שלא לשמה /51

ישראל

לפרק הקודם
ישראל
שייני מסדרת את הבית של אמא שלה. דבורי התקשרה אליה והודיעה לה שהיא תחזור לבית כדי לארגן את הילדים לשבת ולהכין להם את האוכל שהם אוהבים. שעתיים לפני שבת היא כבר תחזור לדובי עם יהודה.

דינה התנדבה להיות איתם בשבת. היא ואמא שלה ישארו ביחד בשבת והם יבקרו את דינה והילדים של יהודה בצהרי יום השבת, זו התוכנית.

שייני מניחה את המטאטא ונכנסת למטבח להכין את הסלט חצילים.

אתי נכנסת אחרי כמה דקות למטבח, מוציאה מהמקרר את העוף ומניחה על השיש. "שייני הבית נקי ממש, תודה" אסתי מחייכת אליה.

"בשמחה אמא" היא חוזרת לחצילים.

"רוצה לדבר איתי? את יודעת, שחנ"ש כמו שהיינו רגילות לעשות לפני שנחתנו אצל יהודה". אסתי מחייכת, מכירה את הבת שלה.

שייני מחייכת "אני כבר מפחדת לחפור לך"

"זה לא יקרה" אתי מניחה יד על היד העדינה של שייני.

שייני מחזיקה חזק את הדמעות שלה "הייתי בטוחה שיענקי ירצה להמשיך…" היא מצאה בו את כל הדברים שרצתה ירא שמיים, למדן עם מידות טובות, לא גאוותן מידי, אחד אכפתי עם שמחת חיים.

הם נפגשו פעמיים ואז קרתה התאונה של דובי והם הפסיקו, בעצם לפני התאונה ההורים שלו כבר הודיעו שהם יעצרו לבנתיים את הפגישות.

שייני כבר התרגלה לאמירה הזאת, היא שמעה את זה מעוד כמה אנשים, זאת לא הייתה הפגישה הראשונה שלה, גם לא השנייה והשלישית. אבל הפעם זה היה כואב מתמיד.

מיד אחרי שבררו על אבא שלה והגיעו לשלב שמדברים עם האב הם מיד נסוגו. יותר נכון לומר שאבא שלה גרם לזה שהם יסוגו. הוא רצה בשבילה את השפיץ של הישיבה, אבל לשייני זה לא היה מתאים, אף אחד מהבחורים לא היו מתאימים.

אבא שלה תמיד אמר לה שהוא רוצה בשבילה את הבסט, אבל היא תמיד התרגזה עליו ואמרה לו שהיא לא מחפשת שלמות, היא מחפשת אדם שיהיה לה לבעל טוב ולאבא טוב לילדים שלה. זה הכל.

"שייני, יענקי אמר בסך הכל שהוא רוצה לקחת הפסקה, כנראה בגלל שהוא הבין שאת עסוקה עם הילדים של יהודה וזהו" אתי התפעלה מאוד מיענקי, הוא היה עדין וצנוע, בדיוק כמו שייני.

"אמא באמת. לא היה להם נעים להגיד שהם לא מעוניינים אז הם הודיעו על הפסקה. עובדה שהם לא יצרו איתך עוד קשר" שייני מסובבת את החצילים לצד השני.

"בטוחה?"

"לא יודעת"

"את מעוניינת להמשיך להפגש?" אתי שואלת בעדינות. אם היא תרצה היא מיד תתקשר לשדכנית שתמצא לה משהו אחר. למרות שהשדכנית התחילה להתייאש מהם.

"לא יודעת. אני ממש הרגשתי שהעניין עם יענקי ימשיך. הרגשתי שזה הוא" היא מנגבת את הדמעות.

אתי נאנחת, היא גם הרגישה שאהרון זה הוא, היא מנערת את המחשבות שלה "שייני, את לא יכולה להכריח אותו. תני לו לחשוב עוד קצת, אם זה הוא באמת השם ידאג לזה שהוא יחזור" היא מחייכת לה, מוציאה מהמגירה סיר, מניחה בתוכו את העוף.

"אמא, את חושבת שאני הבעיה?" שייני שואלת מסתכלת על אמא שלה, העיניים שלה נוצצות.

"מה פתאום?!" אתי חשבה על זה בהתחלה אבל אחרי עוד כמה פגישות היא הבינה ששייני לא הבעיה, אלא אבא שלה "שייני מותר לך לא לוותר על המידות והתכונות שאת רוצה שיהיה בבעלך לעתיד. שייני תני להשם לסדר את העניינים. הוא השדכן הכי טוב שיכולת לבקש"

שייני מחייכת, חוזרת לחצילים. הטלפון שלה מצלצל. היא מנגבת את הידיים שלה במגבת ונגשת לטלפון שלה. אבא. היא מנתקת.

"למה את לא עונה?" אתי מעלה את האש ומוסיפה כמה תבלינים, ומרימה את הראש לשייני.

