תזמורת, אמונה ותודה

לימדת אותי דבר עצום לחיים
לך יקרה..
רציתי לומר לך תודה.
לימדת אותי דבר עצום על החיים.
סיפרת לי על אמונה חזקה שהייתה בך. והחזיקה אותך תקופה כל כך ארוכה. על כמה שהאמונה הזו הייתה מוחשית, כמה שדמיינת את הכל. איך שהאמנת. פשוט האמנת. ואני? לא הבנתי איך אפשר. איך אפשר להאמין. כשהאמונה שלי כל כך מתנדנדת.. כל כך לא יציבה, כל דבר קטן מערער אותה. ואני כל כך עובדת עליה.. ואז המשכת לספר.. וסיפרת איך הכל התנפץ לך. איך האמונה נעלמה, ואיך כבר אין שום דבר. איך איבדת את כל מה שהיה לך, את הדמיון, את האמונה הזו שהכל לטובה, שהכל עוד יהיה בסדר, ששום דבר לא ייפגע.
ואני כאבתי, כל כך כאבתי.. והתפעמתי מהכוח המטורף הזה שלך, שנתן לך להמשיך בחיים.
ואת המשכת. ואמרת שאת עדיין מאמינה, ואוהבת. ובטוחה שהכל טוב. והאמנת. באמת האמנת.
ולימדת אותי דבר כל כך יקר..
לימדת אותי שלתזמורת הזו שקוראים עולם יש מנצח. והוא רק זז, לא שומעים אותו. נכון, זה קשה וכואב, והיינו רוצים לשמוע את המנצח, שיסביר לנו למה הוא מזיז ככה את הידיים שלו ולא אחרת.. אבל הוא לא מדבר. רק מנהל. ומנגן אותנו, את המנגינה המדהימה הזו שנקראת חיים.
ולפעמים אנחנו לא מבינים למה הוא אומר כך ולא אחרת. ולפעמים אנחנו מאבדים את היקר והחשוב, כי הוא אומר, והוא רוצה, ואין לנו דרך להבין איך.
אבל צריך לזכור, שהוא המנצח. הוא יודע מה הכי נכון לנו, מה הכי טוב ואמיתי. מהי האמת.
לימדת אותי שהאמונה שלי בזה שהוא מנהיג דווקא ככה, ולפעמים גם מכאיב לי, לא צריכה להעלם כי הוא הכאיב. היא צריכה להיות שם כל הזמן. כי אני יודעת שהוא יודע הכי טוב.
הוא המנצח.
אז פשוט..
תודה ♥