ואני כמה שנים אחורה.
גלים גלים מציפים אותי, כמו דורשים שאטבע בתוכם, למרות שכבר התגברתי על הים הסוער שאיים עליי, ועל החיים שלי.
אותם גלים של זיכרונות, של טעויות, וכל מיני רגשות של צער, כאב, ואשמה, חוזרים אליי בדמות אחת, שקרובה לי כל כך.
אחי הגדול.
אותו אחד, שהיה בשבילי הדמות החזקה מכל. השמחה שלו, ההומור, וטוב הלב, כל אלה שמאפיינים אותו ועושים אותו מיוחד וייחודי.
אותו דמות שנעלם.
וגם אותו אחד,
שפגע בי בעבר כלכך. שהעליב אותי.
שהתנהג אליי בחוסר רגישות מוחלט, כשסבלתי נורא. שמשך לי בחוטים הלא נכונים, וגרם לי להתכווץ בכל פעם מחדש כשהתקרב אליי. שגרם לי לבכות לילות שלמים.
אותו אחד שביזה אותי ואת ההתמודדות שלי,
נפל לאותו בור עמוק ששהיתי בו.
כולי צמרמורת.
פתאום אני חוזרת לאותם ימים שחורים, שלא רציתי להיזכר. אותם ימים נוראים, שכולם סבל וחוסר אונים. לא הייתי אני, רק הלכתי כסומא פעם אחר פעם אחרי אותן מחשבות ומעשים שגרמו לי צער וכאב. הלכתי שולל אחריהם.
הכאבתי וציערתי את עצמי, בעצמי, לעצמי.
אני מרגישה שלא חייתי בכלל.
ואולי עכשיו זה הוא, שלא חי. רק שורד.
אולי החרק הרעיל הזה השתלט עליו עכשיו, מתעה אותו, ולא מתיר לו להתנהג בהיגיון.
הוא מכאיב ומצער את עצמו, בעצמו, לעצמו.
בדיוק כמו שהיה אצלי.
רק שלי עכשיו, יש ניסיון בעניין. ואני לא פוגעת, לא מעליבה, ולא מתייחסת אליו בחוסר רגישות.
מנסיון, אני יודעת מה לומר ובעיקר-מה לא. אני יודעת איך להגיב, ואיך להתייחס למצב.
גם אם אין לי את הקירבה הנדרשת להיפתח אליו ולעזור לו באמת. יש לי את הרצון, את הלב ואת המילים, אבל לא את הגישה אליו. ואולי.. אולי אין לי מספיק אומץ לחדור אל הכאב הענק הזה. ואני יודעת שהוא רק ידחיק את האמת, יכעס, וישתולל.
כי עכשיו הוא סובל, אפילו בלי להבחין בזה בעצמו.
אני יודעת מה מרגישים שם, ואיך הכל רגיש כלכך.
אבל אולי, למרות שאני לא עוזרת לו במיוחד, לפחות לא חורבת לו עולמות כמו שהוא חרב לי.
לא הורסת לו חיים שלמים, כמו שהוא הרס לי.
פעם, מזמן.
בכל זאת, אני לא מאשימה אותו, רק מרחמת עליו, ודואגת לו. על העבר, שהוא לא היה מספיק פיקח בהתנהגות שלו, ובהווה, עכשיו שלא טוב לו.
עכשיו שהוא במצב שאני הייתי בו פעם, וכל פעם שאני נזכרת בתקופה הזו (שלצערי לא עזבה לגמרי) רועד לי בפנים, בלב. רועד לי בגללי, בגללו.
רק ה׳ הצליח להציל אותי משם. ואני מתפללת אליו עכשיו שיציל גם את אחי.
כי רק הוא כל יכול.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
וואו, יפה. וכל הכבוד לך על הבגרות.
דיי קראתי בלי לנשום. את מיוחדת.
אפשר לשאול מה זאת התקופה הקשה הזו?
בחירה שלך אם לענות ואבין כל בחירה.
תודה
ובהצלחה. אתפלל על אח שלך. האכפתיות שלך גרמה לזה.
שייה
אין הרבה אנשים עם לב כמו שלך.
אני כבר לא יודעת.. כבר לא יודעת איך לנהוג. הכל שחור אצלי בפנים פתאום. אולי כי המצב נהיה גרוע יותר אצלו, וזה לא קל בכלל.
וואו. מעריכה.
נתת לי לחשוב על הקשר ביני לבין אחי. הוא יורד עלי הרבה, ואני?
תודה על זה.
בול אני.
דבר ראשון את מהממת
האמת שאולי זה לא כזה מדויק מה שאני אומרת כי אני לא בדיוק הבנתי לאיזה משבר התכוונת, אבל לדעתי ההבדל העיקרי בין ההתייחסות שלו אלייך בעבר לבין ההתייחסות שלך אליו עכשיו נובעת מכך שאת יודעת מה הוא עובר, את מבינה. הוא בזמנו לא ידע לא הבין לא הכיר את זה
בדיוק, זה נכון. לכן אני יכולה קצת להבין ולסלוח, אולי.
מעדיפה לא להתייחס לעניין הספציפי הזה. לא רוצה לחשוף אותו.
אבל תודה לך, אהובה. נתת לי כח.