עצבנית על ההורים שלי

אם אני עצבנית על ההורים שלי. מה אני אמורה לעשות? אני שומעת את חברות שלי שצועקות בלי בושה על ההורים שלהם ויודעת שאני בחיים לא אעשה את זה. אבל אני מרגישה צורך להעביר להם שאני עצבנית ולהסביר להם שלא כל בחירה שלי צריכה להיות בהיגיון. מה אני צריכה לעשות?

שלום לך יקרה,
ראשית רציתי לומר לך שהתרגשתי כשקראתי את שאלתך. בנוסח בו כתבת את השאלה, במילים שבחרת להשתמש, מורגש באופן ברור הכבוד להורים שלך על אף תחושת הכעס שלך וחילוקי הדעות בינכם. כלומר ניכר שלמרות המתח את רוחשת להם כבוד, קיימת בך אצילות ומודעות אישית שחשתי בהם תוך כדי קריאת השאלה ששלחת.

תראי יקרה, הרגשתי תוך כדי קריאת השאלה שלך את התסכול הזה שאת רוצה לעשות דברים, את רוצה להרגיש חופשיה, רוצה להרגיש גדולה ולבחור ולעשות דברים בעצמך ולעצמך, להתנסות בחוויות וההורים לא מבינים אותך, לא מאפשרים, את במתח פנימי של מצד אחד לשמור על הערך של כיבוד הורים ומצד שני את כועסת מאוד על המציאות שלא מאפשרים לך לעשות מה שאת בוחרת לעשות גם אם זה מנוגד להגיון של ההורים שלך.
לגבי גיל ההתבגרות בכלל זה תהליך כזה שהקב"ה ברא באופן כזה שכאשר נולד תינוק הוא מחובר באופן מוחלט להוריו ולאמו בעיקר. השלב הראשון של החיים שלוקח את השנים הראשונות מאופיין בחיבור בין ההורים לילד ובין הילד להוריו. וכך אמור להיות. הילד תלוי בהוריו מבחינה גשמית- הם מספקים לו את צרכיו וגם מבחינה רגשית- הם אלו שמלווים אותו בשנים הראשונות בהתאקלמות שלו בעולם הם מרגיעים אותו, מנחמים נותנים לו אהבה.

גיל ההתבגרות
כאשר אנו מגיעים בערך לגיל 13-18 מתחיל תהליך הפרדות. כלומר: גיל ההתבגרות. בגיל הזה הילד מגבש לעצמו אישיות משל עצמו ואט אט מרגיש יכולת להיות נפרד מההורים שלו. התהליך הזה בעצם הוא מתנה משום שכך נוכל להיפרד מההורים ולהתחבר לבן/בת זוגו ולבנות לו בית ומשפחה משלו בסיום התהליך. אך תהליך זה של ההפרדות מורכב וטעון מאוד. הוא מורכב לשני הצדדים , גם להורים וגם לילדים. לילד תקופה זו הרבה פעמים מורכבת היות וקיימים בגוף שינויים פיזיים שהגוף צומח וגדל ומתפתח, הרבה הורמונים של גדילה "משתוללים" בגוף – מופיעים בעוצמה רבה ובכך עוזרים לילד לגדול לנער ולנערה להתפתח לנערה. השינויים האלה מבלבלים מאוד וגורמים לתחושות של עצבנות , כמו שהזכרת, להרגיש סוער, עצבני, להיות נתון לעיתים למצבי רוח, ולהיות רגיש. הילד גדל לעצמאותו. כמו גולם שנפרד ורוצה להפוך לפרפר.
נכון שאת שאלת את השאלה על עצמך אבל תדעי שגם להורים התהליך הזה מורכב. משום שהילד החמוד שלהם שעשה כל מה שהם ביקשו, היה חלק מהם, פתאום נהיה סהרורי, עצבני, לא מקשיב להם, שואל שאלות על אמונה , על העתיד, מתחבר יותר לחברים שלו ופחות אליהם. החברים הם החשובים מכל, ההורים כבר "זקנים מהדור הקודם " לא מתייעצים איתם, הם כבר זזו הצידה….כל השינויים האלה גם להורים זה לא פשוט.
אז אחרי ההקדמה הזו, אולי יותר קל להבין את המתח שאת נמצאת בו ואת המתח בינך לבין ההורים שלך בתקופה זו.
לא כל ההורים מסוגלים להכיל את השינויים בילד שלהם ולא כל הילדים מצליחים להעביר להורים את התחושות שלהם (כי זה מציף אותם כמו גל, עד שזה נרגע). במיוחד שלפעמים יש את ההרגשה ש"הם לא יבינו אותי" .

