"שותפות להשכרה" / 14

אלי כותבת ממש מהמםםם נכון?!

לפרק הקודם

תקציר הפרקים הקודמים:

(אלי)

נשק מוברח לארץ ממצרים דרך סיני על ידי כנופיית סווארכה שמקום מושבה הוא סיני.

במטה המוסד, ספרינגפילד מגלה שיש סוכנת שמעבירה מידע לאויב וזאת הסיבה שהמוסד נכשל בפעולותיו נגד הכנופייה. כאשר השב"כ מתוודע לכישלון המוסד הוא דורש שיתוף פעולה, ורינה, סוכנת שב"כ, נשלחת למטה המוסד כדי שתעבוד יחד עם סוכנות המוסד לסיכול הברחות הנשק.

במבי מגלה לגל וגלידונית שהיא שיתפה פעולה עם הכנופייה בגלל שאיימו עליה שיפגעו באחותה נוי. הערבים חטפו את נוי ופצעו אותה. בסוף הסוכנות מצאו את נוי וחילצו אותה.

נוי מאושפזת בבית הרפואה. הרופאים אומרים שרגליה יהיו משותקות לכל החיים.

גלידונית לא מצליחה להתאפק ומגלה לרינה שבמבי בגדה. ספרינגפילד במטה שומעת על כך.

במבי נלקחת לחקירה, ספרינגפילד חוקרת אותה בקשיחות. בסוף גל משכנעת את ספרינגפילד להסכים לבמבי ללכת לבקר את אחותה נוי בבית הרפואה.

רינה מהשב"כ מציעה לאלי וספרינגפילד לאיים על במבי שכל עוד היא לא משתפת פעולה בחקירה נוי אחותה סגורה בחדר בבית הרפואה ואף אחד לא יכול להכנס אליה.
(אלי)

במבי נכנסה לתוך חדר הישיבות במטה המוסד בעייפות לא מוסתרת. המראה של נוי החיוורת, שוכבת דוממת על מיטת בית הרפואה בעיניים עצומות ומחוברת לאין ספור חוטים, עמד מול עיניה ולא נתן לה מנוח.

היא ידעה שהיא לא תוכל להסתיר את סודה לנצח אחרי שכולם יודעים על הסחיטה שלה.

ספרינגפילד ואלי לא טיפשות. אחרי שהן הבינו שהיא מסרה מידע כדי להציל את חייה של נוי, השאלות הראשונות שלהן יהיו דרך מי המידע עבר ואם יש משתפי פעולה נוספים מתוך כוחות הביטחון. ואז, היא תהיה חייבת לגלות להן מי הבוגדת האמיתית.
"שבי על הכסא", אלי פקדה עליה והתיישבה מולה, מביטה בה במבט חודר.

במבי ניסתה להתנתק מהפחד שאפף אותה, מהחרדה ממצבה של נוי, ומההתלבטות המייסרת מה למסור לממונות עליה וכיצד לעמוד בלחציהן. היא ניסתה לדמיין כאילו היא נמצאת בחדר הישיבות בתחקיר לאחר משימה מוצלחת. היא דמיינה את גל יושבת לידה, את גלידונית מגישה לה כוס קפה בידידותיות ואת אלי מחמיאה להן על הפעולה החלקה והמוצלחת.
חוט מחשבותיה נקטע כאשר הדלת נפתחה באחת וספרינגפילד הופיעה מאחוריה.

ספרינגפילד עברה את המרחק בין הדלת לכסא עליו ישבה במבי בפסיעות מהירות. היא התיישבה בנונשלנטיות לצידה של אלי ופתחה, "עכשיו, כשאת מודעת למצב הלא מזהיר של אחותך המאומצת נוי, כדאי לך להתחיל לדבר ברצינות. כרגע שוטרים שומרים על החדר של נוי בבית הרפואה ועד שאת לא מתחילה לדבר איש לא יכנס לשם. לא הלה שמינית לשמור על שלומה של נוי, ולא ההורים שלך שחרדים לגורלה של בתם המאומצת. ככה נוכל לקבל מנוי את הגרסה המקורית של מה שקרה בסיני בלי לחשוש שמישהו גרם לה לשנות מהאמת". היא הביטה בבמבי בעיניים קפואות.

