אדון אבדון בשוק האפור

משל שכולו מציאות חיים
שותפותיי הנכבדות!

הטקסט שלפניכן הינו פרק אחד מתוך שניים.

שאו עיניכן אל המשל, חשבו עליו, נמשלו (מלשון נמשל) אותו כאוותכן.

מחר יעלה בע"ה ההמשך…
 

היו היה איש עסקים רגיש.

חכם וחזק היה, מוכשר ושאפתן. כל המעלות.

ביום עשה ופעל, בלילה חלם ותכנן.

חלומות גדולים היו לו, לבנות ולעשות עוד ועוד.

בשביל לעשות צריך כח. ואמונה. וכסף.

וכך מצא עצמו האיש הרגיש מתהפך על מטתו, מתייעץ עם כוכבים:

"מאיפה אמצא לי עוד מזומנים?"

"הרי רוצה אני ומלא כוונות טובות ליישם ולהתקדם, אך מצב החשבון שלי אינו מן המעולים,

וכדי שירשרשו בו מרשרשים, צריך לעבוד כה קשה."

"ההא" נאנח. "לעבוד קשה זה…. קשה".

חלף לו לילה ובא היום, ואיתו רגעים מלאי עשיה, עסק והתמודדות.

בניינים חדשים שיש לבנות, עוד ריהוט ועוד שיפוץ.

ושוב חוזרות התהיות: "מהבנק ללוות? להוסיף עוד שעות?"

אויש, אם מהבנק לווים, צריך ערבים, וצריך חתימות.

ואח"כ צריך לעבוד קשה להחזיר את החובות…

"אני לא אוהב לעבוד קשה. אני כן אוהב לעבוד קשה".

הסתבך קצת עם עצמו.

"יש לי סיפוק מעבודה קשה, זה נכון. אבל לפעמים מתחשק…

למצוא איזה פטנט.

איזה אוצר תחת הגשר, איזו ירושה מרשימה.

משהו מהחלומות,

מהספרים,

מהדמיונות."

הולך הוא נמרץ, ראשו מקדיח במאמץ.

טרוד האיש הרגיש.

חש ללא מוצא.

והנה, על כתיפו נחה יד כבדה.

"סליחה אדוני הנכבד, מדוע אתה כה מוטרד?

אולי אוכל לעזור, אומרים שיש לי שפע בלתי נגמר…"

הרים איש עסקינו החביב את עיניו בתקווה ושאל:

-"אתה אלוקים?"

-"הי הי, לא חייבים להגזים. אבל… גם לי יש מה להציע".

וככה בהתחמקות קלה קלילה וחיננית,

הציגה הישות העלומה בפניו את התכנית.

-"שמע חביבי, איש רגיש ומקסים, על השוק האפור שמעת?"

-"השוק האפור?" אימה בעיניו "אומרים ששם יש פושעים!"

-"למה ככה להכליל?" התחסד המציע.

"לי דווקא יש היכרות נחמדת עם ישויות מהשוק האפור,

טיפוסים זורמים שלא שואלים שאלות

ופשוט – מעניקים לך שטרות!"

-"כן, אבל זה לא ייתכן" האיש שלנו עסקים מכיר היטב, אינו טיפש כלל וכלל.

"שטרות שטרות. שטרות חייבים להחזיר. ויש תנאים. במה הצעתך שונה מהבנקים?

הרי בסופו של דבר לעבוד אהיה מחוייב, ולהחזיר עד הפרוטה".

-"שמע, אתה שואל מידי הרבה שאלות, בזמן שיכולת כבר לסגור עוד עסקאות.

הנה קח ולך. קח!"

-"אבל…"

-"חבל על כל מילה! לך חלק לנזקקים, לך וייצר עוד עסקים, תבנה עולמות. עוד נדבר…"

*

וכך נשאר לו האיש המקסים העובד והחולם,

אוחז בידיו שטרות חיים ואמיתיים למראה,

שאפשר פשוט – למשש. ולממש.

תהה עוד רגע ושניים האם לחשוד?

האם זה צעד שיגרום לו למעוד?

ואז נזכר בחלומות, בבניינים, באינספור תכניות,

ורץ מהר לעשות ולעשות. עם השטרות!

למה להכביר במילים גם אם יפות הן?!

כולנו נבונות ויודעות את המעגל – כשהוא מתחיל לאן הוא מסתובב.

