רציתי יותר

אבא אני גם רוצה להתלבש ככה!
הלב שלי נשרף שאני לא יכולה..
וראיתי שוב את הנשים האלה
ונגעתי שוב בבגד שנשאר במגירה..
אין מקום בעולם לקיצוניות
סוקלים אותן באבנים, לא נותנים להן חיות.
אבל אני זוכרת איך לפני שנים כשהייתי קטנה,
ראיתי אחת כזאת ברחוב עם קדושה נוראה.
זאתי שכולם נועצים בה מבטים,
זאתי שהכי מוזרה
זאתי שלא דומה לנוף החרדי,
זאתי שהכי חדורה
בעבודה שלך
אבא
רציתי גם להיות כזאת!
ולא ידעתי איך אני בעצם אמורה להיות..
פתחתי ארונות בבית,
לבשתי מה שמצאתי.
מה שהכי היה נראה לי.
בבני ברק אין בנמצא את מה שחפצתי,
פתאום אחרי שנתיים ה' שלח לי בדיוק מה שביקשתי!
ואז אמא שלי לקחה לי..
ויכולתי למלא כוס של מים מדמעות,
כל הלחיים שלי היו אדומות.
הלב שלי התנפץ לרסיסים,
נשבר עד עומקים.
ואמא שלי לא תבין אותי בחיים..
אז חיפשתי צעיפים,
וגם את זה אמא שלי לקחה לי
אפילו שהיא לא לובשת.
לא מוכנה לראות את הבת שלה מתקדמת.
אני מרוסקת,
התאפקתי לא לבכות
כי זה היה בשבת האחרונה,
היה קשה לכבות את הדמעות..
נבלתי במיטה,
פרחתי במוצא"ש.
ושוב עכשיו בחצות הלילה נשברת מחדש..
מסתכלת במראה,
אני צנועה,
אבא, בני ברקית אמיתית זה מה שאני רואה.
אבל רציתי יותר!
זה כל המהות שלי,
לא רציתי לוותר..
לכסות את עצמי,
לא להיות דוגמנית של פרחים.
מה אני אלבש מחר?
אני לא יודעת אלוקים.
אבל אבא בבקשה תעשה לי ניסים,
בא לי לחבק אותך!
תביא לי רכבת הישר לכסאך..
שאחזור לעולם עם נשיקה במצח,
שפשוט נשמתי תקבל כח, לנצח.