תפריט
כששני צרכים מתנגשים.
טוב, אז אני קצת אבהיר משהו, או אפרוק.
הייתי השנה בקעמפ של אחו"ת (אפשר לראות על השם שלי:) ושם, מדרישות הצניעות של הקעמפ, מהתפילות, מההנהגה, הבנתי ש'לפי הספר', אני בת חב"דניקית סטנדרטית. אולי סטנדרטית מינוס. הבעיה היא שהרבה בנות בחב"ד לא עומדות בסטנדרט הזה. (וזה בסדר, בנות!)
ופתאום הרגשתי בבית. והבנתי כמה קשה לי ביומיום בכיתה, כשאני עומדת לשמונה עשרה אחרי כולן (כי התפילה שלי יותר ארוכה) בלחיים סמוקות ש'רק שאף אחת לא תגיד לי משהו' ויודעת שכל הכיתה ראתה. כשבמעגל הבנות מתחילות לקטר על הגרביים הארוכות ואני פתאום מרגישה את שלי, שעוקפות את הברך למרות שהחצאית ארוכה. כשהבנות נעמדות לשיר להן עוד אח מהשירים ש'אנחנו – לא שומעים בבית', כשאחרי ההתוועדות בנות מדברות בזלזול על הרב והתוכן, ואני דווקא מרגישה שהוא נגע עמוק בפנים…
אני יכולה ורוצה יותר מזה, אבל מרגישה שהחברה מושכת אותי למטה. אני יכולה ורוצה להוסיף עוד קטע לתפילה, אבל אז אני אבלוט יותר. אני יכולה ורוצה לקבל עוד קבלה בצניעות, אבל אז אני אבלוט יותר, אני יכולה ורוצה להמשיך לחשוב על ההתוועדות כשכל החברות מפטפטות, אבל אז אני אבלוט יותר.
אני לא רוצה לבלוט! אני רוצה להיות חלק מהחברה. חלק מההווי, וההווי והחברה לא מתאימים לי. אני מתגעגעת לקעמפ. לתחושה שכאן אני חלק, ולא 'הצדיקה של הכיתה', כי אני שונאת להיות כזו.
אז כאן החסידות נכנסת לתמונה. הפתגם הידוע (או שהוא רק רעיון ואני הפכתי אותו לפתגם) 'משפיע לא מושפע מהסביבה, ומושפע לא יכול להשפיע על הסביבה' אמור להנחות אותי. לתת לי להתקדם, את שומעת, אחותי? (אני מדברת לעצמי. קוראים לי הרי אחותך לאש, לכל מי שתהתה:) את לא צריכה להתפעל. את לא צריכה להתרגש. את אמורה לעמוד על הכיסא (או על הרצפה) ולהזכיר לכל החברות שגם אם ההתוועדות לא היתה 'משהו' בשבילן, יש בנות ('אני אחת מהן!') שכן הפנימו, וזה כן היה משמעותי בשבילן ועכשיו הן מתבישות להגיד ואפילו לחשוב על זה בגלל מה שהן אומרות אז כדאי שיעבירו נושא. שהשיר הזה לא מתאים לנו וגם אם הן שומעות אותו אז 'בבקשה לא בכיתה, כי יש בנות שלא שומעות את זה, וזה לא מתאים לנו'.
אבל אני לא רוצה להיות כזו! אני לא רוצה להיות 'מורתית' כזו. אני גם ככה לא הכי זורמת, אבל למה כדי להיכנס לחברה אני צריכה לוותר על הערכים שלי? בן אדם לא יכול לחיות בלי חברה, וגם לא בלי ערכים! אני צריכה את שניהם, והם מתנגשים!
יש לכן אולי עצה בשבילי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
הבעיה שלך מאד מסובכת, אבל לפתור אותה אפשר בדרך מאד פשוטה. אני יודעת שאת רוצה להיות בתוך החברה, להרגיש שייכת, ואז את נתקלת בעולם החסידי, ובעצם הכל מתנגש ולא מתחבר לך ביחד להיות גם יראת שמיים וגם מקובלת. כי בעצם ככל שאת עובדת את ה' יותר טוב – את נכנסת עוד יותר לקטגוריה של 'המוזרה', מה שאת לא רוצה. וכאן עצם העניין. וכעת השאלה מופנית אלייך:
את עובדת את ה' או את החברות? שימי לב שהבעיה הזו עם החברה היא לא רק בעבודת ה', היא בכל תחום בחיים. כל דבר שתרצי להשיג, תמיד יהיו את אילו שיצחקו, שיזלזלו, שיוציאו עלייך סטיגמה, שלא יעריכו מספיק. ועכשיו בעצם אני נותנת לך עצה מהרבי לקשיים מהסוג הזה:
"והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עבדו כראוי", אם באמת תצליחי ליישם במחשבה שלך את המציאות שה' בוחן אותך בכל רגע ורגע – לא תתפעלי מהכיתה.
