"שותפות להשכרה" / 13

בום טראח! מה ארע? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע!

לפרק הקודם

תקציר הפרקים הקודמים:

(אלי)

נשק מוברח לארץ ממצרים דרך סיני על ידי כנופיית סווארכה שמקום מושבה הוא סיני.

במטה המוסד, ספריגפילד מגלה שיש סוכנת שמעבירה מידע לאויב וזאת הסיבה שהמוסד נכשל בפעולותיו נגד הכנופייה. כאשר השב"כ מתוודע לכשלון המוסד הוא דורש שיתוף פעולה, ורינה, סוכנת שב"כ, נשלחת למטה המוסד כדי שתעבוד יחד עם סוכנות המוסד לסיכול הברחות הנשק.

במבי מגלה לגל וגלידונית שהיא שיתפה פעולה עם הכנופייה בגלל שאיימו עליה שיפגעו באחותה נוי. הערבים חטפו את נוי ופצעו אותה. בסוף הסוכנות מצאו את נוי וחילצו אותה.

נוי, אחותה של במבי, במצב קריטי בבית הרפואה, הלה שומרת עליה.

גלידונית לא מצליחה להתאפק ומגלה לרינה שבמבי בגדה. ספרינגפילד במטה שומעת על כך.

במבי נלקחת לחקירה. ספרינגפילד חוקרת אותה בקשיחות.
(גל- גלבוע)

גל נכנסה למסדרון, עיניה מביטות אל הדלתות בניסיון לקלוט את חדר מספר 265.
היא פותחת את הדלת בתנופה ונכנסת, צעדה תקיף ובלתי מתפשר.
"למה היא כאן?" שואלת גל את ספרינגפילד, עצבנית על מעצרה של במבי.
"סליחה? מה את עושה פה?" נדהמת ספרינג מן התעוזה והחוצפה.
במבי מחייכת בעייפות, מותשת מהרצף הבלתי פוסק של השאלות.
"אני לא מבינה למה במבי עצורה, הרי היא נסחטה על ידי כוח עוין ולא היה באפשרותה להשתחרר מהסחיטה והדרישות!" טוענת גל.
"אני מסכימה איתך, אבל את מבינה שאנחנו צריכות תשובות, ומה לעשות שבמבי היא זו שיודעת לענות לנו עליהן?" אומרת ספרינג בקול נינוח יותר.
"ואי אפשר לדחות בכמה ימים את החקירה? אף אחד לא ימות. עצרנו את הבוס ושלושת עוזריו, והחוליה של חצי משרה מחפשת עוד שותפים לפשע. מה יכול להיות?" גל מנסה להבהיר שהמצב בשליטה. "ובכלל, אם במבי לא אשמה ואתם רק רוצים לשאול אותה שאלות, תעשו זאת בתנאים יותר נוחים. מה זה התנאים המזוויעים הללו? בושה!"
גל רוצה בכל מאודה שבמבי תשתחרר, ויש לרצון גם סיבה.
סיבה מוצדקת.

* * *

הלה יושבת כבר 3 וחצי שעות על כיסא ההמתנה מחוץ לחדר הניתוח, לא זזה מילימטר מחדר ההמתנה ולא פוזלת לשום כיוון אחר חוץ מדלתות חדר הניתוח. נאמנה לבקשתה של במבי.
היא מתוחה. מייחלת שאחד הרופאים, הסניטרים או אפילו איזה אח או אחות יצאו לעברה וימסרו לה מה מצבה של נוי. משהו, אפילו משפט אחד, שביב אינפורמציה. אבל לא, אף אחד לא יוצא.
היא מתמלאת בחרדה 'כמה זמן יכול להיערך ניתוח?' חושבת בפחד. היא יודעת שמצבה של נוי לא פשוט, ראתה עוד במחסן שנוי איבדה דם רב שזלג מפצעיה הפתוחים.

* * *

(במבי)

במבי שותקת.

