שביל דו-סטרי

הצמד לימין.

"תמי?" דיתי קצת מתביישת.
"דיתי? מה שלומך? מה איתך?" תמי מתפלאת. כשדיתי רצתה לדבר איתה היא באה אליה. אף פעם לא התקשרה. מסתבר שתמיד יש פעם ראשונה…
"תמי תגידי לאמא שלך תודה ענקית." לתמי לוקח דקה לקלוט שדיתי מדברת על יעלי.
"מה קרה?" תמי מסוקרנת.
"עשיתי את מה שהיא אמרה לי. ספרתי הכל הכל לסבתא שלי. ואחר כך גם לאבא שלי…."
"הכל?" איזה אומץ.
"כן הכל. זה לא היה קל…" דיתי משתפת
"אני מתארת לעצמי…" תמי לוחשת. אילו היא הייתה מדברת עם אמא שלה ככה מה היה קורה?
"זהו.  אני מקווה שאני אחרי הסיפור הזה…" דיתי נושפת.
"מה עם הסמינר שלך?" אחרי כל כך הרבה חיסורים? והתנהגויות שלא ראויות לבת בית יעקב?
"אולי אני אעבור סמינר אבל זה לא בטוח… הצוות היה בטוח שההתנהגות שלי היתה תגובה נורמלית לטרגדיה…. אף אחד לא יודע מה עברתי…. חוץ מבודדים בסמינר…. ואני כבר בפנים בחזרה…"
תמי מקשיבה. "מה את רוצה?" זה לא יעזור שתהיי שוב במקום שלא תהי מרוצה ממנו… ולא תמצאי את עצמך שם…
"אני עוד לא יודעת…. לבנתיים אני בסמינר שלי. אולי אני אעבור. אולי לא."
"בעזרת השם תצליחי איפה שתהי!" תמי אומרת.
"אמן. גם את. מה איתך אגב?" דיתי נזכרת לשאול.
"עוד שבועיים במדרשה… נראה כמה זמן אני אצטרך שם כדי ללמוד ולהגיע לרמה של ידע שתדרש לי בסמינר רגיל…" תמי מתרגשת.
"שהיה לך בהצלחה תמי." דיתי מחייכת.
"אמן. אני צריכה לסיים את השיחה… רוצה לבוא אלי מתישהו שנמשיך לפטפט?"
"נראה. להתראות." דיתי צוחקת.
"להתראות."

בנתיב הימני.
תמי עומדת מול המזוודה. יעלי סידרה לה אותה. המזוודה שאמא שלה ארגנה לה בצרפת עולה לה במחשבה. היא מסתכלת על המזוודה. כמה שונה הפעם הזו מהפעם הקודמת.
היא בדלת. מתכוננת לצאת לפנימייה. שם היא תהיה שבועיים ואז תחזור לשבת. היא ממש מתרגשת.
יעלי מגיעה מהחדר.
"בהצלחה מתוקה שלי." היא לוחשת. אהרון לוקח את המזוודה. הם יוצאים שרי מחכה להם. "תמרי. איזו התרגשות. בהצלחה." היא אומרת לה כשהם נכנסים לרכב.
"תודה רבה." תמי מתרגשת. סמוקה כולה. העיניים הירוקות שלה מבריקות.
"את מיוחדת." שרי מחמיאה.
"נפשי נפשי חמדה.." הפלאפון המקשים של תמי מצלצל. דיתי.
"תמי!! את לא מאמינה!" דיתי כמעט צועקת כשתמי עונה.
"גיטי אחותי כלה!" היא מרוגשת כולה.
"וואו מזל טוב!!" תמי מתרגשת גם.
"גיטי, אחות של  דיתי כלה!" היא אומרת ליעלי.
יעלי מתרגשת.
"איזו התרגשות דיתי." היא אומרת אחרי שתמי מעבירה את הפלאפון לרמקול.
"אתן תבואו ללחיים?" דיתי שואלת.
"אנחנו בדרך למדרשה… שמחות איתך מכאן!"
"הא. בהצלחה תמי. תודה. על הכל."
"בהצלחה גם לך." תמי עונה. "בהצלחה דיתי." יעלי מוסיפה.
יצליח ה' דרכך. ויעזור לך. ולכולם.