יש מה לעשות עם זה
אך למרות ההצפה הרגשית והכעס אפשר לעשות כמה דברים, ברשותך:

1.קודם כל אני רוצה לחזק אותך שאת פועלת בבגרות ואינך צועקת או מבזה את הוריך. אני יודעת שלפעמים הכעס על ההורים שהם לא מבינים אותך גדול, ועצום ומרתיח.. אבל תמשיכי לאחוז בערך של כיבוד הורים. דעי לך שערך זה הוא עצום. אנו מצווים בתורה על כיבוד הורים, וזהו ערך שישמור עליך, אך ביחד עם זאת חשוב לנו לזכור כי יש אפשרות לבדוק איך לשלב גם לשמור על כבוד הורינו וביחד עם זאת למלא את צרכינו הרגשיים. לשמור על מרחב רגשי ומענה והבנה לרגשות שלנו ולרצונות שלנו, זהו ערך שחשוב לנו מאוד לשמור גם עליו ולבדוק שהוא מתמלא- זה אויר לנשימה עבורנו. לעיתים הסביבה שלנו לא תמיד רגישה לזה וצריך לבדוק איך לשלב את שתי המצוות החשובות הללו. וזה בעצם מה שהזכרת בשאלה שאת רוצה לעשות דברים והורים לא מאפשרים, לא מבינים עד הסוף את הצורך כנראה, את מה שחשוב לך כמו אוויר לנשימה. כלומר לשמור על כיבוד הורים וביחד עם זה בואי ננסה לחשוב איך מעבירים להורים את המסר שישחררו אותך ויתנו לך את המרחב לבחור ולפעול..

2. אינני מכירה את הוריך- אם את יכולה לשוחח איתם או אפילו לכתוב להם מכתב ולהסביר שכעת ישנם קשרים חדשים שאת פותחת, ישנם חברויות ובחירות שאת בוחרת שלא תמיד את מרגישה נח לשתף אותם. שאת מבקשת כי יתנו לך אפשרות לבחור בחירות גם שלא נראות להם, אבל הם חשובות לך בהתנסות בעולם. תבדקי עד כמה אפשר לדבר איתם על זה ולהסביר שאת לא נגדם, כך מתנהל העולם שמגיל מסוים הנערה מבקשת להרגיש עצמאות, בזכות מה שהעניקו לך עד עכשיו, את מבקשת לממש את הצורך לבחור מה שנח לך ומתאים לך, כמובן בלי לפגוע בהם, אבל בתוך המותר והלגיטימי את מבקשת מהם שיניחו לך. שישחררו אותך מהמחויבות לשתף אותם ולהיעזר בהם בבחירות שלך כמו שעשית כשהיית צעירה יותר. את ממשיכה לאהוב ולכבד אותם וביחד עם זה רוצה לבנות את עצמך.

3.במידה ותחושי שאינך מצליחה להעביר להם את המסר מכל סיבה שהיא, בדקי אם יש מישהו אחר במשפחה /בקהילה שיכול לדבר איתם , כמובן בדרך מכובדת ועקיפה , שיסביר להם ;על הצורך שלך , על החשיבות של מתן אוויר ויכולת תנועה בגיל זה.
אני מקווה שקיבלת מענה לשאלתך, ואם עדיין לא, אני כאן,
באהבה והערכה רבה ,

איתך בדרך, דינה

dina@shutafotbaderech.co.il