ספרינג ואלי מחליפות מבטים רבי משמעות.
"משהו שיכול לעניין גם אותי?" גל שואלת בציניות, נוטלת את השלט של המזגן בזעם, מכבה.
"קודם כל", אלי מדברת ביציבות. "את מדברת אל המפקדות שלך, אני מצפה לנימוס. ו-" היא עוצרת אותה שנייה לפני שהיא מדברת, במבט החלטי. "הדרך היחידה להוציא מבמבי דברים היא בדרך חקירה. דרך ידידותית לא תעבוד עליה. את מבינה אותי?"
"את מדברת עליה כאילו היא לא נמצאת בחדר, כאילו היא לא שומעת ומבינה כל מילה שאת אומרת".
"אדרבה, שתבין". אלי נינוחה.
"אלי", גל נוחתת על הכיסא, "המצב של נוי מדרדר".
"אה אה".
"אני רוצה שבמבי תגיע לפגוש אותה".
"אז את רוצה", ספרינג מתערבת. "זה משבש הליכי חקירה. אף פעם לא שמעת על הביטוי הזה? ועכשיו, צאי בבקשה מהחדר. ואל תכבי את המזגן כל עוד לא התבקשת", היא רוטנת.
"ספרינג", במבי קמה פתאום. החלטית. "אני הולכת".
"שבי", היא קרירה. "את לא הולכת לשום מקום עד שכל המידע לא בידיים שלי ושל אלי, או, עד שלא החלטנו על עונש מתאים לבגידה שלך".
"סחיטה", במבי לא נושכת שפה, לא ממצמצת. "תחליטו בלעדי, ממילא לא תתחשבו בי גם אם אהיה מולכן. אולי ההפך. ואתן לא יכולות למנוע ממני לפגוש את אחותי".
ורק גל שמכירה אותה כל כך טוב שמעה את הכאב שבקולה.
הן, שמעו בו התרסה.
"את מחמירה את המצב שלך". ספרינג עצבנית. אלי ממצמצת לעברה, מסמנת לה משהו בלי מילים. הגיע הזמן להרפות.
ספרינג נושמת עמוק, "בסדר. גל, תובילי אותה ברכב יחד עם גלידונית ומקלות. הן ישמרו עליה".
"בלי גלידונית!" גל קובעת. זה בדיוק הדבר שחסר לבמבי, שגלידונית תשמור עליה.
"עד לכאן. הגעתי לקראתך ולקראת היחידה שלך מעל ומעבר. אני
החלטתי ואת תבצעי. מובן?"
"כן", היא ממלמלת.
"זה היה מובן?" ספרינג חוזרת על עצמה.
"כן", גל מגביהה את הקול. קוראת בקשר לגלידונית ולמקלות. "זזנו".

* * *

"הלה?" דלתות חדר הניתוח נפתחות. אחות יצאה ממנו בצעד מהיר, פונה לעברה.
"כן". היא מהנהנת, בולעת רוק יבש.
"המצב יציב", היא מתיישבת לצידה. "היה קשה מאוד, נלחמנו על החיים שלה. היא ילדה גיבורה".

"ו-מה?" היא מסווה את הרעד שלה, כל כך מקווה בשביל במבי, שחיות הפרא האלה לא גרמו לאחותה לנזק בלתי הפיך.
תקוות שווא.
"הרגליים שלה", האחות מצביעה על המיטה המתגלגלת מחוץ לחדר הניתוח. "משותקות. הם התעללו בה", מבט מזועזע עולה בעיניה. "עמוד השדרה נפגע בנקודה קריטית וכתוצאה מכך, היא, פשוט… לא תוכל ללכת יותר".
הלה נועצת בה מבט המום, לא מאמין. "את צוחקת איתי".
"לא", היא מנידה בראשה לשלילה. "אני מצטערת".
"המצב, הוא– הוא באמת בלתי הפיך"?
"בלתי הפיך". היא מאשרת. לראות את הילדה הקטנה הזאת, בסך הכל בת שש מאבדת יכולת שהייתה לה, לא היה קל. בכלל.
הלה שותקת. "תודה", היא אומרת לבסוף, מושיטה לעברה יד, לוחצת. "עשיתם כל מה שהייתם יכולים, אני בטוחה. בעזרת ה' יהיה בסדר".
אמן.

* * *

גל מחווירה.
שומעת באוזניית הבלוטוס את הלה, מפורקת. והיא כואבת בשביל במבי.
"קרה משהו?" במבי שמה לב לצל שעבר על פניה, לחיוורון.
מקלות מצד ימין שלה תקעה מבט בחלון, גלידונית מצד שמאל סיננה משהו בזעף.
גל לא עונה.
"גל", במבי מתחננת. "בבקשה, תספרי לי. יש לנו עוד חצי שעה נסיעה,
אני לא אעמוד בזה".
"את כן", מקלות ממלמלת. "את חזקה".
"אז שלא תעמדי", גלידונית מפטירה בזעם.

