אני נופלת עמוק לתוך בור שחור,
מנסה למנוע את הנפילה הכואבת
אך החיים כאילו חברו יד כנגדי
והחליטו בכל כוחם להפיל אותי.
כואב לי,
וכולם למעלה אפילו לא שמו לב שנפלתי
חשבו שרק התכופפתי לרגע.
בכוחות עצמי מנסה לקום מהנפילה
ולהתגבר עליהם.
נאבקתי, נלחמתי בכל מי שעמד בדרכי,
אך לא הצלחתי ושוב נפלתי למטה.
זה כבר הפך להיות הבית שלי,
שכחתי איך זה להיות למעלה,
שכחתי איך זה כשאתה עם כולם ולא נגד העולם.
שכחתי מה זה חיים עם שמחה,
שכחתי מה זה חיים בכלל.
הדבר היחיד שלא שכחתי אלו
האנשים הגדולים שגם בתוך המשבר העמוק שלי
שמו לב שנפלתי,
שמו לב וגם הושיטו יד כדי לראות אותי איתם למעלה.
גם לא שכחתי את האנשים הקטנים
שרק ניסו להוריד אותי ולגרום לי לצנוח,
כי כנראה ההצלחה שלי גרמה להם חריף בלב…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
איזה כואב הפוסט שלך!
לא תמיד אנשים שמים לב
אבל תזכרי תמיד להיות לצידך.
את אחראית לאושר שלך!
ומגיע לך להיות מאושרת הכי בעולם!
תודה פינגוין!!
שמחתי לקרוא את התגובה שלך!!
אוהבתתת💜💜
אחח
קשה לשכוח את האנשים הקטנים והמציקים האלו….