תביאו עשרה אנשים שיצעקו משיח

אנשים שעד לפני שעות ספורות חיו לגמרי פתאום נעלמו מהנוף. אף אחד לא יודע מתי הוא ימות, אבל דבר אחד בטוח כל אחד צריך להשאיר רושם. לא משנה בן כמה הוא ומה הוא עשה. יש נשמות שצריכות רק לידה ויש נשמות שצריכות 120 שנה. יש כאלה שמתו צעירים בני שלושים, יש אחד שמת בשביל שבחור אחד יחיה, יגדל והתחתן. ויש 45 מתוכם חצי בגיל העשרה עלו בסערה השמיים בהילולה של צדיק נשגב.

לפני חודש הייתי בהילולה של הבבא סאלי בנתיבות, עברנו ליד בית החיים ושם ראינו את חלקת הילדים, תינוקות קטנים. הייתה שם מצבה שתפסה את עיני, היא הייתה קטנה וישנה. ישנה ומעלה אבק, ולידה מצבה ממש חדשה לא יותר משנתיים. ההבדל בין השתיים לא היה שונה. שני ילדים שסללו להם דרך בחיים, והם זכו ללכת מיד בדרך האחרונה חזרה למקום הנשמה.

חשבתי באוטו רגע על הפיגועים שהיו בזמן האחרון, אמהות מכל העולם מרגישות כך. מכל הדתות והגוונים. אבל רק אימהות יהודיות יודעות שהנשמה עלתה חזרה למעלה. הוחזר הפיקדון שנלקח, אבל היא השיבה אותו יהודי. מחונך לדרך התורה והמצוות. החודש עלו שני זוגות אחים, משפחות בוכות, אין איך לנחם, חוץ ממנחם שבעזרת ה' כבר יבוא. נקרא נצעק למשיח והוא יבוא. שטל המתים ותחיית המתים יקרו בקרוב ממש.

חוץ מאשר לראות דמויות החקוקות בליבנו בשל היותנו יהודים, שמות שנחרתו בדם ואש על לבבותינו הרכים. כל גן שעשועים נקרא על שם נופל. כל רחוב חשוך נקרא על שם חלל. וכל פעם נזכרים מחדש בכאב ואף אחד לא מנסה לרפא. לכולם יש את אותו חור. למי גדול, למי קטן יותר, אבל לכולם יש חור ואין תרופה לזה. ה' מקדים ת'רופא למכה אבל אנחנו לא רואים אותה. העיניים שלנו רואות שכול ומוות אבל ה' מנהל את עולמו הכי טוב. תמיד לפני השחר חשוך נורא. ככה גם עכשיו ב"עקבה דמשיחא" ה' רוצה שנצעק: "משיח"

"אם יביאו עשרה אנשים שרוצים בכל לבם משיח הרי הוא יבוא מיד ממש"