"לא רוצה" מה היא תגיד לאמא שלה.

אתי מושכת בידיים חוזרת לעוף.

"זה היה אבא" שייני מסתכלת על אמא שלה, מבינה שהיא לא התנהגה בכבוד, לאמא שלה כמובן. אצל אבא שלה נגמר לה טיפת הכבוד.

"מה?" התבלין נופל לה מהיד. אסתי מבינה שהיא נבהלה יותר מידי, היא מנגבת את השיש.

"כן… נכון מוזר?"

"האמת שלא ממש. את יודעת נראה לי שאבא שלך מעוניין להשתנות"

"מאיפה לך?"

אסתי מהססת "כשנסעתי לדינה, דיברנו קצת, דינה ספרה לי שאליהו ממש כעס על אבא שלך שהוא לא נסע לבקר את יהודה ודובי, ושהיא ואליהו הבינו שהם לא התנהגו בסדר ליהודה ודבורי"

"באמת?!" לא מתאים לאחים שלה.

"כן, ואז מישהו דפק בדלת, זה היה אבא שלך"

שייני מחזיקה את הלב שלה "אני בהלם, מה הוא עשה אצל דינה? אוי ואת היית שם, אימלה" כמה מביך, היא מדמיינת את הפרצוף של דינה ופורצת בצחוק.

"מה מצחיק?" אתי לא מבינה מה עובר על הילדה שלה.

"לא סתם. סליחה" שייני נרגעת.

"טוב, בקיצור הוא הציע לבוא לשמור על הילדים של יהודה קצת, במקומי"

"באמת?!" מה זה החדשות ההזויות האלו?

"כן" אתי מחייכת "נראה לי שכדאי לך לחזור אליו, הוא בטח מצטער"

"ממש לא. אני לא מוכנה לדבר איתו" שייני נחושה "הוא מספיק גרם לי עצב. ועם כל הכבוד לשינוי שלו ובאמת כל הכבוד, אותי זה לא מעניין"

"שייני?! זה אבא שלך. לא סתם איזה איש" היא לא מזהה את שייני.

"בסדר אני אחזור אליו" היא מחייגת בחזרה לאבא שלה. בחוסר חשק מופגן.

"הלו? שייני?" אהרון שמח לראות ששייני חזרה אליו.

"כן" היא עונה בקרירות.

"מה שלומך?" הוא מנסה לפתוח בשיחה נעימה.

"ברוך השם"

"איפה את בשבת?" הוא מנסה בכיוון אחר.

"בבית עם אמא" שייני לא מאמינה שאבא שלה הוא הדובר מעבר לקו. זה קול יותר מידי רך. אבל זה לא משנה לה. היא נשארת בשלה, קרירה כקרח.

"יופי". אהרון בולע את הדמעות שלו, "איך מתקדמים העניינים?" הוא מסיים את המשפט ומיד נושך בלשונו, הוא טעה.

"כרגיל, רווקה. אף אחד לא מעוניין בי. הם לא מספיק מושלמים" היא שולחת לו ארס.

"אני מצטער שייני, באמת שאני מצטער. אבל מה עם יענקי? אמרת שאת ממש מתחברת אליו״.

שייני בוכה "אבא, מה אתה רוצה ממני? יענקי לא מעוניין להמשיך, בסדר? כמו כל שאר הבחורים. הוא לא מספיק מושלם"

"שייני", אהרון מנמיך את הקול "הבנתי שמושלם זה לא הכל בחיים. אני ומרים מתפללים עליך שתמצאי את החתן שיהיה לטובתך. שבת שלום מתוקה" הוא רוצה להוסיף שתמסור גם לאמא שלה, אבל זה לא מתאים, הם גרושים.

אהרון רוצה שגם אתי תדע שהוא השתנה ושהוא מצטער. הוא מנתק. הוא בוכה. הילדים שלו לא מעוניינים בו. הלב שלו מתכווץ.

צליל הניתוק נשמע יותר גרוע מהקול של אבא שלה, לשם שינוי. אמא שלה צדקה הוא באמת השתנה.

אתי מסתכלת על שייני, אבל לא שואלת שום דבר, אם היא תרצה היא תשתף אותה. זה אבא שלה.

שייני חוזרת למטבח מבולבלת "הוא אמר לי שבת שלום" היא מדברת,אבל המחשבות שלה נודדות אל אבא שלה.

"מה?"

שייני מבינה שהיא לא מדברת בהיגיון "הוא מסר לי שבת שלום אבל בנועם. לא יודעת מוזר כזה. הוא גם אמר שמושלם זה לא הכל בחיים ושהוא רוצה בשבילי בעל שיהיה לטובתי". שייני מסתכלת על אמא שלה "זה בטוח לא היה הוא…" היא מסתכלת על הטלפון שלה, מסתכלת ביומן השיחות, המספר באמת של אבא שלה.

"זה כן הוא". היא המומה.

אתי צוחקת "אמרתי לך".

© כל הזכויות שמורות