תפריט
פעם קראתי סיפור.
על ילדה, שבחנה את הסביבה.
היא ניסתה את האנשים שהכירה במבחני נאמנות, בכל מיני סוגים.
הם לא ידעו שהיא בוחנת אותם.
הם התנהגו כרגיל. פישלו.
היא נשברה.
הֵסִירָה אמון.
בסיפור יש מוסר השכל.
לא לבחון אנשים. הם אנושיים, וחבל על האכזבה שתגרם לך.
אז למה, רבנן
אני עושה את זה
שוב. ושוב. ושוב.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
וואיייי,
אין לי מילים…
גמאני ככה
מזדהה, אולי כי התרגלת לא לסמוך על אנשים עד שמישהו ישבור לך את הסטיגמה?
זה קורה לי בתקופות
עד שאני מייסרת את עצמי להפסיק
כי זה פשוט לא עושה לי טוב
מבינה אותך..
ואני חושבת שכל אחת
בוחנת את הסביבה בצורה כלשהי
תתחילי לראות את הטוב בכל אדם
בכל אדם יש טוב ורע
ברור!
גמלך.
אם תתמקדי בטוב זה יעשה לך הרבה יותר טוב
כי אנחנו בני אדם, בנויים לסמוך על אנשים, ואנחנו גם בנויים להכשל כשסומכים עלינו.
כל אחד עושה טעויות לפעמים, נולדנו להתאכזב. אבל לפעמים כדאי ומותר גם לסלוח ולהמשיך הלאה.
כולנו לא מלאכים ומשרתים את האגואיזם שלנו, אין מה לעשות.
ככה מתחשלים.
ואי זה בולללל אני
כתבתי פה פעם—-
יש לי בעיה,
שאי אפשר לפתור בקניה .
אנשים במעגל סביבי,
ואני במבט קרבי.
בוחנת אחד אחד,
ולא מוצאת מי יתן לי יד.
מנסה מנסה,
ורק בורחת במנוסה .
לא מצליחה לתת אמון,
כי הרי הכל מתפוצץ לי בבום.
החיים ככה ממשיכים,
כולם עם הטוב שוחים.
נשארתי אני לבד,
והעיקר עם ה' אחד.
שתמיד איתו אני אהיה,
ותמיד אותי מחייה!!
😐
הי, זה לא מהספר 'שולינקה'?
אבל זו לא הילדה שבחנה;) זו פייגי בודנר, האמא החורגת.
היא בחנה את הבייביסיטר ואת הספק של הקפואים ואת השכנות ועוד כל מיני אנשים, כדי לראות אם הם ישרים ואם הם גנבו לה את כל הכסף..
ספויילר: זאת היתה שולינקה בסוף
ואוו יפה!!
אולי כי גם את מפשלת?
אני מפשלת, נכון.
ואנשים הם אנושיים, גם נכון. וגם הם מפשלים.
עדיין זה מעצבן.
אחד הקטעים היפים שקראתי כאן…
משוגעת על סגנון הכתיבה הזה.
הזדהתי… שיהיה לך בהצלחה
ואני כמובן אומר לך שתנסי למצוא את הטוב שבאנשים… וכו וכו אבל אני יודעת שזה קשה,
אז רק אומרת שאת אלופה וכתבת מדהים