אוף, די כבר😣

לפחות פעם בשבוע זה קורה, צעקות ועוד צעקות ועוד קצת בכי, אוף! די כבר! נמאס לי לשמוע אותם רבים…
פשוט הרגשה של חוסר אונים, של אין מוצא, של בלבול, ובאופן כללי עולות כל מיני מחשבות…
האמת, אני כבר התרגלתי ומצליחה להכיל את זה, אבל, אחים שלי הקטנים, אני פשוט מרחמת עליהם! מה הם עשו שהם צריכים לשמוע כאלו צרחות ולספוג כזה כאב?! ועוד מההורים שלהם…
אין לי כוחות😔

הערת מערכת:

חיבוק.

אני קוראת אותך ונאנחת.

זה באמת נורא קשה וכבד לנפש לחיות בסביבה לא רגועה, בפרט כשמדברים על הורים שהם העוגן שלנו ושניהם חשובים לנו.

זה מפחיד לפעמים, מערער, מתיש.

איזה לב ענק יש לך, את חושבת על האחים הקטנים שלך.

אולי גם הם לומדים להכיל את זה כמוך? תחשבי על זה. אולי יקל עליך קצת.

הסיטואציה מורכבת כי אנחנו מחוייבות בכיבוד הורים ואין תפקידנו לחנך אותם או להעיר להם. וגם, לא תמיד אנחנו מבינות את המורכבות של הקשר ולכן לא מתאים להתערב בד"כ.

מצד שני, גם להם יש מחוייבות כלפינו, ויכול להיות שיהיה נכון עבורך לשבת עם אחד מהם בדסקרטיות ולהסביר כמה קשה לכם הילדים לחוות את התקשורת ביניהם.

פשוט לבקש שיעשו מאמץ לא לריב לידכם.

רק את  יודעת אם זה רעיון מתאים עבורך.

הרבה כח! ומאחלת לך שתבני את הבית שלך כשהוא נעים ויציב ושליו עבורך ועבור הילדים שלך בע"ה.

לסיום, מצרפת בשבילך קישור לתגית "מריבות בין ההורים". אני חושבת שיתרום לך לקרוא קצת התמודדויות דומות וגם תגובות חכמות של גולשות מכל מיני תקופות באתר.

לחצי כאן: מריבות בין ההורים