אז למה באמת? /ויחי

פרשת ויחי

לפרק הקודם

פרשת ויחי! זוכרות שלפני שנה התחלנו?…
שנה שעברה עברנו על המאמר "חכלילי עיניים מיין", המאמר האחרון של פרשת ויחי. היום נלמד את המאמר הראשון – "יהודה אתה יודוך אחיך".

במאמר אדמו"ר הזקן מסביר איך מגיעים ל"יהודה אתה" – איך מגיעים לגילוי בחינת יהודה.
מה זה בחינת יהודה?

יהודה מלשון הודאה, ביטול. כמו "תודו שאני צודקת", כמו "מודים חכמים לרבי מאיר". יהודה זה ההתבטלות המוחלטת של הנשמה לגבי הקב"ה – כמו בתפילת שמונה עשרה! התבטלות כל כך בטלה שאפילו לא שומעים אותה, תפילת לחש.
כמו שמשתחווים למלך.
כמו בן שרץ לאבא שלו ורק רוצה להיות קשור אליו ומחובק איתו.
אז איך אני מביאה את ההתבטלות הזו לקב"ה לידי גילוי?

בשביל זה צריך להקדים כמה דרגות בעבודת ה':)
מכירות את זה שאתן רואות משהו? ממש מולכן? אתן לא צריכות להאמין בו. הוא פשוט שם. אתן רואות. אין אצלכן שום ספק שהוא קיים.
זה כמו שבמקום הסבר ארוך ומייגע למה איקס בשניה היא פונקציה חיובית אפשר פשוט לצייר אותה על הלוח. ראיה היא דבר מאוד מוחשי שכמעט מבטל את הצורך בהבנה והשגה.

וכשאתן שומעות משהו? זה כבר יותר רחוק. אם אני אראה אדם שמת משתיית רעל, אני לא אתקרב לרעל הזה בחיים, תמיד תעמוד לי בראש התמונה החיה. אבל אם רק יגידו לי לא להתקרב לרעל כי הוא גורם למוות… טוב, ברור שאני לא אשתה אותו, אבל יש הרבה יותר סיכוי שלרגע אחד יהיה פיתוי חזק מדי ויש מצב שאולי אני כן אשתה. הרי לא ראיתי בעיניים שלי שמישהו מת כי הוא שתה את זה!
שמיעה היא יותר רחוקה מראיה. שמיעה היא כמו הבנה – אני מבינה שזה נכון, אבל לא רואה את זה. ראיה מאמתת אצלי את הדבר. הבנה והשגה נמצאות ברמה של שמיעה בלבד.

וכשאתן גם רואות דבר מסויים וגם מבינות אותו? למשל גם רואות את הגשם היורד, וגם מבינות בשכל איך ולמה זה קורה?
אוה, הרבה יותר חזק!
זה מצב של חיבור. חיבור כמו מישהו שמלווה אותי קרוב כל הזמן. הדבר הזה ממש מאוחד איתי, הוא גם מאומת אצלי ואני גם מבינה אותו. ברור שהחיבור של ראיה ושמיעה הוא הרבה יותר עוצמתי.

שלושת המצבים האלו מקבילים לשלושת אחיו הגדולים של יהודה – ראובן שמעון ולוי.

ראובן – מלשון ראיה; אדם שעובד את הקב"ה כאילו הוא ראה אותו. ש*יודע* שהקב"ה קיים. הקב"ה הוא מציאות ממשית אצלו ממש כאילו הוא עומד מולו. הוא ממש רואה אלוקות!
גם אם הוא לא מבין, גם אם הוא לא משיג, עבודת ה' שלו היא באופן של ראיה.
ומהראיה הזו באים לאהבה, אהבה לקב"ה.

שמעון – מלשון שמיעה; אדם שלא מצליח לראות אלוקות, אבל מתאמץ כדי להבין בשכל. גם כשלא קל. הקב"ה אצלו הוא דבר רחוק יותר, כמו משהו שהוא רק *שמע* עליו.
לכן עבודת ה' שלו היא בקו היראה – הוא צריך לשמור על עצמו מעבירות הרבה יותר, בגלל שהוא לא 'ראה' את ההתנתקות מהקב"ה שהעבירה גורמת. הוא רק שמע… ממש כמו במשל של הרעל.

ולוי – מלשון ליווי; זו התורה. כשאנחנו לומדים תורה זה פועל בנו גם ראיה וגם שמיעה, גם אהבה וגם יראה. התורה מחברת אותנו לקב"ה בייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו.
ראובן שמעון ולוי מקבילים לפרשות קריאת שמע:

ראובן – "ואהבת את ה' אלוקיך", עניין האהבה

שמעון – "והיה אם שמוע… השמרו לכם", עניין היראה

לוי – "אמת ויציב ונכון וקיים", עניין התורה והחיבור (ו' החיבור שחוזרת על עצמה)

"יהודה אתה – יודוך אחיך"; בשביל להגיע לגילוי בחינת יהודה צריך קודם להקדים את העבודה של ראובן שמעון ולוי.
לכן מקדימים את "שמע ישראל" והקטעים שלאחריה לתפילת שמונה עשרה.
כי בשביל להגיע לביטול אמיתי, צריך לפעול עניין מסויים של ראיה באלוקות (לא בומבות… אפילו משהו פיצי, אבל שאני בטוחה בו בלי ספק!) עניין של יראה – סור מרע, ועניין של תורה – לימוד.

ואם אני לא שם? אם אני לא מצליחה לטפס בסולם הדרגות של ראובן שמעון ולוי?
אז מכיוון שנגמר לי המקום ואני גם כותבת את הבלוג הזה בשעה הזויה מאוד, מי שרוצה תכתבו ואולי אענה על זה בתגובות;)

צ'אבעס!

מקורות:
תורה אור פרשת ויחי מאמר ד"ה "יהודה אתה יודוך אחיך"