תפריט
זה מה שעוזר לי
תגידו שאני גאוותנית.
תגידו שאני צבועה.
תגידו שאני חיצונית.
לי זה לא אכפת.
כי כל עוד הגאווה והצביעות- גורמת לי לעשות דברים טובים,
אני אמשיך כך.
וכל עוד המחשבה שאני צבועה- תרחיק אותי מדברים טובים,
אני אתעלם מכך.
נכון שזה בינתיים לא מספיק פנימי.
נכון שזה לא ממש ממש חלק ממני.
אז אני צבועה. אז מה?
תכל'ס, אני עושה את מה שצריך.
זה מה שחשוב.
ו..אל דאגה, הפנימיות בשאיפה :).
מסופר על חסיד של אדמו"ר הזקן שמעולם לא חטא, מרוב גאווה.
כי כל פעם שהתחשק לו לעבור עבירה, אמר לעצמו: "לא מתאים, אני חסיד. ואני אדם מכובד. ואני בן של…" וכך, מרוב גאווה הוא אף לא הגיע לידי חטא.
אז כן, גם לי הגאווה לפעמים עוזרת. אני יודעת שאני שליחה. אני יודעת שאני בת של… והעיקר העיקר, אני יודעת שאני חסידה של הרבי ובת של הקב"ה.
וזה מה שמונע ממני, לפעמים, לעשות דברים לא מתאימים.
אז תגידו שאני גאוותנית וצבועה.
לי זה לא איכפת.
אני יודעת, שאני בדרך הנכונה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
?
!
!
מהה? זו אחת הישנה??
למה?
לא ידעתי שאני ישנה 😉
אהה אחת- מושקי, זו לא את?
אני זאת אני 🙂
את צודקת בעיקרון
אבל לא צריך להתגאות בגאווה
יש הבדל דק בין גאווה.
לבין להיות גאה במה שאני.
אני משתדלת להשתייך יותר לקטגוריה השניה.
זה נראה לי קשה לעשות משהו בצורה לא פנימית ולהתמיד בזה – זה כאילו… את חיה חיים של מישהו אחר… זאת לא ההרגשה שלך?
מצד שני, בתכלס את כן עושה את מה שאת מאמינה בו, עובדה שאת מרוצה מעצמך שאת עושה את זה.
יפה,
בשורה השניה ענית על השאלה 🙂
ברור שאני מאמינה במה שאני עושה,
אחרת לא הייתי עושה את זה, אפילו לא בתור "בת של..".
אבל זו לא סתירה לזה שה"גאווה" עוזרת לבחור בדבר הנכון.
כי לא תמיד לבחור בנכון, גם כשאני מאמינה בזה.
ממש יפה אחת! דווקא את נשמעת חסידית פנימית כזאת כמו של פעם? תמיד אני מחכה לתגובות שלך
לא הבנתי יש כמה אחת?
חושבת שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה, אם את שלמה עם עצמך. בלי להתחשב במה יגידו
תודה על האישור.
זה בדיוק מה שאני עושה 🙂
ולפעמים ההתחשבות במה יגידו, עוזרת לי לעשות את מה שאני רוצה באמת.
דיי מזדהה איתך:) טוב לדעת שאני לא היחידה שעושה וחושבת ככה! בדכ לא ממש מעלים אתזה;)
לא יודעת מה אתן חושבוות, אבל לי- זה עוזר.
ממש אהבתי תסיפור. ואם מספרים אותו והוא די ידוע, כנראה שאין בהתנהגות הזו משו רעעע!
למה, כל מה שאתן עושות, זה נטו למטרות הנכונות, בפנימיות? לא מעורב אינטרסים, חיצוניות? באמת מעניין אותי לדעת;)
ואגב, גאווה זו נראה לי, קליפת נוגה. (תעירו אם אני טועה) פשוט צריך לדעת להשתמש בו לדברים ולמטרות הנכונות!!!
הרבי מספר את הסיפור הזה 🙂
והרבי מספר את זה כהוראה בעבודת ה'.
הלוואי שהגאווה תוביל אותנו באמת לדרגה של אותו חסיד 🙂
אוקייייי
כיוון חשיבה חדש,
את די צודקת.
באתי לכתוב שאני לא כזה טיפוס, אבל נזכרתי בכל מיני מצבים שפעלתי ככה.
צודקת מאוד.
תודה על הפוסט:)