וזהו, לסיכום: השאלה היא למה את עובדת את ה' -תענוג או קושי?
וואו, זה נכון, אבל שימי לב: אני מחפשת סביבה תומכת. קשה להיות האחת שעומדת בתוקף על שלה בלי שאני אגיע לאיזשהו מקום וארגיש שאני נמצאת 'בבית'. שפה מובן מאליו שבת חסידית צריכה ללמוד דבר מלכות, ולהתפלל מנחה, וללמוד את החת"ת לא רק כי 'המורה אמרה, אז אוף'.
שימו לב: לילדים של שלוחים יש משפחה תומכת! הורים שגם נמצאים בשליחות ויודעים עד כמה זה לא קל, ודורשים מהם יותר.
כל המעגלים החברתיים שאני נמצאת בהם מסתכלים עליי כעל 'הצדיקה', ואני? לא יודעת את נפשי. אני שואפת לגבוה יותר, אבל אין לי איזושהי חברה להיצמד אליה.
בסופו של דבר אני שומרת את החסידיות שלי לעצמי, ומנסה לבנות את עצמי בעצמי…
עזבו, זה מסובך.
בחיים לא תהיי בסביבה תומכת. אין כזו כיתה או עיר שהכל שם מושלם.
זה לא נכון לגמרי
יש מקומות שבהם יש יותר בנות ששואפול לגבוה
לא מחייב שזה עיר או מקום, זה יכול להיות תקופה ומיקום זמניים, שממשיכים תמיד..
לדוג קעמפ, שבת שבה כולם מנסים להיות טובות יותר.
אח"כ הזכרונות והרצון להיות בשבת כזו שוב, השמירה על קשר עם הבנות משם, משאירות את המקום הזה, של מקום תומך להיות יותר טובות
יואוו אמהלהה זה שפוט לגמריי מה שאני מרגישהה
יואווו איך אני מתגעגעתת לקעמפפ ברמות מטורפותתת
דבר ראשון באמת כל הכבוד לך על הרצון ועל המקום בו את נמצאת, אין הרבה בנות חב"ד שהם ככה.
ודבר שני אולי באמת הגיעה הזמן שבנות ישמרו את המחשבות שלהן לעצמן. לא כל דבר שעולה לראש צריך להגיד וגם אם לא נהנים ממתוועד או משהו כזה לא צריך לעשות מזה צחוק. את יכולה להגיד שלא נהנית אבל לא צריך להוסיף דיבורים מיותרים שבעצם לא נותנות לבנות אחרות לבטא את עצמן כי יצחקו או ילעגו למה שהן אומרות.
ולך יקרה תראי שאת לא מתפשרת על העקרונות שלך אבל עדין יודעת להינות ואוהבת חברה זה ממש לא סותר. עם הרבה מחשבה עם עצמך בטוח תצליחי לראות איפה את יכולה להתפשר(לא בתומ"צ) ואיפה ממש לא.
אוהבת אותך ומקנא בך (בקטע טוב?)
גם אצלי זה לפעמים ככה…
קונקפליט החיים 🙂
מוכר..
מוכר מוכר מוכר אוף!
את האמת, לא אכפת לי מהחברה.. לפני כמה זמן הן עוד היו קוראות לי בחור בגלל שאני לומדת המון? אבל כנראה הן התרגלו…
הקטע זה ההרגשה שאת שונה. גם בקעמפ, נתנו לי הרגשה כזאת.. בהתחלה הסתכלו במבטים תוהים('היא? מנחה וערבית? היא יודעת להסביר מאמר? היא חושבת על האחרים? היא באמת חסידית?')
הרבה בנות התפלאו. אבל עזבי את זה- אחכ הסתכלו עליי במבט שונה שאני לא אוהבת
על תסתכלו לי על התפילה!