מקלות תוקעת בה מבט רציני לשם שינוי, "כל עוד לא היית במקום שלה, את לא יכולה לשפוט".
"היא משותקת, ברגליים". גל יורה חץ מורעל לרכב הטעון.
במבי בוהה בה, מבוהלת.
מקלות וגלידונית מסתכלות עליה אינסטינקטיבית, בוחנות.
"אתן יכולות להסתכל". במבי פולטת בכאב, "זו תהיה הפעם הראשונה בשבילכן שתראו אותי בוכה, וזה בסדר. וזה מותר".
"גלידונית," היא אומרת ללא שמץ של סרקזם. "הבמה שלך, את יכולה
לרדת עלי".
וגלידונית, שותקת.

* * *

(גל גלבוע)
היא עומדת מול הדלת, היד שלה רועדת, כמעט משותקת.
רגשות סותרים מתנחלים בליבה. היא רוצה להיכנס, מאוד.
היא לא רוצה להיכנס, בכלל.
היא מכניסה אוויר לריאות ומוציאה אותו בנשיפה.
'זהו, אני נכנסת' אומרת לעצמה. פותחת את הדלת, נכנסת, נדהמת.
יושבת על הכיסא ורואה אותה.
נוי.

* * *
(אלי)

בזמן שבמבי יצאה לבית הרפואה מלווה בגל מקלות וגלידונית, רינה כינסה את ספרינגפילד ואלי להתייעצות דחופה.

"הקשבנה" היא התחילה בדרמטיות "אנחנו חייבות לגרום לבמבי לדבר! אי אפשר לסגור את הפרשייה הזאת בלי שיש לנו את כל הפרטים על הבגידה. מיד כשהיא חוזרת מבית הרפואה אנחנו חוקרות אותה שלושתנו ומוציאות ממנה את כל הסיפור!"

ספרינגפילד ואלי החליפו מבטים.
"רינה אני מעדיפה שאת החקירה אני ואלי נעשה לבד. אני לא רוצה לגרום לה להרגיש מאויימת יותר מידי. בסך הכל לא היו לה יותר מידי ברירות כשהיא מסרה את המידע, ואני רוצה לגמור את הסיפור הזה בצורה יפה בלי האשמות מיותרות."

"כן, אני באמת חושבת שעדיף שנעשה את זה שתינו", הוסיפה אלי במעט חוצפה, 'לא רק בגלל שיקולים מקצועיים, אלא סתם כי נמאס לי לראות את הפרצוף המתנשא שלה'.

רינה נעצה בהן מבט נעלב.

"אבל אנחנו מאוד נשמח אם תעזרי לנו לחשוב איך אפשר לגרום לה לדבר", הדבר האחרון שהיה חסר לספרינגפילד זה סכסוך עם השב"כ. המצב ביניהם מספיק מתוח בעקבות השיתוף פעולה המרנין שהיה ביניהם לאחרונה.
רינה שקלה בדעתה מה לעשות.
אם היא תתעקש להיות נוכחת בחקירה זה יכול לעורר אי אלו תמיהות לספרינגפילד ואלי, אבל מצד שני אם החקירה תתנהל בלעדיה במבי באמת תרגיש חופשי יותר ואז…

את ההמשך היא לא העזה להגיד אפילו במחשבותיה.

חייב להמצא פתרון שלישי.

"אני חושבת שצריך לאיים עליה קצת", היא אמרה בסוף.

אלי נקשה בעקביה בחוסר שביעות רצון, "אני מקווה שאת לא מתכוונת להפעיל עליה נוהל פצצה מתקתקת. זה מה שעושים אצלכם בשב"כ, לא?"

"זה גם אפשרות", ענתה רינה במלוא הרצינות. "אבל אני חשבתי על משהו אחר. הצבנו שמירה בחדר של נוי בבית הרפואה כדי שלא יפגעו בה כנקמה. פשוט נגיד לבמבי שכל עוד היא לא מדברת, השוטרים לא יאפשרו לאף אחד, כולל ההורים שלה, להיכנס לחדר של נוי. אין דבר שיכריח אותה לשתף איתנו פעולה יותר מפגיעה באחותה".

ספרינגפילד התחילה לעיין בדפים שהיו על השולחן כדי לרמוז שהשיחה מתארכת יתר על המידה.

"אני מקווה שנצליח להסתדר גם בלי זה", אמרה אלי והתקרבה לכיוון דלת היציאה. "אבל אם נגיע למצב של חוסר ברירה יכול להיות שזה מה שנעשה".

ספרינגפילד הנהנה בראשה בספקנות "אלי, אם את אומרת…"

רינה לא חיכתה להסכמה מפורשת, היא מיד התקשרה לאחד השוטרים שהיה בבית הרפואה ויצאה לחנייה לנהל איתו שיחה ארוכה.

* * *