איך אמורים להתמודד עם צרות ואסונות?

מקום לתשובות

הי שותפות אהובות!

חברה סיפרה לי על קבוצת וואטסאפ* של מדרשת "פנימיות" בשם "המקום לכל השאלות" שאפשר לשאול בה שאלות בהשקפה. היא הראתה לי כמה שאלות ותשובות שהתפרסמו שם והתלהבתי.

רציתי לדעת אם מותר להעתיק תשובות שיכולות לעניין אתכן לאתר שלנו. אז דיברתי עם שירה וינר המהממת, מנהלת המדרשה, ועם איטי המהממת, מנהלת האתר שלנו. ומסתבר שהן מכירות אחת את השניה, ושתיהן נשים שאלופות בהתנדבות ובחשיבה על הזולת. וככה יצא שקיבלנו אישור לפרסם כאן מידי פעם תשובות בנושאים שיכולים לעניין אתכן.

איזה יופי! אז נתחיל.

(*לא נפרסם כאן פרטים אבל אפשר לשלוח מייל בנושא, מי שמעניין אותה: postimshutafot@gmail.com)

איך יכול להיות ששליח מצווה ניזוק?

איך בכלל מכילים צרות ואסונות בלי סוף?

*

בוקר טוב יקרה,

באמת בוקר לא פשוט.

וההרגשה הזו משותפת לכולנו – שאי אפשר כבר להכיל ולשמוע על צרות ומיתות משונות.

כמה אכפתיות יש בך, וזעקה של "די לגלות!".

זה נושא עמוק, מורכב, ובאמת נדרשות למידה ועבודת נפש אל מול סיטואציות כאלה.

מה שאכתוב זו רק תמצית, ובאמת ממליצה ללמוד ולהעמיק.

כאשר רבי עקיבא נהרג במיתה משונה ומזעזעת וסרקו אותו במסרקות של ברזל הגיע משה לפני הקב"ה וזעק: "זו תורה וזו שכרה?"

והקב"ה ענה: "שתוק. גזירה היא מלפני". וגם הזהיר, שאם משה ימשיך לשאול – יהפוך את העולם למים.

הרבי שואל בשיחה: מה זו התשובה הזו? זו הדרך להשתיק את משה?! לאיים עליו שהעולם יחרב?!

אלא, שהקב"ה  אומר למשה: אם אכן אתה רוצה להבין אותי, נצטרך להחזיר את העולם אחורה למצב של לפני הבריאה ולהתחיל הכל מהתחלה – כדי שבכלל תנסה להבין את דרכי.

הבסיס לכל היא ההבנה שאנחנו לא מבינים.

שההגדרות שלנו והמחשבות שלנו הן בראיה המוגבלת והצרה שלנו של: מה זה טוב? ואיך דברים צריכים להיות? הכל לפי הבנתנו המוגבלת…

רק לסבר את האוזן אתן משל יפה-

תחשבי על מספר מסויים. אם אשאל אותך איזה ריח יש לו? את תחשבי שאני אומרת משהו לא הגיוני.

כי מספר הוא מופשט יותר אז אי אפשר להגדיר אותו בריח…

אבל אלו כללים של העולם המוגבל. הקב"ה הוא מעל ההגדרות, הוא אינסוף, ואנחנו טועות לשפוט אותו על פי מוסריות והגיון של בני אדם, בזמן שאין לנו שום דרך כנבראים מוגבלים להבין אותו.

ובכל זאת הקב"ה מעמיד אותנו בפני נסיונות לא פשוטים, ואנחנו נדרשות להתמודד איתם ולהבין מה הוא רוצה מאיתנו.

וזה גם משתנה לפי המיקום שלנו מול הדבר-

האם אנחנו בתוך הנסיון?

האם אנחנו במעגל קרוב? או רחוק יותר…?

את הדברים אני כותבת מתוך הנחה שאצלך מדובר על המעגל הרחוק יותר-

ראשית, יש מקום להעמיק וללמוד על עבודת הנסיונות.

בקצרה-

בעצם, הנסיון נחווה אצלנו כחושך גמור, אפילה. כשבעצם יש פה אור גדול שיורד לעולם, שמרוב עוצמתו אין לנו כלים להכיל אותו וזה נחווה אצלינו כחושך מוחלט. כמו שקורה לנו כשמסתכלים ישירות לשמש. אי אפשר לעמוד בזה והעיניים נסגרות…

הקב"ה אוהב אותנו אין קץ והסטרא אחרא כל הזמן מנסה ללכלך לנו על זה…

מה אנחנו אמורים לעשות עם זה?

קודם כל לשים לב שזה לא עובד בשירות הרע והטומאה – כי האינטרס שלהם שהדעת והמחשבה שלנו יהיו תקועות כל הזמן בזה – כדי שלא נתפקד/ נהיה בצער/ בזעזוע/ בכאב/ בדיכאון/ ביאוש.

אלו אכן הרגשות הטבעיים שעולים לנו ונשמעים הכי הגיוניים שיש.

מנגד, אם הייתי שואלת אותך מה את באמת רוצה להרגיש אל מול הסיטואציות האלה-

כמה שזה נשמע לא הגיוני אני מניחה שהיית משיבה שאת רוצה להרגיש- באכפתיות/ באחריות/ בחיבור/ באמונה/ באמת/ בביטול.

ואלו לא רגשות טבעיים אלא רגשות של נשמה אלוקית שנולדים מתוך שכל של תורה…

כאן העבודה היא להיזכר מה אני יודעת על ה' ועל התנהלות העולם? וגם ללמוד עוד – כדי לאפשר לעצמי לי להוליד בתוכי רגשות כאלה.

וזה אחד הפירושים להוראת התורה- "והחי- יתן אל ליבו"-

בא נבדוק מה קורה לנו בלב.

ואיזה שימוש ציני היצר עושה במציאות וברצון שלנו להיגאל כדי לחגוג על חשבונינו.

אחרי הסדר הזה בלב, אני בודקת עם עצמי-

מה ה' רוצה ממני? איפה אני יכולה להוסיף אור וקדושה בעולם?

האם אני יכולה להועיל פרקטית למי שמתמודד עכשיו עם הנסיון? או לשלוח עזרה רוחנית ורגשית בעצם זה שאני כרגע ביראת כבוד אל מול העומד בנסיון

ובאמון מלא שהקב"ה נותן את הכוחות

ובהוספה בטוב ובאור בעולם…

חיבוק גדול ותפילה-

שיבולע המוות לנצח עכשיו ממש!

ונזכה להתגלות המלאה של משיח הרגע!

(השיבה: הגב' אסתי משי זהב)