אני לא אוהבת שמתייגים אותי בתור החסידית!
אני רוצה שיסתכלו עליי כמו פעם. לא במבט אחר או שונה.
אני לא באמת חסידית ואני יכולה יותר. עזבו אותי מהסטיגמות.
מי מזדהה?
נ.ב סליחה שכתבתי תגובה לא קשורה. הייתי חייבת לפרוק?
אני:)
אני חושבת שיש הרבה שיזדהו עם זה..
יכולה לומר על עצמי שאני יכולה להיות במקום הרבה יותר גבוה אם הייתי דורשת מעצמי מה שאני מסוגלת.
וזה מבאס לחשוב על זה, וצרירה לשנות את זה:)
תודה שעוררת לחשוב עלזה;)
ברגע שתעמדי על העקרונות שלך בגלוי, בלי להתחשב בסביבה, אז בנות יעריכו אותך, לא משנה מה. התפקיד שלך הוא לא לחנך אותם אלא פשוט להראות להם דוגמא חיה של בת חסידית, כזאתי שיושבת עם החתת כשצריך, בהפסקות חסידיות, ובהתוועדויות והיא נהינת וכיף לה, באמת! וביחד עם זה בלי שום סתירה היא נהנית גם לשבת ולצחוק עם חברות, ויודעת לעשות שחנשים טובים כאלו בלי להזכיר כל שניה קטע משיחה שבשבילה היא מהממת אבל חברה שלה פשוט לא מתמצאת בנושאים כאלו ואז זה לא כ"כ נעים… קיצערר מקווה שעזרתי, וגם אם זה נשמע לך עכשיו קצת מופרך, תמיד זה אפשרי. מנסיון 🙂 בהצלחה!!
יחי המלךך אחותייי דבר ראשון את טסה לתשרי??
דבר שני בקשר למה שכתבת..
לפעמים זה נראה שזה מתנגש אבל זה לא.. בתור אחת שלא הייתה הכי חסידית אבל בגלל שיש לי אחיות (ומשפוחה) מאוד חסיידים אז נכנס בתווית שלי שאני גם למרות שלא נעים לומר ?
קיצרר אחרי תשרי חזרתי אחרת כמו שכתבתי בתגובה של מישי אחרת? והרמה הרוחנית שלי עלתה ברמות ואני נחשבת למאוד חסידית..
ודווקא אני די מקובלת בחברה זאתמרת שזה לא מחייב שצריך להיות מגניבה כדי להיות מקובלת.. אולי תנסי לעשות שיעורי דבר מלכות בהפסקות או התועדויות דברים שהופכים אותך להיות במרכז אבל בצורה חיובית ולא בצורה של חוסר בצניעות או בזילזול לרבנים…
בהצלחה חסידההה הרעבע איתך!!
דבר ראשון, לא:(
אני לא טסה לתשרי כי אין לי וויזה…
עצוב. אף פעם לא הייתי אצל הרבי.
דבר שני, בקשר למה שכתבת – אני ההפך. אני גם הצדיקה של הכיתה וגם הצדיקה של המשפחה…
דבר שלישי – אני אחשוב על זה, ואדבר עם חברה שלי. (היא גם כמוני.) אולי נפתח איזה שיעור או משהו בכיתה. לא מתאים לאופי שלי בכלל! לכן אני כל כך מתפדחת, אבל אני אעמוד בזה.
ה' יעזור! (בנימה הכי קלילה ומאמינה שיכולה להיות)
זה תלוי איפה את גרה, מי סגנון הסביבה שלך..
לגמרי אני,
פוסט מדהים וחשוב
תודה!
זה קשה מאד.אני אומנם אף פעם לא נקראתי הצדיקה של הכיתה. אבל תמיד שרציתי לקבל על עצמי משהו חשבתי מה תגיב החברה, ולא עשיתי כלום:(יום אחד החלטתי לעשות לזה סוף ולקבל קבלה שאחרים לא רואים, לאט לאט נוספו לזה עוד, והיום כבר פחות אכפת לי שאחרות תראינה.ממליצה על זה מאד, לי זה ממש עזר.בהצלחה מדהימה, על האומץ שבטוח תצטרכי, ועל הרצון הטוב
מה שאת מרגישה עם עצמך זה מה שאת משדרת לסביבה (גם אם את מנסה לשדר משהו אחר, לא יעזור) ולכן, את צריכה להרגיש את מה שאת רוצה להרגיש בלי קשר למה את רוצה שהסביבה תראה וכערך מוסף גם זה מה שהסביבה תקלוט.
