשק והמוטיבציה וגם את היכולת. וככה יצאתי מהקייטנה בתחושה חמוצה. והשליח גם.
פתאום שמתי לב, שאני מסתכלת במראה ושומעת את המילים שלה חודרות לי ישר ללב ופשוט אני אוהבת את עצמי הרבה פחות..
אני כן מרגישה פתאום דפוקה. לא יוצלחית, מעצבנת.
בהתחלה כעסתי עליה ממש (ועד היום למען האמת, למרות שאני משתדלת) אבל ככל שהזמן עבר הבנתי (בצער רב) שאני עושה את זה גם לאחרים… נכון, ממש בקטנה לעומתה, אבל עדיין.
ופתאום הבנתי עד כמה המילים שלי יכולות לפגוע ולהזיק!! זה נכון שלפעמים נראה לי שאני הכי צודקת בעולם… אבל עדיין…
בקיצור, הצלחתי להבין שאני רוצה להתחיל לחשוב טוב על אחרים ולפרגן. היישום יותר קשה – אני כן כותבת יומן שכל ערב אני כותבת חמש דברים טובים על מישהי.. .ועדין.. אני מאוד רוצה להשתפר עוד ולא כל כך יודעת איך…
אז אם יש לכן עוד רעיונות – ממש אשמח לשמוע!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
וואוו את גדולה מהחיים!! ממש יפה לראות את המודעות העצמית שלך שלא ברורה מאליו, את ההבנה שלך שיש בך חסרון שאת רוצה לשפר, את הרצון האדיר שלך לעשות משו עימזה ובאמת להשתנות וגם אתזה שאת מסיקה מסקנות מדברים שקורים לך כי הכל בהשגחה (וזו באמת דרך החסידות. הבעשט אמר שכל דבר שקורה ליהודי זה בהשגחה פרטית מכוונת אליו והוא צריך ללמוד מכך משו לחיים שלו ולעבודת השם הפרטית שלו)..
כל הכבוד לךך!!!! זה באמת עבודה לא פשוטה, זה עבודת המידות. זה לעבוד על משו שהוא יוצא לך בטבעי ואת רגילה.. זה בכלל לא קל וכל פעם שאת מצליחה לשלוט על זה ולא להגיד את הביקורת/ להחמיא במקום, תני לעצמך טפיחה ענקית על השכם! זה לא ברור מאליו!
ודעי לך שזה העבודה בחיים האמיתיים… מול אנשים, בעבודה, בשליחות, בבית לילדים, לבעל, להורים. זה עבודה מייגעת ויש בה המון נפילות ותקומות.. אבל כל פעם שכן מצליחים זה פשוט אדירררר!!! ורק את יודעת בתוכך את ההצלחות שלך.. כי אף אחד לא יכול לדעת מתי היה לך קשה ולא אמרת את מה שעמד לך על הלשון. רק את יודעת אתזה והקב"ה הוא היחיד שרואה ואני בטוחה שהוא מאוד מאוד גאהה בךך!!
וכתוב ש"הבא לטהר מסייעין לו" . אז אני בטוחה שעם רצון כמו שלך, גם תהיה לך סייעתא דשמייא ובאמת תצליחי להשליט את המח על הלב! גאה בך מאוד..
תודה רבה! האמת שבימים האחרונים כבר ממש קשה לי… וחיזקת אותי…אז תודה
ואו כל הכבוד לך!!! מעריכה את זה מאוד!!!
תקשיבי, עצם זה שאת מודעת לעצמך זה כבר חלק גדול מהשיפור שלך וזה שיש לך דוגמאות מהחיים שבזכות זה נהיית מודעת יותר זה כבר ממש טוב!!
נכון ב"ה? אני מקווה להמשיך להחזיק מעמד ואולי אפילו באיזשהו שלב לא להרגיש שזה כל כך קשה לשתוק
הי פרפקציוניסטית!! אני גם כן מאוד ביקורתית, והמזל שלי הוא שאני אוהבת אנשים!! כשאת חושבת משהו ביקורתי- תנסי לחשוב (בטווח של שבוע, בתור התחלה) על משהו שאת אוהבת באדם הזה (אני אוהבת את איך שהיא אומרת שין). כן, סתם לאהוב אנשים. בלי קשר לחסרונות שלהם. אני ככה מאז היסודי, אז עכשיו אני כבר ברמת ה'לא מסוגלת לשמוע לשון הרע' על חברות שלי (כל השכבה, כל מי שאני מכירה וכל מי שהחיוך שלו נחמד). אני שומרת את הביקורת לסרטים, ספרים, ציורים, ריקודים, שירים. די הרס לי את כל תחומי העניין, אבל אני חיה בחברה הרבה יותר טובה!!
אמאלה, חגית את מדהימה!!
באמת שאת מדהימה!
אין לי ביינתים רעיונות בשבילך,
אבל הייתי חיבת לכתוב!
ואו אמאלה איזה קשה זה!!
שתדעי לך שממש נגעת לי ללב יואו כמה שזה נשמע קשה
מה שאני רוצה להגיד לך זה שכל הכבוד לך על זה שהחלטת בעקבות כך לראות את הצדדים היפים בכל אחד ולמרות הקושי את מתמודדת וקמה ומאמינה שבעז"ה תגיע רחוק את בדרך הנכונה!!!
חח הזיה הגבת כאן פעמיים בהפרש של שנתיים ורבע?
את האחות האובדת של חגיתוש?
וואו את מדהימה! שהצלחת ללמוד מזה על עצמך ואת רוצה לתקן ולהשתפר! מצדיעה לך! (אם את בכלל רואה את התגובות האלה… למה הפוסט הזה עלה לפני יותר משנתיים ?)
וואללה? ?
חגית אם את רואה תדעיי שיש לך פה מעריצה??
תסתכלי בתאריכים של התגובות הראשונות…
וואו הגעת לתובנה קצת קשה לעיכול מעיד עליך משהו
וואי כמה מודעות עצמית.
הייתי צריכה אתזה.
תודה!
וואו
את מהממתת!!!
אני כל כך איתך
בלב שלי
אבאלה אבאלה אבאלה