כי ברגע שהגדיל מיודעינו את עסקיו בכסף שאינו שלו

והונח לבטח ובמהירות בידו –

קשה מאוד היה לו לוותר בפעם הבאה,

כשהישות המרשרשת והמזומנת הציעה לו עוד הצעה נפלאה.

וכך קיבל עוד מתת ורץ קדימה.

וכן, נכון. הוא ידע שצריך להחזיר, ושבשוק האפור לוקחים ריביות-שחיטה.

ושכל יום שעובר,

מגדיל את חובו ללא היכר.

אבל, הוא התרגל לסמוך על הזמינות של השוק.

על כמות השטרות.

על החיוכים המזוייפים והזרימה השקרית.

מידי פעם תקפה אותו חרדה, הוא ידע שיש לו חוב עצום והרגלים מגונים.

ויום יבוא והוא יידרש להחזיר הכל ואין לו. אין לו ממה.

כי שעות היממה מוגבלות הן, ואפשר להספיק בהן עבודה עקבית ותמה,

אבל לא התעשרות מהירה.

והוא – להרוויח מעבודה קשה וישרה קצת שכח. צריך תזכורת.

ולחזור לדרך הישנה והטובה, שדורשת רישום מדוייק, אמת ויושר –

זה מצריך לנתק את הקשרים עם מה-שמו שמופיע בכל הזדמנות עם שטרות חדשים.

אוי, ולהחזיר את החוב…

וזה כואב וכבד לעסוק בכאלו דברים.

אז כדי להשכיח מעצמו את מצבו האמיתי, הוא קיבל עוד מצלצלים ועוד…

לא. כבר לא עשה זאת בשמחה.

פשוט עשה זאת.

פשוט עשה.

ולא חשב, ולא הרגיש.

התייבש לו ליבו של האיש הרגיש, התחפש לאבן.

ואז הגיע יום החשבון ואתו אמירות טורדניות:

-"אז מה עם הכסף? מחר כאן ניפגש ותביא הכל ומיד"

-"עדיין לא הבאת? טוב, נראה כבר מה לעשות איתך"

-"אתה יודע מה? לא צריך שתחזיר כסף, פשוט מכור לנו את נשמתך!"

ולא רחק היום שמצא עצמו האיש והתכניות, במרתף טחוב, עמוק ושחור.

לא ראה מי מולו אבל נכנע בהחלט לחוזה העסקה המרושעת:

"שמע חביבי אתה איש נחמד, אבל להעניק לך הענקנו רק עבור תמורה!

כן, ידענו שבשום מקום לא תמצא מענה כה מהיר, ובקלות תתרגל עד שלא תרצה להפסיק,

וכך תהיה לנו עבד עולמים.

וזה בעצם מה שרצינו מתחילת הימים!

ידוע ידענו שאם תחליק לתוך הרשת, נרוויח את נשמתך המלוטשת.

וזה רווח הו הו! שווה יותר מכל השטרות שקיבלת!

איך את המזימה הזו לא הבנת???"

וכך היה אותו איש רגיש, חכם ומוכשר,

כלוא לבטח בצינוק מושחר.

לא רואה מימין ומשמאל.

לא זוכר את ימי הטוהר והזוהר.

וגם כשנזכר – לא מוצא בעצמו כח או מוח…

לגשש לעצמו דרך יציאה מבור האשליות…

רק מבחוץ עמדו חסרי אונים וכאובים, חבריו הטובים.

הם ראו וידעו, דיברו ותמכו, חיבקו ושכנעו,

זעקו והזכירו…

וכעת עמדו ותהו בלב ריקן ונשבר –

איך נשבתה לה נשמה זוהרת ויפה זו באשליית השאול?!

ואיך נוכל אנו לעצור את השקר מלגזול נשמות?

ולמנוע מהישות המכליאה, למצוא לעצמה עוד קרבנות תמימים –

בעלי נפש רגישה???

*

עמדו ולמדו. והשכילו. והחליטו בלב אוהב ומואר:

להעצים את עבודתם ביושר ובהשכל.

לא ללוות חלילה משום נוכל.

ולשמוח מאוד בכל פועלם –

כדי להיות דוגמא חיה לעבודת-עולם.

למקור האור שעולה לבטח.

שמצריך השקעה – אך קונה חופש נצח!
מיהו האיש? מיהי הישות? מהם העסקים ומהם השטרות?

מהו השוק האפור והיכן הוא הבור השחור?

ומהי האשליה…?