"באמת", במבי החזירה לה מבט משפד. "אתן עכשיו הולכות לבודד את נוי?! להשאיר אותה לבד בחדר בבית רפואה בלי שום תמיכה, וכל זאת, 'כדי לקבל את הגרסה המקורית של מה שקרה בסיני' ".
את המשפט האחרון היא אמרה בחיקוי של קולה של ספרינגפילד.

"את יכולה להגדיר את זה איך שאת רוצה", ספרינגפילד אפילו לא מצמצה "עד שאת לא מדברת, נוי סגורה בחדר שלה".

"אלי את מתכוונת לשתף עם זה פעולה?"

אלי הנהנה בפנים חתומות.
במבי השתתקה גם היא ורק שלחה לעברה מבט מצמית.
"אני מצטערת במבי", אלי ניסתה להתרכך. "בסופו של דבר מסרת מידע לאויב. אי אפשר לתת לך ללכת הביתה בלי למדוד את היקף הנזקים ולראות מה עושים כדי שדברים כאלו לא ישנו שוב".

"בשביל זה אין צורך לסחוט אותי פיזית ורגשית כמו אלה שעשו את זה לפניכן".

"האשמות לא יעזרו לך. עכשיו פשוט כדאי ש-" התחילה אלי, אבל במבי קטעה אותה, "תראו, אני מודעת לכך שבמוקדם או במאוחר אני אספר לכן את כל מה שעמד מאחורי הסחיטה. יש סיבה שבגללה אני לא סיפרתי את זה לגל, וגם לא עכשיו, אחרי שתפסתם את הכנופיה שעמדה מאחורי הכל". במבי נשמה עמוקות.
"מה?" פניה של ספרינגפילד הביעו חוסר אמון.

במבי ידעה שהרגע הגיע. אין לה ברירה. לטובתה של נוי ולטובתה עצמה, היא חייבת לדבר. היא סמכה על ספרינגפילד ואלי, אבל היא ידעה שברגע שהסיפור הזה מתחיל להתגלגל, אי אפשר לדעת מי ישלם מחירים וכמה.

"מי הציעה לשים שוטרים בחדר של נוי?" במבי שאלה כאילו בלי שום קשר.

אלי וספרינגפילד החליפו מבט. "מה זה משנה?" אלי.

"משנה"

שתיקה נפלה בחדר.

אחרי מספר שניות במבי המשיכה, "אני יודעת מי זאת. תעצרו אותה ואז אני אגיד לכן הכל".

ספרינגפילד חייכה חיוך קלוש, "אם את באמת יודעת מי זאת, אז את אמורה לדעת שאי אפשר לעצור אותה. את רוצה להתחיל לדבר או שנאלץ להשתמש באמצעים נוספים?"

"אם תרצו באמת, תצליחו לחשוב על דרך לעשות את זה", היא ציטטה את אחד מאינסוף המשפטים שאלי אוהבת להפריח באדישות בכל פעם שהסוכנות מגיעות אליה חסרות אונים.

"אז אולי תתני לנו סיבה מספיק טובה כדי לרצות לעשות את זה?!" אלי חסרת סבלנות.

"היא בוגדת. זה מה שאני יכולה לומר לכן. כל עוד היא מסתובבת חופשיה ויכולה להתקשר בכל רגע לשוטרים שהיא שמה בחדר של נוי, ולהגיד להם שיפגעו בה". היא השתתקה, מחכה לראות את השפעת המילים.

"במבי–" אלי התחילה אבל לא ידעה איך להמשיך.

"גם אם זה נכון, אין לנו שום אפשרות לעצור סוכנת שב"כ בכירה, ככה בלי הוכחות נורמליות. אי אפשר להסתמך על מילים לא ברורות של סוכנת אחת, שגם היא מסרה מידע לאויב לא מזמן…" ספרינגפילד, גם אם הופתעה, לא הראתה שום סימן של התרגשות ונותרה קשוחה בדיוק כשם שהייתה.

