מכתב מאמא (שלא) שלך

שולחת לך המון כח ואהבה

הפעם אני מקדישה את הכתיבה לבת שאין לי. וטוב שכך. ברוך ה'.
ואני אסביר בהמשך את דברי.
אני יודעת שאת מקסימה ונפלאה, מלאה במודעות עצמית, עם לב מהראש ועד הקרסוליים, אבל עדיין אני שמחה שאת לא שלי.

כשכתבתי את אחד הקטעים האחרונים ("בלב שמח"), רציתי לשמוע (כרגיל) את חוות דעתן של בנותי הגדולות. הן קראו בעיון, ואחר כך אחת מהן הסבה את תשומת לבי לעובדה שסיימתי בצורה שלדעתה לא נכונה עבור כולן. כתבתי שם כי כדאי לתאם ציפיות מול אמא, לאיזה יחס את מצפה כשאת עצובה.
והבת החכמה שלי אומרת לי: אמא, לא כל האמהות קשובות לבנות שלהן. ואולי גם לא לכולן יש בכלל אמא….
המשפט הזה הוציא לי את השד מהקופסה.
כי היא צודקת כל כך. צודקת ב-100%.

בחלוף השנים כמעט שכחתי מה זה…
אני כל – כולי בנתינה לבנותי ולכל אחד ואחד מילדיי שכמעט שכחתי…
אז עכשיו אני עושה תיקון, וכותבת לבת הזאת, אליה הכתבה הנ"ל לא הייתה מיועדת/ מתאימה.
והבת הזאת היא בעצם אני.
אני מלפני כמה וכמה שנים (טוב, לא ציפיתן שאחשוף את גילי המדוייק:))
למי היה אכפת?
בחורף כשהייתי חולה, אני זוכרת את עצמי שוכבת שעות במיטה שבחדרי, לבד, מבלי שאף אחד יכנס וישאל: איך את מרגישה? רוצה אולי כוס תה? רעבה?
רגשית, גדלתי לבד, תחת מתקפת ביקורת מתמדת, ללא מילה טובה או גילוי חיבה.

וכל השנים האלה הבטחתי לעצמי, כמעט נשבעתי, שאני לעולם לא אעשה לילדי את מה שחוויתי אני.
ה' הטוב עזר, והתחתנתי עם בחור נפלא, משכמו ומעלה, ממש כפיצוי על כל השנים ההם…
הבית התחיל להתמלא בילדים, ואני עדיין זוכרת את הבטחתי: לעולם לא אעשה לילדי את מה שחוויתי בעצמי.

הרבי הריי"צ אומר (היום יום, כ״ב טבת) כי חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים, ואני עוד מבלי להכיר את רבותינו נשיאינו – השתדלתי לקיים זאת, כדי לא לשגות.
באחת הפעמים שישבתי וחשבתי עם עצמי ועשיתי חשבון נפש נוקב, מה גיליתי?
שבעצם, למרות כל ההצהרות בהן יצאתי, וכל ההבטחות לעצמי, אותן העלתי על נס, אני לא ממש מצליחה עד הסוף להיות שונה במאה אחוז. שמתי לב שיש פעמים שאני מעבירה הלאה את מה שקיבלתי, וזה לא מה שתכננתי כל השנים.

ובאמת, חוקרים הגיעו למסקנה כי החשיפה להתנהגות מסוימת מצד ההורים, גורמת בעתיד להמשך "מעגל הפגיעה", דהיינו חזרה על דפוסי התנהגות הוריים, והעברה של דפוסי הפגיעה מדור לדור. (לדוגמה: ילד מוכה, הופך להורה מכה). ולמעשה המעגל הזה בהרבה מקרים אינו שביר, וממשיך להסתובב…
כאן נכנסת עבודת המידות. ויש כאן אתגר עצום. יש אמירה מפורסמת בשם ר' ישראל מסלנט "יותר קל ללמוד את כל הש"ס מאשר לתקן מידה אחת"
אם נמשיך את חיינו לפי הרגילות שלנו- לא יעזרו שבועות או החלטות טובות. תמיד נחזור מבלי משים למה שאנו במקור. ל"גירסא דינקותא" שהייתה לנו.
חייבים לעבוד על עצמינו מהשורש ולהיות מודעים וכנים עם עצמינו מאד.
אז בת יקרה מאוד מאוד!
כמה מילים לי אלייך,
את מיוחדת במינך, טובה ואהובה מאד בפני המקום ברוך הוא! ואני שולחת לך המון כח ואהבה היישר מהנשמה שלי. כי את ראויה לזה!
אני מאחלת לך מכל לבי לסיים את הימים הלא פשוטים שעוברים עלייך מחושלת יותר ועם כמה שפחות נזק, ולגדול – במלוא מובן המילה – מכל מה שקורה סביבך.
והלוואי שיבוא יום ותוכלי להסתכל אחורה ולחייך בסלחנות ובהשלמה, ללא כעסים.
בדיוק כמוני.
ולכן, בת נהדרת שלי (את יכולה לראות בי אמא רוחנית שלך), אני מקדישה לך את הפוסט המעצים הזה (למרות שיתכן וזה יהיה קצת כבד לבנות שלא מצויות בסיטואציה כזו), ושמחה מאד שאת לא הבת שלי,
כי אני ב"ה שברתי את המעגל… הבנות שלי גדלות בבית מלא באהבה, אמון והכלה.
ספק אם יתחברו הפעם למה שכתבתי.
ותודה לה' גם על זה.
המון חיזוקים ואהבה ממני,
אמא של סטערנא