ולכן, אם את תרגישי מספיק טוב ובטוח עם עצמך בצדיקות שלך או בכל דבר אחר הסביבה תקבל את זה כדבר טוב ויהיו בנות (אלו שעקרונות חשובים להן) שיעריכו אותך, כי הן יזהו אמת.
ובלי קשר, לסביבה תמיד יהיה מה להגיד, לא משנה מה תעשי או לא תעשי זה כלל שצריך להפנים. תחשבי, יש שלושים בנות בכיתה, לכל אחת דעה שונה, על כל מעשה שלך יש שלושים דעות לטוב ולמוטב, להתחיל לרצות את כולן, לא מעשי ולא חכם הפתרון הכי טוב הוא פשוט לעדות מה שטוב *לך*.
לכן כל מה שאמרתי בהתחלה הוא רק כרך מוסף, כדאי לך להיות בטוחה בעצמך בשביל עצמך.
וואי דפקתי פה נאום, לאנורא, גם אם לא שרדתן עד פה זה בסדר.
ובהצלחה לך:)
תודה!
ותודה גם על כל שאר התגובות.
אהבתי את התגובה, שרהל'ה. מצטרפת לכל מילה.
ורוצה להוסיף, שבסוף, עמוק בפנים, כולן כולן מעריכות אמת. מעריכות את אלו ששומרות על העקרונות שלהן, שיש להן עמוד שדרה, שלא מתקפלות עם כל רוח. החברה מעריכה אנשים כאלה. (גם אם בגיל מסוים זה קצת מתעתע ונדמה אחרת…)
בהצלחה, אחותי;)
שאלי תמשפיעה שלך
אני באמת הולכת לדבר אתה על זה:)
יש עניין כזה במשנה
פרקי אבות
״שנאת הבריות״
אחד הפירושים לזה היא לא לעשות מעשים שבגללם תהיי שנואה ע״י הסביבה
לפעמים לא בגלל הדברים אלא בגלל הצורה איך שעושים את זה נותנים הרגשה פחות נעימה למי שלא נמצאת באותה דרגה ומקיימת את זה
מצד שני ההלכה הראשונה בשולחן ארוך היא אל תבייש מפני המעליגיפ
אז מה? מה עושים?
אני מאוד מבינה אותך ומזדהה!!
מה שאני חושבת
אבל זה רק דעתי בלבד
היא לעשות להתקדם לא ליתבחיש מהחברה
להיות הכי את. אמיתית.
אבל להתקדם בצורה נעימה לסביבה
שלא יהיה כבד לחברות שלך
מבינה למה אני מתכוונת?
אבל אין אפילו שאלה תתקדמי
מי הוא חסיד
המסתכל כל יום במראה ברואה שינויי!
הגיל שלנו הוא הגיל לפרוח להתמלא הכי הרבה לעתיד!
אל תחשבי לרגע פשוט תאוסיפי עוד!
מדברת גם לעצמי 😉
הי אחותי, כותרת מושכת עשית לך:)
קצת התפלאתי. אבל אני יכולה לנסות להבין אותך..
כי אני גם מי שנחשבת "החסידית של הכיתה" אבל לא חושבת שזה עושה אותי 'מעל כולן' בקטע שמסתכלים עליי מלמטה למעלה. אני חברה של כולן וכולן אוהבות אותי כמו שאני, עם כל ההידורים וכו'.. והחברות אפילו עוזרות לי, סתם כזה למשל שמישהי מזכירה שם של שיר לא מוכר אני מתעניינת ואז הן אומרות לי בקריצה לא זה לא בשבילך;) בקטע טוב כזה… ומאוד מבינים ומעריכים אותי כשאני מהדרת ומקפידה על מנהגים, ובטח על תפילה של חסיד..
חושבת שזה דוקא עושה אותי מקובלת בחברה, ולא להפך. כי אנשים מעריכים את מי שעומד על העקרונות שלו.
בהצלחה בבחירות הנכונות!!!❤
(בכוונה כתבתי לשון רבים כי כל רגע הוא בחירה מחודשת.)