במבי הסתכלה אל תוך עיניה של ספרינגפילד, ספרינגפילד החזירה לה מבט קשה לא פחות. מספר שניות הן ניסו לחורר זו את זו בעזרת מבטן. לבסוף הייתה זו במבי שהעבירה את עיניה לאלי, שחיוך קטן עלה על פניה לנוכח המלחמה השקטה שהתנהלה מולה.

חיוכה של אלי נמחק כאילו מעולם לא היה שם, והיא שלפה את הפלאפון באיטיות וחייגה לגל. "את עכשיו בחדר ישיבות עם רינה?".

התשובה מעבר לקו כנראה הייתה חיובית כי אלי המשיכה, "אז בבקשה ממך תדאגי שהיא לא תצא משם בחצי שעה הקרובה. אני סומכת עלייך שתדעי איך להעסיק אותה. בהצלחה".

לכל תמיהותיה של גל לא נותר כי אם צליל ניתוק מונוטוני.

***

(פדהאל)

שנתיים אחורה

"במבי!"
"מה אימא??" קראה במבי ממעמקי הדפים. המשימה הנוכחית דורשת את מלוא הריכוז, תשומת הלב ומלוא הזמן הפנוי (וגם זה שלא) ואין לה זמן לשטוף את הבית עכשיו. והרי גם ככה חזותו תשתנה כעבור שניה, תודות למשימה הנ"ל…
"במבי, בואי, יש לנו כאן הפתעה בשבילך, אני בטוחה שתשמחי!"
במבי קמה בכבדות, מקווה שהשיחה תהיה קצרה ולעניין. נשארו לה רק עוד כמה שעות ליציאה והיא עדיין לא אירגנה לעצמה תיק ולא סיימה לארגן את כל החומר. אוףףף אלי הזאת! מה היא מנחיתה עליהן משימה ללא התראה מראש, עם יומיים הכנה?
חסרת ריכוז בעליל נכנסה במבי לסלון, "כן אי… הייייי!!! מי את??"
במרכז הסלון עמדה דוממה, ילדה כבת ארבע, עם שני צמות ארוכות, חומות, אף קטן וחמוד ופרצוף ביישני.
"כבר סיפרתי לך לא מזמן שאני ואבא רוצים לאמץ ילדה. ברוך ה' שהלך לנו ממש מהר, היא הגיע לכאן היום לביקור. בשבועות הקרובים היא תעבור לבית שלנו באופן קבוע. אני בטוחה שתשמחי, נכון?!" במבי הסתכלה בעיני אמה, בלבול ושמחה התערבבו בהן תמיד היה לה חלום שתהיה לה אחות. קטנה.
במבי נגשה אליה התבוננה בה, "היי מותק, אני במבי, ומי את?!" היא החזיקה בידה והתבוננה בה.
"קוראים לי נוי" אמרה בקול ביישני.
"ברוכה הבאה למשפחה שלנו".

שעתיים וחצי אחר כך במבי כבר היו בשדה התעופה.

* * *
"במבי בואי כבר המטוס עוד שניה צריך להמריא, אבל הוא מחכה להוד מעלתה שתתעורר מחלומותיה הורודים והזוהרים.
אפשר לשאול במה העניין?!",
גל, מפקדת המבצע הנוכחי, כבר הייתה חסרת סבלנות לשאננותה של במבי, "אמממ, לא, סתם משו משפחתי. עזבי, בואי נתרכז במשימה שלנו. אגב איפה גולה וחצי משרה?"

"אההה, הן כבר עמוק בתוך המטוס. בואי כבר!"

במבי עברה בינות המושבים וחיפשה את המושב ששייך לה, כשמצאה אותו גילתה שיושבת לידה אישה כבת גילה, גבוהה, ובעלת חיוך דיפלומטי ומרגיז.
את ליבה של במבי מילאה תחושת אי נוחות קלה מלווה בספק, היא התיישבה במקומה ופתחה ספר קריאה.
האישה שלידה לא הפסיקה לתקוע בה מבטים חדים, אך לבסוף פתחה את פיה ואמרה, "היי במבי, נעים להכיר, אני רינה."
"נעים להכיר?!" שאלה במבי ביתר חשדנות, מאיפה לה מה שמה הפרטי?
"חחח אותי תמיד נעים להכיר".