תפריט
החיים שלך בסדר אחרי הכול.
אני עייפה מדמעותיכם
בני האדם
כמה עוד תמשיכו לבכות.
נמאס לי מלבבות שבורים
ודם
תתחילו לחיות.
זה לא קשה להאמין בעצמך
אז למה אתן מתעקשות
לא חייב תמיד להיפגע
יאללה תהיו קשוחות.
חברים בסוף עוזבים
סודות טבעם להתגלות
הלב לא עשוי מסוכר
למה אתן נמסות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
22 תגובות
וואו.
זה הגיוני כל מה שאמרת.
אבל הרגש פחות שואל.
את יודעת…
כתיבה מהממת!
אהה. שאלה קשה.
ואת כל כך צודקת, שתדעי!
את צודקת,
אבל….
טוב דבר ראשון אי אפשר להתעלם מהכתיבה – מהממת!
את כותבת יפה ממש!.
דבר שני –
את יודעת?
אלוקים ברא פה המון סוגים של אנשים בעולם.
חלקם אדישים. חלקם עצבניים. חלקם לחוצים. חלקם דברנים.
וחלקם (בנוסף להכול)- רגישים.
ומתוך כל הרגישים האלו – יש יותר רגישים.
אותם אנשים לא תמיד יכולים לשלוט על הרגש שלהם. על הבכי שמגיע להם מהר מאוד.
הם לא יכולים להיות קשוחים כל הזמן כי זה לא הם.
הם צריכים את ההתפרקות, את הבכי. בשביל לחיות.
לשאול אדם רגיש (ובעיקר בעיקר רגיש אובר)- למה אתה נמס?
זה כמו לשאול בנאדם אילם – למה אתה לא מדבר?.
כי ככה האדם הזה בנוי. ככה הוא חי.
ככה העולם.
פשוט ככה.
(ד"א בכלליייי נשים הרבה יותר רגשניות מגברים… זה בנוסף לכל).
כל מילה
(כולל המחמאות על הכתיבה?)
התשובה תמונה בתחילת השיר במילה 'בני אדם'
אהבתי את הצורה שכתבת את זה…
אבל מה לעשות שאנחנו רגישות לא בידיים שלנו והלב לא יכול להתפוצץ מכאב!
זה המוח אומר. והוא קר וקשוח והכי צודק שבעולם.
לב, לא קשור לטיעונים הגיונים. הוא והם רחוקים אחד מהשני כרחוק מזרח ממערב. וכשהלב רוצה לבכות (ונותנים לו..) לא משנה לו אם זה הגיוני/ לא. זה הרצון שלו כרגע וזהו. כרגע, העולם הקטן שלו התרסק- ואז מה שזה רק חברה אחת שעזבה או סוד קטן שהתגלה- אז הוא מוציא את הריסוק בצורת בכי.
ותכל'ס, בסוף (ואני הכי צריכה לומר את זה קודם כל לעצמי…), בכי משחרר. משחרר את הרגש, נותן להרפות. כשהלב רוצה לבכות, בכי זה דבר טוב.
זה קשה להאמין בעצמך.
מבינה שנמאס לך.
אבל אין לך זכות לזלזל.
ראית את הלב שלי פעם שאת בטוחה שהוא לא מסוכר?
לא התכונתי לזלזל
אני פשוט מאמינה בחוזק שבנו.
מאמינה בו לגמרי.
והלב שלך רגיש מאוד אבל חוזק יש בו ואם לא עכשיו אז בעתיד תגלי את זה.
את… התכוונת אליי?
אחרי הכל את צודקת, וזה חשוב לזכור לשים את החיים בפרופורציות.
אבל- אסור לנו להתעלם מהרגשות שלנו… ללכת לקיצון השני זה גם לא טוב…
מכירה את הסיפור על הילד שנהרס לו מה שהוא בנה ואדם חכם אחד (נראה לי זה היה איזה רב…) שההתייחסות של ילד למה שהוא בנה, זה כמו ההתייחסות של אדם מבוגר לספינות שלו שטבעו בים… כל גיל ומה שחשוב לו, מה עבורו זה כל החיים ומה משמעותי… כן, בגילאים שלנו יכול להיות מאד קשה חברות שנפרדות! וזה לגיטימי, זה מה שמעסיק את הבנות בד"כ… כמובן לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וחייבים לשים לב להיות מאוזנות, אבל זה בסדר גמור להתחרפן ממה שאמור לחרפן אותנו בגילאים שלנו.
ב'אנה סמויה ללייייייייקקקקקק????
זה נכון ולא נכון…
אעע ווואו קודם כל את די צודקת והשיר מושלם ומהמםםם!!! אני נגיד אוהבת לקחת ברגישות כל דבר וממש מנסה להפסיק עם זה… אבל…
כשאת אומרת "חברים בסוף עוזבים" אני מסכימה, אבל יש לי צביטה כזו בלב. אני לא אפתח פה את כל הסיפור, זה פשוט ש… עד שאת לא יודעת באמת מה קורה לאחר, את לא יכולה להרגיש אותו.
אפילו שיכול להיות שגם את עברת את זה ואני סתם קטרנית, נו שוין 🙂
פוסט מושלם!!!!
מתאים לאליזבט וואי..
ככ אהבתי, ניערת אותי
תודה
שומרת את זה.
טוב להיות קשוחים.
שייה
"נמאס לי מלבבות שבורים"
גם לי..
"זה לא קשה להאמין בעצמך"
זה כן…
"לא חייב תמיד להיפגע"
צודקת..
"חברים בסוף עוזבים"
תכלס….
"סודות טבעם להתגלות"
נכון… וזה כ"כ חבל!
"הלב לא עשוי מסוכר"
לי מרגיש שכן…
"למה אתן נמסות."
כי לא מבינים אותי..
נחלשתי
"נמאס לי מלבבות שבורים"
גם לי..
"זה לא קשה להאמין בעצמך"
זה כן…
"לא חייב תמיד להיפגע"
צודקת..
"חברים בסוף עוזבים"
תכלס….
"סודות טבעם להתגלות"
נכון… וזה כ"כ חבל!
"הלב לא עשוי מסוכר"
לי מרגיש שכן…
"למה אתן נמסות."
כי לא מבינים אותי..
נחלשתי
[אהבתי ת'כתיבה שלךךך]
ולמה את מדחיקה הכל?
וואי מסכימה ממש
היום כל הזמן חופרים "לא להדחיק", לשחרר"
ואני ממש לא חושבת שזה ה-פתרון לפתור התמודדויות,
לפחות לא לכולם.
אני שונאת שאומרים לי על מה לבכות ואת סתם בוכה..
אבל את צודקת, חברים עוזבים וביי אבל זה לא אומר שאסור לבכות…
כן? ככה את חושבת?
אחרי שתדברי איתי אולי תחשבי אחרת
מממ…
ככה