שביל דו-סטרי

בנתיב השמאלי.
"לאהלה מה אני עושה?" דיתי ומשפחה שלה קמו אתמול מהשבעה. דיתי שבורה ברמות.
אבא שלה מנסה לשמור על שגרה. אבל אין שגרה. גיטי קמה והכינה את הילדים הקטנים ללימודים שלחה את הבנים לחיידר הכינה סנדוויצ'ים ולקחה את ליבי לבית הספר. דיתי נשארה במיטה. אבא יצא לתפילה והיא התקשרה ללאה'לה. לאה'לה לא ענתה לה. היא הסתכלה בשעון. תשע וחמישה. לאה'לה בסמינר שלה. כמה דקות אחר כך לאה'לה מתקשרת. ספרה שהיא באמצע שיעור הלכה לשירותים. לדבר איתה. ראתה שהיא התקשרה.
דיתי שפכה.
אין לה כח.
לאה'לה אמרה לה שהיא איתה. והיא תבוא בסיום הלימודים.
וזהו.
גיטי חוזרת. מכינה אוכל מוציאה ירקות מכינה ארוחת צהריים.
דיתי יוצאת מהחדר.
"בוקר טוב דיתי." גיטי מכינה לעצמה קפה. "רוצה גם?" המרק מתבשל על הכיריים.
"תודה. אני אעשה לעצמי." דיתי לוקחת את הדף של ברכות השחר.
הטלפון מצלצל גיטי עונה.
"זה בסדר סבתא. לא, את לא צריכה לטרוח. חס וחלילה. נראה כבר. אולי."
כמה דקות שקט.
"אבל סבתא את לא צעירה. ואני עוד מעט בת תשע עשרה. זה בסדר."
דיתי מבינה פחות או יותר.
"תדברי עם אבא. אני לא יודעת. מה איתך סבתא?"
"טוב. תמסרי דרישת שלום לסבא. להתראות."
גיטי מנתקת.
"סבתא רוצה לבוא?" דיתי שואלת ברגע שהיא מסיימת ברכות השחר.
"כן." גיטי מתיישבת. לוקחת את הכוס שוב. דיתי מכניסה כפית קפה. לוקחת את החלב. "מה את אומרת?" היא שואלת את דיתי.
"מה זה משנה? שתשאל את אבא."
"אני מחר כנראה אחזור ללימודים." גיטי נאנחת. "מתי את?"
"לא יודעת." היא מברכת ולוגמת מהקפה.
"נצטרך לראות מה עושים בבית. זה לא יכול ליפול על אבא. אנחנו מספיק גדולות בשביל לעשות חלוקה ביננו."
דיתי נושכת שפתיים. "אני אקח את נושא הכביסה." היא אומרת.
"כן?" גיטי מרוצה. התפקיד של דיתי בבית היה קיפול הכביסה והגיהוץ. עכשיו גם העבודה שלפני.
גיטי לקחה את המטבח.
דיתי קמה מהכיסא מתקדמת לכיוון החדרים. לוקחת כביסה.
גיטי מסתכלת עליה.
סבתא הציעה שהיא תבוא ותעזור עם הכביסה והאוכל. אבל הן בנות גדולות. אבל אולי כן יהיה  טוב שסבתא תבוא?
היא צריכה לשאול את אבא.
הוא יחליט.