מתביישת לשאול..

ראיתי סרטים. הפסקתי.
פלאשבקים..
זכרונות..
ברגעים קשים, רעיונות..

אני צכה לספר לאימא?
יש פה מישהי שסיפרה להורים שלה שהיא נפלה לבור הזה?
אשמח לתשובת מערכת.
ואם כן לספר, אז איך.

תשובת מערכת:

שלום יקרה!

כפי שתיארת מצויין, מראות שראינו יכולים ללוות אותנו הרבה זמן.

את נפלאה שמצאת כח להפסיק! אשרייך! בטוחה שאת נותנת ברגע זה כח לעוד הרבה בנות שמרגישות אותו דבר.

לגבי השאלה האם לספר לאמא, התשובה תלויה בכמה עניינים:

א. איזה סוג קשר יש לכן? האם אתן משוחחות חופשי בדרך כלל? את משתפת אותה בדברים אחרים?

ב. תבדקי עם עצמך למה בעצם את מתלבטת לגבי השיתוף? האם את חוששת שהיא תכעס או תתאכזב או תאבד בך אמון?

באופן כללי התשובה שלי היא "כן, תספרי לאמא" אבל כמובן שזה תלוי איך מספרים, ומתי.

הסיבה שאני בעד לספר, כי בדרך כלל המראות האלו יוצרים אצלינו הרבה שאלות ותהיות, ואמא יכולה להיות זו שעוזרת לעשות סדר ולתת תשובות.

יחד עם זאת, בשביל שיחה כזו צריך תכנון. צריך להודיע לאמא שאת מעוניינת לשתף אותה במשהו אישי כאשר שתיכן לבד, ולבקש ממנה לפנות עבורך זמן רגוע ונינוח בפרטיות.

לפעמים נחמד לצאת ביחד לאנשהו…

כשאתן כבר יושבות יחד, ובפרט אם את חוששת שהיא תתאכזב או תיבהל וכדומה, כדאי מאוד לבקש מאמא בתחילת השיחה: "אני הולכת לספר לך משהו שעשיתי ואני לא גאה בו, ויכול להיות שזה יכעיס אותך או משהו, אבל אני צריכה אותך פה בשבילי שלא תיבהלי ושלא תכעסי. חשוב לי שתדעי ותעזרי לי"

הרבה פעמים אמא / מבוגרים אחרים מגיבים באופן מבוהל, אבל אם אנחנו מכינות אותם לשיחה ואומרות מראש למה אנחנו זקוקות – הם מגיבים כמו שהיינו רוצות וזה עובד הרבה יותר טוב.

כמובן בסוף השיתוף ספרי לה שהתגברת והפסקת, את יכולה גם לפרגן ולומר לה שאין כמוה בעולם ומזל שהיא פה בשבילך לתת לך כח. וכדאי גם שתשאלי אותה על דברים שמטרידים אותה ותבקשי שתספר לך איך היא התמודדה עם מידע מבלבל בגיל ההתבגרות. זו יכולה להיות שיחה מאוד מעניינת…

מקווה שיהיה לך לתועלת!

בהצלחה!